מונדובאסקט: נבחרת לבנון

אם זה לא היה עצוב כל כך, זה יכול היה להיות אפילו מצחיק. בעת האחרונה החל החיזבאלה בירי טילי נ.מ. כנגד מטרות מזוהות יותר או פחות, שצצות מדי פעם מעל גבול לבנון-ישראל. הטילים אמנם מאיימים בערך כמו פצצות תאורה ואחוז הפגיעות שלהם בהתאם, אבל זה לא מונע מהם להמשיך בשלהם.

עשרות קילומטרים צפונית מנבאטיה ומארג' עיון, בעיר הבירה ביירות וסביבותיה, חיים להם בשקט יחסי מתאבדי הכדורסל של לבנון והם בניגוד לנציגי הדרום, אינם מרבים להחטיא, אם כי הדבקות הבלתי מתפשרת שלהם במטרה עומדת גם בסטנדרטים של הקיצונים האיסלמים. המטרה שלהם כרגע היא אליפות העולם בכדורסל – אינדיאנפוליס 2002 – ומי שיזלזל בהם, הם עוד עלולים להתפוצץ לו על הפרקט עם מטווח קליעות.

התחיה

ביירות של המיליונר וראש הממשלה, ראפיק אל חארירי, אינה דומה לקן הצרעות הזכור לנו משנות השבעים והשמונים. חיי לילה תוססים, מוסדות תרבות וענף הספורט הפורח הפכו את עיר הבירה הלבנונית לאחת הערים היותר שפויות במזרח התיכון. מי מבין אזרחי העיר שמתגעגע לימי מלחמת האזרחים שקרעה את המדינה לגזרים, או סתם מחפש קצת אקשן, נוהג היום פשוט לקנות כרטיס או להתפלח למשחקי ליגת הכדורסל המקומית המשגשגת.

קבוצות הליגה ממוקמות רובן ככולן בביירות: אל-סגאסה, ספורטינג אל-ריאד, שאמפוויל ואחרות מיצגות שכונות שונות בעיר וחתכים אתניים, דתיים או סוציו-אקונומיים שונים. היריבות בינהן מרה ובלתי ניתנת לגישור – ממש מלחמת אזרחים זוטא, אפילו שבסופו של דבר תמיד זאת אל-סגאסה (הגירסה הירוקה של הצהוב-כחול מישראל) שזוכה באליפות.

האיחוד

לפני שנתיים, מעט אחרי שפוטר מעבודתו באוסישקין שעל גדות הירקון, מונה ג'וני ניומן האמריקני לעמוד בראש הנבחרת הלאומית של לבנון, במקומו של המאמן הקודם שמת. ניומן הבוטה והאגרסיבי הצליח לעשות את הבלתי יאומן ואיחד את השורות לכדי קבוצה מגובשת, חרוצה ומלאת תשוקה של שחקנים לוחמים, חלקם אפילו בעלי כשרון לא מבוטל. עם מתאזרח אמריקני (ג'ו פוגל), כוכב נופל (אליה משאנטף) ומטאור זוהר (פאדי אל-חאטיב), יצא ניומן למלחמה באליפות אסיה שנערכה בשנה שעברה בשנחאי, סין. מי היה מאמין שהאליפות תהפוך לשדה קרב של ממש ושהפעם לשם שינוי, יצאו הלבנונים כשידם על העליונה.

הנסיקה

אל-חאטיב קלע בצרורות, ואליד דומיאטי (המכונה ג'ון סטוקטון הלבנוני) סיפק את הכדורים ומוסא מוסא (ומושא להערצה) ביסס עצמו כמתאבד של הכדורים האבודים. הבחורים של ניומן נראו כמו המונסון האסיאתי החדש בשמי שנחאי. נוכח הכשרון והמסירות הבלתי מוכרת של הלבנונים, בחרו יריביהם בדרך האלימות וניסו לפגוע בהם פיזית. התופעה הגיעה לשיאה במשחק בבית שמינית הגמר מול המארחת הפייבוריטית, כששחקני סין חמושים במספריים וכלי סער אחרים תקפו את הלבנונים בסיוע אווירי מהיציעים וגרמו לתקרית דיפלומטית מביכה בין המדינות. משחק הגומלין נערך כבר בגמר האליפות, בו הפסידה נבחרת לבנון המפתיעה, אך זכתה בכרטיס לאינדיאנפוליס – הופעה ראשונה בתולדותיה באליפות העולם.

השיא

בשנה האחרונה ידעה נבחרתו של ניומן לא מעט משברים. אזרחותו של פוגל, הסנטר היחיד בנבחרת, עמדה להישלל. משאנטף ואל-חאטיב הסתכסכו קשות לאחר שהראשון טען כי עמיתו הצעיר לא יוכל להגיע ל-NBA. אל-חאטיב הסתכסך גם עם ראשי אל-סגאסה, החרים אותה וחזר בגלל הכסף (מה שלא מנע זכיה נוספת של הקבוצה באליפות).

נראה שדווקא דרך החתחתים שעברה הנבחרת במסע ההכנה שלה לאליפות, שכלל שוב אלימות, השפלה וביזיונות גיבשה אותם מחדש. בסך הכל, ולמרות הכתף הקרה והאגרוף הכואב שמפנים כלפיה אומות ערב, לבנון היא עדיין הנבחרת המזרח תיכונית היחידה בטורניר (אלג'יריה, שתשתתף גם היא בטורניר, מייצגת את אפריקה) והיא עדיין, כמה אבסורדי, הדבר הכי קרוב לישראל באירוע השיא של הכדורסל העולמי.

שחקן מפתח

פאדי אל-חאטיב. הוא רק בן 23, אבל הגארד-פורוורד החסון מאל-סגאסה, הוא הכוכב הגדול ביותר של לבנון, מאז עזב רוני סייקאלי את המדינה בגיל 12. הוא כבר פקח עיני רבים באירופה ודקות האיכות הצפויות לו על הפארקט ב'קונסקו פילד האוס' באינדיאנפוליס צפויות לפקוח גם את עיניהן הבוחנות של רבים בארצות הברית ואולי אפילו גם פה בישראל.

תסריט אופטימי

הבית הקל אליו הוגרלה לבנון – בית 2 – מאפשר לשחקנים להאמין בניצחון גם בלי עזרתו של אללה. במשחק הראשון, אל-חאטיב קולע 38 נקודות ומנצח את ברזיל, חטיפה של מוסא 12 שניות לסיום מביאה לסל ניצחון של ראזי בוסטאני. המשחק מול טורקיה אמנם מסתיים בתבוסה אבל ללא נפגעים. לבנון עולה לבית שמינית הגמר ומודחת שם אחרי שאל-חאטיב זוכה במקום השלישי בדירוג הקלעים וגם בזימון למחנה קדם העונה של סקרמנטו קינגס, קבוצתו האהובה. עם חזרתם כגיבורים ללבנון מומרים טילי הנ.מ. בזיקוקי דינור ועושים שלום עם ישראל.

תסריט פסימי

כמו החזון של הסדר כולל במזרח התיכון, גם התסריט האופטימי נראה כמו פנטזיה לא ממומשת, לפחות לא בזמן הקרוב.

סגל

סנטרים: ג'וזף פוגל (29, 2.12 מ', שאמפוויל), פול חורי (34, 2.07 מ', ספורטינג).

פורוורדים: מוסא מוסא (33, 1.96 מ', שאמפוויל), יאסר אל חאג' (32, 1.98 מ', ספורטינג), ריצ'ארד חאלט (25, 1.97 מ', אל-סאדאקה).

גארדים: פאדי אל-חאטיב (23, 1.98 מ', אל-סגאסה), אליה משאנטף (32, 1.95 מ', אל-סגאסה), ראזי בוסטאני (35, 1.88 מ', שאמפוויל), רוני פאהד (21, 1.82 מ', בלו סטארס), ג'ורג' צ'יבאני (28, 1.79 מ', אל-סאדאקה), ואליד דומיאטי (34, 1.79 מ', ספורטינג).