צילמת? עכשיו תצא

השבוע יוצא לחנויות הספרים אלבום צילומים מהודר של הרב עובדיה. למרות שלכאורה מדובר ביוזמה כלכלית מבריקה, שיכולה להוות מתנת חג משובחת למאסה הקריטית של תומכי תנועת ש"ס, מצליח האלבום, שכולל גם את סיפורו הביוגרפי של הרב, לתת הצצה קצת אחרת על חייו של מי שלאחרונה זוכה לפרסום בעיקר בשל התבטאויות הזויות. הצילומים באלבום צולמו על-ידי רונן קדם, מי שליווה את התנועה בשבע השנים האחרונות והיה אחד הצלמים היחידים שהורשו לחדור את המעגלים הפנימיים הסובבים את הרב.

תעשה ותראה

קדם, 32, מציג את עצמו כיהודי מסורתי, אך מתוך השיחה עמו נדמה ששבע השנים, אותן העביר בחצרו של הרב עובדיה, השפיעו אם לא על אורחות חייו לפחות על תפישת עולמו. את ברכת הרב על הספר הוא יקבל ככל הנראה בסוף השבוע הקרוב, ולמרות שמדובר ביוזמה משותפת של קדם ושל הוצאת "ידיעות אחרונות" ולא של ראש תנועת ש"ס, הוא מניח שהרב יברך. "הספר הזה הוא יח"צנות מצוינת לרב עובדיה, בעיקר כיום, כשהוא נתקף בתקשורת, מפני שהספר מראה אותו על פניו האמיתות", אומר קדם.

קדם גדל בירושלים במשפחה מסורתית, ואחרי שירותו הצבאי החליט לעסוק בצילום. הוא קנה שתי מצלמות, לקח קורס צילום בסיסי בבית ספר בשכונת מוסררה, צילם אירועים והתגלגל לצלם בעיתון החרדי "משפחה". אחד מצלמי העיתון היה צביקה יעקבסון מש"ס, שעבד במקביל בביטאון התנועה "יום ליום". יעקובסון שילב את קדם בבטאון התנועה, שנחשבה אז קטנה ושולית באופן יחסי. הצילום הראשון שלו במסגרת תפקידו כצלם התנועה היה בשנת 1994, שעה שצילם את הרב בלשכתו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל. מאז הוא לא הפסיק לצלם.

"כשבאתי לצלם את הרב", הוא אומר, "הייתי בגדר חלק מהנוף. רואה ואינו נראה כמו קאספר. הוא היה אומר לי 'צילמת? עכשיו תצא', ואני הייתי עונה 'כן, כבוד הרב'. הוא ידע שאני שם ומעולם לא זרק אותי מהחדר. היה לו חשוב לדעת שסיימתי את העבודה שלי, רוצה לומר - הרווחתי את הפרנסה שלי ועכשיו אני יכול ללכת". כשש"ס זכתה בשנת 1996 בעשרה מנדטים והפכה לאחת המפלגות המשפיעות בפוליטיקה בישראל, קדם הפך בן-לילה לצלם מבוקש. "אמרו לי לא פעם שהזכייה של ש"ס בבחירות ההן היתה קרש הקפיצה שלי".

האיש שלא ישן

לא קל היה לבחור את התמונות שייכנסו לאלבום. אלה שנבחרו, מקווה קדם, יקרבו את המתבונן לעולמו הפנימי של הרב. תמונת השער היא האהובה על קדם במיוחד: "זו תמונה שהעלתה חיוך על פניהם של מאות-אלפי אנשים שמעריצים אותו. היא הודפסה לבחירות בשנת 1996 בפוסטרים ענקיים, ויצאה גם כפוסטרים לסוכות. כל מי שמכיר את הרב אומר שזו התמונה הטובה ביותר שלו, ואחת התמונות הנדירות בהן הוא מחייך. היא מקרינה חיוביות, עוצמה, שלווה, רוגע ומנהיגות. אין לו תמונות שבהן הוא מחייך ונראה כל-כך טוב", אומר קדם ומוסיף שהתמונה צולמה במהלך פגישה בין הרב לבין שחקני כדורגל שחזרו בתשובה.

תמונה נוספת שקרובה ללבו היא תמונה בה הרב משנן פרקי תורה. "כך הרב נראה במשך רוב שעות היממה. יש לו מעט זמן, והוא ישן בין שלוש לארבע שעות בלילה. בשאר הזמן הוא קורא וכותב ספרים והערות. מי שחי בסביבתו, רואה אותו כך. חשבתי לשים את התמונה הזו על כריכת הספר, אבל טענו שהוא לא יזוהה". הקירבה לרב היתה לא פעם מרגשת, והתמונה שלמראיה אפילו קדם התקשה להסתיר את הדמעות היתה זו שצולמה ביום בו נכנס חביבו של הרב, אריה דרעי, לבית הסוהר. "דרעי הגיע לביתו של הרב והתיישב לצדו. כולם היו מאד נסערים, וכשהרב נישק אותו על לחייו כולנו בכינו. זה היה רגע נדיר ומאוד מרגש. הרב לא מנשק אנשים וזה היה מאוד חזק". אחד האנשים הקרובים ביותר לרב ומי שמלווה אותו בעשרים השנים האחרונות הוא נהגו, אברהם שלומי. באחת התמונות המופיעות בספר נראים הרב ושלומי צועדים בחצר ביתו. "כמעט שאי אפשר לתפוס את הרב בלי הפמלייה שמלווה אותו. בתמונה הזו הם נמצאים רגע לפני שכולם הגיעו. אברהם הוא איש סודו של הרב, הוא כמו הבן שלו, הוא שמע וראה ויודע הכל, והוא אפילו עוזר לרב ללבוש את הגלימה. מסירות כזו לא ראיתי".

צ'אפחה = אהבה

הספר כולל תמונות עם ראשי ממשלה ואישים פוליטיים, למרות שהמטרה היתה למעט בתמונות מסוג זה ולהכניס את השונות שביניהן. "יש תמונה מאוד נוגעת ללב של הרב וראש הממשלה שרון. אני חושב שזה היה ביום ההולדת ה-40 של אריה דרעי. שרון הגיע שפוף, והרב ניחם אותו. היו כאלה שהתנגדו להראות את שרון כך, ואני התעקשתי, מכיוון שלדעתי התמונה מראה את הפן האנושי של שרון ואת יחסו החם של הרב".

היחס של הרב בא לידי ביטוי במפגנים פיזיים שונים, כשהמוכרת ביניהן היא הצ'אפחה המסורתית. "אני רואה את הרב בתמונות, ואני יודע בדיוק מה הוא מרגיש כלפי האדם איתו הוא מצולם. אחת הדרכים שלו להפגין אהבה היא צ'אפחה", אומר קדם ומוסיף, "קחי לדוגמא את התמונה שלו עם שלמה שרף. זו היתה אינדיקציה לאהבה. גם אני חטפתי כל הזמן צ'אפחות". ואם כבר אהבה, לדבריו של קדם אחת מהאהבות הגדולות של הרב היא המוזיקה. "הוא בעיקר אוהב מוזיקה מזרחית כמו אום כולתום וכאלה. אחת התמונות הרגועות ביותר שלו צולמה בכנס של פיוטים בבנייני האומה בירושלים. בתמונה הוא נראה נינוח ורגוע. הוא מאד אוהב את מה שהוא שומע ורואה, ובתמונה הזו רואים את הרב עובדיה שרוב האנשים לא מכירים. חורה לי שכיום, כשחושבים על הרב עובדיה, חושבים 'משקפיים, כובע, גלימה וקללות'. זה לא הרב עובדיה שאני מכיר. כל מי שמסביבו יונק ממנו את תכונות האהבה והחמלה. הוא מודל לחיקוי".

הרב עובדיה, הוצאת ידיעות אחרונות, 176 עמ'