סקודילאק?

...איפה היינו? ובכן, לאחרונה נפגשנו כשישבתי בסקודה מונעת טורבו עם הנעה כפולה, ותהיתי איך אפשר להעביר לקורא הישראלי רעיון מוזר, כמו למשל "סקודה מייצרים מכונית ספורטיבית". ולא, לא מהסוג בו הספורט העיקרי הוא מהירות ההרכבה כשהפגוש נופל. ועכשיו אנחנו נמצאים במסלול ליד מלאדה בורסלב, היכן שממוקם מפעל סקודה. וכדי להבהיר למה אני מתכוון, אפשר רק לספר כי את הדרך לכאן מהמפעל עשיתי במהירויות אליהן סקודות ישנות לא היו מגיעות גם אם מישהו היה משליך אותן ממטוס. וכן, היא עשתה זו ברגיעה מפתיעה, עם קצת רעשי רוח. לא הרבה יותר מכך.

אבל אנשי סקודה לא מסתפקים בחתיכת אספלט מהירה, אלא מביאים אותנו עד כאן כדי להדגים את יכולת הרכב גם במצבים קיצוניים: האצות ומהירות מרבית; התחמקות ממכשול במהירות מאה קמ"ש, עם ובלי בלימה; סלאלום אכזרי ופניות יבשות ורטובות. ועוד פרט אחד קטן - את כל התרגילים האלה אנחנו עומדים לבצע בתחילה כשבקרת היציבות פועלת, לאחר מכן כשהיא מנותקת.

אבל לפני שנמשיך, חובה להזכיר לקהל הקוראים כי אני לא נמצא כאן כדי להכריז אם סקודה נכשלה או הצליחה במשימה לבנות מכונית טובה. את זה אני מותיר ברצון לכתבי רכב עם ניסיון של שנים ארוכות. אני? אני נמצא כאן כדי ליהנות ולהתרשם באופן ישיר, ללא צורך בהשוואה מדוקדקת או ניתוח מפורט. ככה שאני יכול בהחלט להתרווח במושב, מנוטרל מכל אותן "אמיתות" מוטוריות חדות וחותכות.

ובזמן שאני מנסה לנסח את המשפט הבא, מסמן לי הבחור במדים שאני יכול לצאת לדרך. אני משקה קצת את המנוע בתערובת עשירה, מסיט רגל שמאל מהמצמד ובאותו זמן מועך עד תום את המצערת. אפשר להתפייט כמובן ולספר כי בימים עברו, פעולה מעין זו בסקודה הייתה מעבירה את הרגל דרך רצפת המכונית, או לעיתים מפילה את רצפת המכונית לאספלט. עכשיו זה לא קורה.

לעומת זאת, אני מגלה כי האצה באופן שכזה אינה מתאימה למכונית שההנעה הכפולה שלה נעזרת במצמד האלדקס. הסקודה החביבה "שלי" בוהה בי במבט מבולבל, עושה שימוש ומתעלמת באותה עת כמעט מגלגליה האחוריים. והפתעה גדולה. גם בקרת האחיזה לא עוזרת כאן, והתוצאה הסופית היא קרטוע מביך אל מאה הקמ"ש באופן שהופך את 7.9 השניות המוצהרות לחלום רחוק. אבל בפעם השניה אני חכם יותר, או מנוסה לפחות. אני משחרר את המצמד עם מעט יותר רגש, ומחוג המהירות באוקטביה מטפס מעלה באופן מרשים הרבה יותר.

אבל כוח מנוע לחוד, מה שאני מגלה בעיקר היא תאוצה חסרת מעצורים לפנים, שנעזרת בתפעול נוח וקליל של תיבת ההילוכים ושקט תעשייתי. ךכן אני גם לא מופתע כאשר אני מגיע אל המכשול הראשון במהירות גבוהה בהרבה מ-100 הקמ"ש הנדרשים. בולם בחוזקה, מסיט במהירות את ההגה לשמאל, בין עדרי הקונוסים שמסמנים את הדרך.

כאן כבר פועלת מערכת ההנעה הכפולה היטב, ובקרת האחיזה אינה נדרשת לתמיכה. למעשה, נראה כאילו אני נבהלתי כאן הרבה יותר מאשר המכונית על מערכותיה המתוחכמות. מסתובב, עובר את המכשול שוב, הפעם בלי לבלום כלל. או. קיי, כאן הגזמתי כבר. הסקודה יוצאת לטיול קליל אל מחוץ לתוואי הנדרש, אך בקרת האחיזה מתייצבת במהירות לפקודת הגרמלינים. איזה יופי.

וזה מעודד אותי עוד יותר כמובן, לצאת ולחפש את המגבלות שלי ושלה. בינתיים, אני ושותפי למסע המהיר והתזזיתי ממשיכים לפנות ימינה ושמאלה, להאיץ ולבלום, ובאמת שאיני מבין למה הוא מכחיל פתאום. רק כשהופיעו קולות הבחילה המתקדמת, הבנתי שכדאי אולי להאט קצת. לא חבל על הריפוד היפה?

אז עוברים לתרגילי "פניה רטובה וסללום". "יהיה יותר טוב, אני מרגיע אותו. והוא באמת נרגע, אלא שחבר אחר במערכת היחסים המורכבת של אדם ומכונה החליט להתמרד. ובכן ההגה, איך נאמר את זה קורקטית, החליט באותו שלב כי הוא מסרב לתקשר איתי. כן, הוא עשה מה שביקשתי, אבל אני לעומת זאת לא הבנתי מה הוא מרגיש.

בכל מקרה, המכונית המשיכה להפגין אחיזה מרשימה, עם או בלי מערכת בקרת המשיכה. החלקות? רק תחת פרובוקציה אידיוטית מצד הנהג. ובגלל שבמקרה הזה הנהג האמור באמת אידיוט לא קטן, הוא גילה עד מהרה כי גם כשהיא (המכונית) מאבדת אחיזה, זה אינו מרשם לאסון. לטעמי לפחות, היא יכולה להיות מעט קשוחה יותר לצורך תקשורת, אבל ככה זה כשאתה רוצה נוחות.

הבחור במפעל מול הסופרב

ראשית, גילוי נאות נוסף. עד היום, מעולם לא הזדמן לי לבקר במפעל לייצור מכוניות. אני חשבתי שזו מגרעה, אך מישהו אחר חשב שמדובר ביתרון. אז יתכן בהחלט שאיני הוגן כאן, אבל כשראיתי כיצד נדרשים תרגילים מסובכים כדי לחבר למקומו הטבעי מכסה תא מטען, הופתעתי קלות. מה, אין כאן רובוטים שדואגים לכל? מבחינתי לפחות, נראה כי לא זו הדרך הנכונה להתמודד מול מפלצות תעשייה אדירות כמו פיז'ו (607 - מרחב פנים) או סיטרואן (C5 - מחיר), פורד (מונדיאו - מיצוב) או ב.מ.וו (סדרה 5 - גודל). ואלה אמות המידה של הסופרב הצעירה לבית סקודה.

אז ככה. מבחינת מרחב פנים לפחות, אין ספק כי מדובר בחלל שעשה עלי רושם אדיר. האמת, לא מפתיע כל-כך כשמדובר בבסיס גלגלים של 280 ס"מ. באותה מידה הוברר לי שיש מרחבים גדולים ומבטיחים אף הם, אלא שלא נראה כי תוכננו היטב, כמו זה בין תא הכפפות לקונסולה המרכזית - מרווח שמספיק כדי להכניס דברים לתא, מבלי צורך ממשי לפתוח אותו.

ואם כבר במרחבים עסקינן, זה שנפתח במרכז מושב הנוסע הקדמי דווקא מתוכנן מצוין. הוא מאפשר למשל לבוס מאחור לפרוס רגליו על המושב. ללא ספק גימיק מעניין. כך גם התא המקורר בין המושבים הקדמיים, או תא מיוחד למטריה. כן, שמעתם נכון. יורד גשם בצ'כיה, אתם יודעים.

ואם אתם רוצים לקנא קצת, אז כן, נהגתי בגרסאות החזקות עם מנוע ה-2.8 V6 בנזין, זה החביב כל-כך על קונצרן פולקסווגן. וגם בדיזל החזק, זה עם מנוע ה-2.5 V6. תלונות? אין. הפתעות מרעישות? לא במיוחד. הסופרב היא בפירוש מכונית שנעים לשהות בה. עיצוב הפנים מוצא חן בעיני, תא הנוסעים שקט ורעשים מהפלסטיק ממש לא היו. ואתם יודעים מה, אם על כבישי פרברי פראג - שלעיתים נדמה כי יובאו במיוחד מישראל - הפגינה המכונית הזו נוחות ונינוחות, נראה שגם בארץ יהיה לה, איך נגיד, נוח למדי. אבל זה עולה כסף, שלא תטעו. עם תג-מחיר משוער לדגם הבנזין של כ-235,000 ש"ח, אין לי את הביטחון שיש ליבואן כי תהיה לה דרישה ערה. והייתי עדין כאן. עם זאת, בשיקום שם המותג בארץ, היא בהחלט עשויה לקחת חלק פעיל וחיובי.