אלה אמיתית

לאביטל לבני היפה יש לכאורה תפקיד כפוי טובה במחזמר "מרי לו", המוצג ב"הבימה". לא רק שאלה בגילומה היא הצלע הפחות זוהרת במשולש הרומנטי, שצלעותיו האחרות יעל בר-זוהר ואמיר פיי גוטמן. אלה היא חברת הילדות הזנוחה של גבריאל (גוטמן), המעדיף על פניה את מרי לו (בר-זוהר) ורואה בה מעין אחות סחבקית, בעוד היא רואה בו את המלאך גבריאל לפחות. הקהל מריע לה בהתלהבות לאחר שהיא מבצעת בצורה מרשימה שניים מהלהיטים המרגשים של עפרה חזה שהלחין צביקה פיק, "גבריאל" ו"יד ביד". לבני טוענת שהיא אינה מנסה לחקות את המקור. "הניתוק הוא מוחלט. הרי לא מצפים ממני לחיקוי, מה גם שבתור אלה הגישה שלי לטקסט שונה".

לסידרת האודישנים המפרכת התייצבה לבני עם השיר "גבריאל", "בהנחה שממילא רוב המועמדות יתבקשו לשיר במעמד הזה משהו כמו 'שיר הפרחה'".

וההתייצבות מול פיק?

"הוא הציג את עצמו כ'צבי', שאל 'מה תשירי לנו היום?' ולא הוסיף".

ככה? ומה עם חיבתו הידועה לעלמות צעירות?

"צעירות? בגיל 29 אני ממש חטיארית בשבילו...".

בניגוד לרוב המועמדות, לבני הגיעה לאודישנים מבפנים, לאחר ששיחקה ב"הבימה" בתפקיד קטנטן בהצגה המצליחה "חבילות מאמריקה", וקודם לכן זכתה שם לתשואות במחזמר "הברווזון". זה לא סידר לה פרוטקציה אצל הבמאי שלה דאז, סטיבן דקסטר (שהוא גם במאי "מרי לו"), ואצל הכוריאוגרף שלצידו, קלוד דדיה. "לא עשו לי שום הנחה וזה בסדר", היא טוענת. אבל הפקידו בידיה את תפקיד אלה, אותה היא מגדירה כ"בחורה עם חוש הומור טוב, חריפה ומאוד ממוקדת, שיודעת מה היא רוצה בחיים. בסוף רואים אותה מגיעה אל גבריאל כעורכת דין. בנעוריה היא היתה מאוהבת בו ללא גבולות, היתה מוכנה לוותר למענו על אושרה, אבל בסופו של דבר יצאה מהעניין בכבוד".

אלה דומה לך במשהו?

"יש בינינו דמיון מסוים מבחינת הנחישות, החתירה למצוינות והחברמניות. ביסודי, בתקופה של הבנים נגד הבנות, הייתי תמיד עם הבנים. ילדה די מופרעת, עם שיער ארוך מלא קשרים, מטפסת על העצים ומתרוצצת בחולות, ועם זאת ידעתי להסתדר טוב מאוד עם עצמי. ההבדל ביני לבין אלה הוא באופן קבלת הדברים. בהצגה אלה שולחת את גבריאל אל זרועותיה של מרי לו, אבל במציאות אין סיכוי שיקרה לי דבר כזה. אם בן הזוג שלי היה מעדיף מישהי אחרת, לא הייתי מסתכלת עליו יותר".

את אמיר פיי גוטמן, שאיתו שיתפה פעולה גם ב"הברווזון", היא מתארת כ"אדם מקסים, שהכוכבות לא עלתה לו לראש וכל ההתנהגות שלו בהפקה נטולת אגו".

גם את שואפת לכוכבות?

"השאלה מה היא כוכבות. מבחינתי הפירסום אינו מטרה, אלא דבר שיכול לעזור בקריירה ולאפשר לי לעשות דברים שאני אוהבת. בינתיים אני נהנית מהאהבה שאני מקבלת מהקהל, ומהתפקיד הגדול שעוד לא היה לי כמוהו. לפני כמה ימים היה לי סיפור נחמד במדרחוב של זכרון יעקב. אכלתי שם ארוחת בוקר, ניגש אלי מישהו בן שלושים או ארבעים, סיפר שראה את המחזמר ושיבח את ההופעה שלי. הייתי בשוק! הרי מדובר בתיאטרון, לא בטלוויזיה שכולם רואים".

התמיהה שלה אינה מקרית, כי לא כולם מזהים אותה עם אלה. "משום מה חושבים שאני גבוהה, אבל בלי נעלי הפלטפורמה מההצגה אני כולה 168 סנטימטר", היא אומרת. את הסנטימטרים האלה היא סוחבת מקיסריה, היישוב היוקרתי בו גדלה, שעד כה לא הצמיח כוכבי במה. הוריה, תערובת של מרוקאית והונגרי, הם יוצאי קיבוץ כברי שעברו למושב גבע הכרמל, שם נולדה. כשהיתה בת שמונה עברו לקיסריה. "כששומעים שאני מקיסריה, ישר שואלים על וילות, ג'קוזי ומשרתים פיליפינים", היא מתרעמת. "זה ממש לא הקטע שלנו. גם בריכה לא היתה אצלנו רוב השנים, עד שאבי בנה אותה, כדי לעודד אותי לחזור מהר משהייה ממושכת בחו"ל".

שירותה הצבאי עבר עליה בתזמורת חיל האוויר. "ברור לי שלא יכולתי לאחל לעצמי צבא יותר מוצלח. עד אז הכירו אותי כקומיקאית והשירה שלי עדיין היתה די בוסרית, ובהופעות עם התזמורת השתפרתי המון. אין כמו ניסיון". בהמשך שרה באירועים עם להקת "השחקים", עד שיצאה לטיול בארצות הברית ונשארה שם שנתיים. "בשנה הראשונה התאווררתי מההופעות השוחקות באירועים, ובשנה השנייה השתלמתי בתחום מחזות הזמר, וגם צפיתי ברבים". כיום ברור לה שהתפקיד הנחשק ביותר מבחינתה בענף, אפונין ב"עלובי החיים", כבר יהיה מחוץ להישג ידה. כשחידשו בארץ את המחזמר הזה, היתה תלמידת שנה ב' ב"בית צבי" והחמיצה את ההזדמנות, "ובפעם הבאה כבר אהיה מבוגרת מדי לתפקיד". בינתיים היא חולמת על תפקיד במחזמר "שיקגו", אותו ראתה בניו יורק. "מי שיפיק אותו כאן פעם ולא ייקח אותי, שיידע שהוא מסתכן".

כשחזרה לארץ אחרי שעבדה שם בבית מלאכה לתכשיטים וגם מילצרה, החליטה ללמוד ב"בית צבי". היא לא התקבלה בקלות. רק מכתב דרמטי ששלחה לשם, עם הבטחה להשקיע עבודה קשה בלימודים, פתח בפניה את הדלת. התהילה כמובן לא מיהרה לבוא. מגובה בסוכנת הנמרצת זהר יעקבסון, פתחה לבני במרתון עיקש של מבחנים כדי להשיג את המטרה, "בהחלטה נחושה לא לפספס אף אודישן".

יש לך הירהורים לגבי קריירה גם בחו"ל?

"אם כן, אז רק בדרך של דודו פישר. כלומר, להתפרסם בתפקיד בארץ ואם אתבקש להמשיך איתו בחו"ל, למה לא? אבל שוב לחיות רחוק מהארץ ולפתוח שם בקרבות אבודים מראש על תפקידים, מול המוני מועמדים מוכשרים בטירוף, זה לא בשבילי".

היא מחושבת עד הפרט האחרון. כשסיימה את הלימודים ב"בית צבי" וחיפשה דירה שכורה, החליטה "לגור רק ליד מקום העבודה שלי". כעבור שלושה חודשים קיבלה את התפקיד הראשון שלה ב"הבימה", במרחק צעדים מביתה. רוב זמנה מוקדש לקריירה, כולל פינטוז על אלבום בכורה, בתקווה שיימצא הכותב המתאים. "אבל כרגע לא נראה שיש לי סיבה למהר", היא אומרת. "לפי כל הסימנים, במיוחד נהירת הקהל, נראה ש'מרי לו' תרוץ עוד זמן רב".