שינויים בהרגלי הצריכה

"הבר הנפלא ביותר עלי אדמות" היה שם יומרני מדי למועדון בקומה ה- 107 של בניין התאומים מספר 1, אבל אין ספק שהנוף שנשקף מחלונות המועדון היה היפה ביותר שיכולת לקבל במחיר דרינק אחד.

שבוע לפני ששני מטוסים החריבו את המועדון ואת הקומות שמתחתיו יצאנו לאתר הנפלא ביותר עלי אדמות, לחגוג את נסיעתה לארץ של ידידה. המסיבה באותו ערב הזכירה חתונה ישראלית , רק בלי הרבע עוף והבורקס. התקליטן ניגן להיטים נבחרים ממצעד הפזמונים, הקהל כלל דודות מבוגרות לצד צעירים מעודכנים והאווירה הייתה עליזה ואופטימית.

על אף שלא היה מדובר במקום בילוי מהמעודכנים והפופולריים ביותר בניו יורק, מיקומו במרומים משך אליו תיירים ומקומיים רבים שביקשו לחגוג במקום שמסמל את העיר באופן כה מובהק. אנחנו בילינו עד שביקשו מאתנו בנימוס להתפנות, אבל למטה קבענו לצאת שוב ל"בר הנפלא ביותר עלי אדמות", רק בשביל האווירה והנוף.

הנוף הניו יורקי משתנה

באופן צפוי למדי, אסון התאומים עורר זעזועים גם הרגלי צריכת התרבות בניו יורק. בשבועות האחרונים, עם התקרב יום השנה לאסון , אנו עדים לשטף של אירועים וביטויים אמנותיים, שמנציחים את האסון הקשה.

חיי הלילה של העיר לא יחזרו להיות כשהיו לפני הפיגוע, וכנראה שלא ישתקמו גם בשנים הקרובות. האסון הגדול שינה לחלוטין את מפת הבילויים, את הטרנדים והסגנונות. מי שחושב שמדובר בשינויים המוגבלים לחיי הלילה של ניו יורק, טועה בכל העולם נושאים בליינים עיניים כלות אל הבילויים, המועדונים והברים של העיר, שממשיכים להכתיב את הקצב ומייצאים את המגמות לשאר העולם. גדולי הדי. ג'ייז יוצרים בעיר את הטראקים שיתנגנו מאוחר יותר ברחבי תבל, בכירי המעצבים מגיעים לקבל ההשראה מרחובות העיר, שלא לדבר על המועדוני העיר להם שמורות זכויות לא מבוטלות על הטסת תיירים לניו יורק, לחופשות שמוקדשות לפעמים אך ורק למסיבות.

הטענה כי חיי הלילה של ניו יורק קירטעו עוד טרם האסון נכונה חלקית. לאחר חגיגות האלפיים הסוערות, שהכתירו את ניו יורק (ליתר דיוק: ניו יורק הכתירה את עצמה) כבירת העולם, בא השפל הכלכלי שנתן את אותותיו גם בתחום חיי הלילה. ככה זה, כשמקצצים לאנשים במשכורות, חיי הלילה, הבידור והפנאי הם הראשונים להיפגע. יחד עם זאת, מועדוני העיר המשיכו לשמש אטרקציה תיירותית לבליינים מהונג קונג ומישראל, שרצו לראות בעצמם את הרעש סביב ה"טווילו" ולבדוק אם זה נכון שבמועדונים המקומיים אפשר להשיג את הסמים הכי בזול.

לאחר אסון התאומים הדירו תיירים את רגליהם מהעיר וענף חיי הלילה התקשה להתקיים. תושבי ניו יורק אמנם ידועים בהדוניזם האופייני שלהם, אך השילוב של מיתון כלכלי הולך ומחריף, מצב רוח עגום ופחד מאירועי טרור נוספים נתן את אותותיו ומקומות רבים נסגרו .

אלפי "נעדרים" מאיזורי הבילויים

האזור המקיף את הגראונד זירו, שכונת טרייבקה והשכונה הצפונית לה, הסוהו, היו לאורך שנות התשעים שניים ממוקדי הבילוי וחיי הלילה העסוקים ביותר בעיר. טרייבקה הייתה ידועה בשלל מקומות יוקרתיים עם שפע בילויים לעובדי המשרדים ודיירי הסביבה. ברים מעוצבים הציעו הפי אוורס בשעות שלאחר העבודה. לאונג'ים יוקרתיים אירחו אנשי עסקים מכל העולם . מסעדות מצוינות ניקזו את האכלנים המעודכנים ביותר. רבים מאלה נאלצו לסגור את שעריהם. מי שניצל

מהאסון והמשיך לעבוד בסביבה ביקש להימלט מהאזור הפצוע והמאובק מיד בתום שעות העבודה. בשבועות שלאחר האסון לא היה ברור מה יש באבק שריחף מעל האזור ובכלל , מי רוצה לבלות בבר הסמוך לקבר האחים הגדול ביותר בעולם.

במקרה של הסוהו, מדובר היה במסמר אחרון בארון מתים שכבר הורכב. עוד קודם לאסון, סבלה השכונה מהפיכתה לקניון אחד גדול של מותגים. בליינים נמנעו מלפקוד את האזור המתוייר, שבברים שלו הגישו בקבוקי שמפניה במחיר של יהלומים. כשנעלמו התיירים מהסביבה, נסגרו בזה אחר זה המקומות היוקרתיים, או ליתר דיוק, היקרים. מקומות אחרים נותרו פתוחים, אך ספגו הפסדים כבדים .

בסוף חודש נובמבר 2001 התפרסמו בכלי התקשורת נתונים, לפיהם כמאה אלף לקוחות "נעדרים" מאזור דאון - טאון מדי יום ביומו. מדובר במאה אלף אנשים שבעבר הלא רחוק יצאו לבלות , אכלו במסעדות הסביבה, שתו דרינקים והוציאו כסף. בכל מקרה, בעלי הברים והמסעדות באזור לא נדרשו לקרוא עיתונים על מנת להבין את חומרת המצב, הם פשוט הרגישו את המצב בכיסם. "שרמיינ'ז", בר-לאונג'-מסעדה ואחד האתרים הנחשבים בסוהו, שהיה אמור לפעול לפחות עד ינואר 2002נסגר שבוע לאחר האסון. הבעלים של "קפה קון לצ'ה", בר פופולרי למדי, היה אופטימי וחשב שישרוד את החורף, אך בכריסטמס הוא תלה שלט שבישר לבאים ש"נאלצנו לסגור ושיהיה חג שמח". מקומות אחרים, כדוגמת, "357", "צ'רץ' לאונג'" ו "סוהו גראנד לאונג'" נותרו פתוחים, אך נאלצו לוותר על מדיניות הכניסה הקשוחה ועתירת הפוזה שאפיינה אותם בימיהם הטובים. מבחינה מסוימת, הפשרה הכואבת שנאלצו בעלי המקומות האלה לעשות הייתה מבורכת, לפחות בקרב בליינים ששערי הברים הללו היו סגורים בפניהם עד אז.

קז'ואל, מדים וקלישאות

ההשפעה של אסון התאומים, ניכרת לא רק בפעילות של בתי עסק ליליים, אלא גם בטרנדים ובאופנה שהיא הצמיחה כאלטרנטיבה חלופית . מראה הקז'ואל חזר לאופנה ודחק לפינה את מלבושי הפראדה המפוארים והנוצצים.

חנויות מותג הורידו מחירים בצורה משמעותית. מיד לאחר האסון אפשר היה לראות במועדונים ובברים אנשים לבושים בטי - שירטים ובמכנסי ג'ינס משופשפים. הפופולריות של חנויות הווינטאג' עלתה פלאים והן זכו לעדנה שלא זכורה מאז סוף שנות השישים. כתמיד, גם הפעם הקפידו הניו יורקרים על אמירה אופנתית שמאחוריה משנה סדורה על גבי הטי –שירטים "המסיבה נגמרה, תחי המסיבה החדשה" התנוססו כתובות ואמירות שונות. גם הסיסמה הקלישאית I LOVE N.Y

עם ציור הלב שבה לככב כאילו מדובר בסלוגן מהפכני. הג'ינסים היו משופשפים וכמו משומשים, אך נלוו אליהם פאייטים או אבקה כסופה, ששברו את המראה ההיפי הישן. המגפיים הצבאיות הכבדות זכו להתאוורר מחוץ לארון .

הכותרות האדומות שהתנוססו על מרקעי הטלוויזיה: "אמריקה במלחמה " והאווירה הכללית בעיר, הוציאו מהארון את המדים כאופנה חזקה ועצמאית. הפופולריים ביותר היו מדי צבא וברוח האסון מדי משטרה או מכבי אש. מלבדם, ניתן היה לזהות מדים של עובדי הדואר, מתדלקים בתחנות דלק, נהגי לימוזינה ואפילו מדים של בל-בוי בבית מלון.

קונספט המדים קיבל משמעות חדשה: בליינים השקיעו זמן רב בגיוון המדים, בהוספת אביזרים אופנתיים או במשחק עם צבעים . אופנת המדים השתלבה היטב עם האווירה שפשטה בעיר, עם התחלפות האתרים המעוצבים והמלוקקים במקומות לילה אפלים ו"מוזנחים".

יורדים למחתרת

הרצון להימלט מהכל, לרדת אל מתחת לאדמה, המציא מחדש את תרבות האנדרגראונד. גם המיאוס ממסחור היתר שפשה בחיי הלילה בעשור שקדם לאסון הוביל לרצון לחזור למתכונת הישנה, לפיה יציאה למועדון היא לא טקס יקר, הדי. ג'יי הוא לא אלוהים, ומחיר הכניסה לא מחייב לקיחת הלוואה.

אירוע נוסף המיוחס לפריחת תרבות האנדרגראונד הוא התחלפות ראשי העיר. ג'וליאני והממשל המאיים והנוקשה שלו פינו מקום לבלומברג , שסגנון הניהול שלו את העיר טרם ידוע לתושביה. השילוב של כל הגורמים האלה יצר סגנון חדש של מקומות בילוי, שהם בבחינת גן עדן שמותר בו הכל. המוזיקה נשארה אלקטרונית, אך הטראקים עברו טרנספורמציה והפכו לאפלים ופאנקיים , עיצוב התאורה של המקומות הפך בהדרגה מבהיר ומואר לחשוך ואפל, האווירה הפכה לסקסית ומחתרתית וחווית הבילוי השתנתה, בעיקר כי חזרה לכוונתה המקורית: לצאת מבלי לדעת כיצד יסתיים הלילה. ברים אפלים מאפשרים לחוות סקס מזדמן, לצרוך סמים באופן חופשי, להתפשט, לצרוח, להכיר אנשים חדשים ולסיים את הלילה במיטות זרות.

אסון התאומים יצר תחושה שהעולם מגיע לקצו וזה בדיוק הזמן לעשות מעשים פרועים שלא העזנו לעשות בעבר, כי מי יודע עד מתי נהיה פה. כך, למשל, בחורף שעבר התקיים בספא מופע שבמהלכו התרחש אקט מיני חי על הבמה. העיר רעשה וגעשה למשך ימים ספורים, אך בהדרגה הכל נשכח ושאר המועדונים לקחו דוגמה.

בפינות נסתרות במועדונים מתרחשים אקטים מיניים מזדמנים, במועדוני גייז אפשר לראות סקס אוראלי על הרחבה המרכזית ובברים רבים באיסט וילג' אפשר לפגוש את סוחר הסמים של הבית, שמציע לבאים מכל טוב. בהתחשב בעובדה שסמים מסייעים לברוח מן המציאות, לא קשה להבין מדוע הם חבריהם הטובים של הבליינים בשנה האחרונה .

המפלט החדש: הדאנס- ברים

בשנה האחרונה זכה הקונספט דאנס –בר לעדנה אמיתית, כשאנשים ביקשו לקחת פסק זמן ממועדונים גדולים ולחילופין מברים קטנים , וביקשו לשלב את השניים. היתרון הארכיטקטוני של הדאנס –ברים יוצר אווירה המקלה על ההתחברות : רחבת הריקודים ודלפק הבר קטנים, צמודים ומאפשרים לנהל שיחה, להכיר אנשים, להתוודע ביתר אינטימיות לקהל מסביב. הקונספט הוכיח את עצמו במיוחד בחודשים שלאחר האסון, כשאת הדאנס –ברים מילאו אנשים שנמלטו מישיבה מבודדת בבית לטובת היכרות עם אנשים חדשים, או סתם כדי לא להיות לבד .

ברוקלין – הדבר החם הבא

מגמה נוספת : רובע ברוקלין החל לחוות פריחה לא מוכרת. צעירים רבים שביקשו להימלט מהעיר והמראות והזיכרונות הנוראיים מצאו מקלט בשכונות ברוקלינאיות שמרוחקות רק מספר תחנות סאבוויי ממנהטן. בשכונות האלה החלה פריחה של מקומות בילוי קטנים ושכונתיים, בעלי אופי מוגדר, שאינם נסחפים אחר אופנה או זרם מסוים . הברים והלאונג'ים האלה הציעו בילוי סולידי יחסית לתושבי השכונה, שהתקשה להתחרות באטרקטיביות המנצנצת למרחקים של אתרי הלילה במנהטן. בניגוד לאלה, המקומות בברוקלין הציעו אווירה חמה ופמיליארית ואופי ייחודי של המקום ושל יושביו. תושבי השכונות לא ידעו את נפשם מרוב אושר והיום, מדי סוף שבוע, המקומות השכונתיים האלה מפוצצים בדיירים שיורדים ללגום דרינק כשהם לבושים בטרנינג .

ברשימת השכונות שמתפקדות כמוקדים חדשים של חיי לילה נמנות קרול גארדנס , פארק סלופ, פורט גרין וקלינטון היל, שעד לא מזמן הייתה שכונה של שיכונים למעוטי יכולת ועכשיו היא מוגדרת כדבר החם הבא .

די. גייז' – לא לאיניים בלבד

האסון גם הביא לקיצה את תקופת הדי. ג'ייז הגדולה, כשתקליטני העיר נאלצו להוריד את הראש, לבלוע את הגאווה והלכו לנגן במקומות שכונתיים. רק המסחריים והגדולים שבתקליטני תבל המשיכו להרקיד אלפי חוגגים במסיבות ענק, אך מדובר

במספר קטן יחסית. הרוב המכריע צריך להתפרנס ובהיעדר תיירים, אין ברירה אלא לנגן למספר קטן יחסית של חוגגים גם במקומות שלא נחשבים איניים במיוחד. די. ג'ייז כמו הייבריד ופרי קומי, שנחשבו עד לפני שנתיים כמי שמדורגים בטופ העולמי, הפציעו בדאנס - ברים קטנים מול קהל של מאה בליינים. מצד שני, גם איכות הבילויים עלתה בהתאמה. אנשים יצאו לבלות שלא על מנת להרשים מישהו או להיות בעניינים, אלא פשוט כדי ליהנות.

יש תמורה בעד האגרה

בעלי המועדונים הורידו את האף והקטינו את האגו, ביודעם שעכשיו הם נלחמים על כיסו של כל בליין. חזיונות של תורים המשתרכים על פני בלוקים שלמים נעלמו ובעלי המועדונים הבינו שאם לא יתנו תמורה ראויה, הם לא יזכו לראות אגרה.

שיא השיאים הוא הטרנספורמציה המבורכת שעברו מעצבי הקהל של המועדונים, מי שקרויים בעגה המקצועית סלקטורים. אלה הסתובבו עם התחושה שאלוהים יושב על כיסא המלכות והם יושבים בכסא שלידו. נפנופים חסרי נימוס, התנהגות מבישה וצורת דיבור מזלזלת היו מרכיבים דומיננטיים בהתנהגותם של הסלקטורים. אחרי האסון, משהפנימו בעלי המועדונים את המלחמה על כיסו של כל בליין, הפכו הסלקטורים מחבורה של אנטיפתים לנציגי שירות לקוחות. העניין תפס לא רק במקומות בגראונד זירו או בסוהו, אלא בכל מועדוני העיר, שהרי מאבק הקיומי אינו מוגבל לאזור גיאוגרפי מסוים .

הצ'רץ' לאונג'

הסיפור של "צרץ' לאונג'" ממחיש את מצוקת בעלי האתרים באופן הבולט ביותר. "צרץ'", אולי הלאונג' היפה ביותר בעיר, שוכן בקומת הקרקע של בית המלון היוקרתי טריבקה גראנד. חדר ללילה במלון עולה סכום התחלתי של 350 דולר והלאונג' בתחתיתו מקבץ את אלה שבאפשרותם לשלם. "צרץ'" היה אחד המקומות החמים בעיר, עם מדיניות כניסה קשוחה במיוחד. הבא בשערי המקום נדרש ללבוש את מיטב המחלצות ולציית לאיסור קפדני של ג'ינס, טי שירטים וסניקרס. שמו של המועמד לכניסה היה צריך להופיע ברשימה מיוחדת, שהכניסה אליה הייתה בגדר חידה. וגם אם עמד בכל הדרישות, לא בטוח שהסלקטור היה פותח לו את הדלת, סתם כך, מבלי לתת סיבה. היום, תוכלו לפלס את דרככם ללאונג' בנקל, בעיקר כי אין סלקטור בכניסה ואפשר להיכנס בג'ינס מבלי שמשטרת האופנה תרשום לכם דו"ח .

נשארו עליזים

תחום אחד בחיי הלילה שכמעט לא נפגע לאחר האסון הוא מקומות הבילוי לגייז. אלה חוו פריחה מסחררת ועומס יתר בכל אחד מערבי השבוע, כאילו האסון חלף מעל ראשם של הבנים. את התופעה ניתן להסביר בעובדה שכמו תמיד, גם הפעם היו הגייז ראש החץ להמשך קיומה של העיר ושל חיי הלילה שלה.

הצורך באסקפיזם תפס לא רק בקרב הגייז , אלא גם בקרב בליינים רבים אחרים שנמאס להם מישיבה בבית וצפייה בדיווחים המדכאים. מועדוני הגייז קיבצו לתוכם גם סטרייטים שביקשו להמיר את המציאות באלטרנטיבה קלה יותר לעיכול, וההתערבבות של שני הקהלים הגיעה לשיא פריחתה.

קשה לקבוע מתי תסתיים הפאזה הנוכחית של חיי הלילה ומה יהיו הטרנדים הבאים. העניין תלוי בשיפור המצב הכלכלי, בנהירה מחודשת של תיירים לעיר, באפשרות המפחידה שבן לאדן טרם אמר את מילתו האחרונה. חיי הלילה של ניו יורק ימשיכו לפרוח כך או כך, כי המציאות בחוץ הרבה פחות נעימה כשצולחים אותה ללא כוסית דרינק ביד .