הטראומה שלהם

פחות משלושה חודשים אחרי שגורש מארה"ב, בעקבות מעצר על שהייה לא חוקית, אומר ירון גביש, בשיחה טראנס - אטלנטית מישראל "החוק הראשון בחיים זה להסתגל למקום שבו אתה חי. אחרת לא תצליח בחיים".

גביש, (27) שחזר הביתה למושב זיתן, מספר על ההתאקלמות בישראל, אחרי חמש שנות גלות בניו יורק. כאן התפרנס מעבודה כסוכן מכירות. מאז שחזר לישראל הוא נאלץ להתמודד עם משבר כלכלי, הוא עדיין לא מצא עבודה ולא הצליח לחסוך את הכסף שיאפשר לו לשכור דירה בתל אביב. חוץ מקשיי הכלכלה ובעיות הביטחון בארץ, נאלץ גביש, שבמשך שהותו בארה"ב הפך את אתר הסקי בוורמונט למגרשו הביתי, לוותר על תחביב ההחלקה ולהמשיך להתגעגע לחברים שנשארו במנהטן. בעשר השנים הקרובות הוא לא יכול לבקר בארה"ב. אחרי הטראומה שעבר פה, יחד עם ארבעה מחבריו, קשה להגיד שהוא מעוניין לשוב.

ירון הוא אחד מעשרות ישראלים בניו יורק שלמדו על בשרם, שמונה חודשים אחרי ה- 11 בספטמבר, שאמריקה לא נרגעה מההיסטריה הביטחונית ומהיחס החשדני כלפי זרים, במיוחד אלה שיש להם מראה מזרח תיכוני.

מספרם של הישראלים שנעצרו בארה"ב בעקבות אירועי הטרור בספטמבר נאמד על כמה עשרות. ראשונים נעצרו המוברים שנראו על גג בניין גבוה בניו ג 'רזי, מביטים במגדלים הקורסים. שכנים דיווחו למשטרה שגברים בעלי מראה מזרחי חוגגים בריקוד, טענה שמעולם לא אומתה. מוברים נוספים נעצרו בפנסילבניה. בחקירות הרבו אנשי האפ.בי.איי לשאול אם הם קשורים איכשהו למוסד.

אחריהם נתפסו צעירים וצעירות ישראלים שהתפרנסו ממכירת מתנות ותכשיטים בדוכנים ברחבי ארה"ב. סיבת המעצר המיידית הייתה חשד למעורבות במעשי טרור, אבל שהותם בכלא הוארכה בגין עבודה לא חוקית ו/או שהייה לא חוקית בארה"ב. בימים כתיקונם היו מגורשים בחזרה לישראל, אבל בעקבות הפאניקה הביטחונית שעוררו הפיגועים הושארו העצורים בכלא, ללא הסבר. נכון לעכשיו, כל העצורים הישראלים שוחררו מכלאם והוחזרו לישראל .

חשבו ששמתי מטען נפץ בשירותים

גביש וחבריו פונו מטיסת של חברת "מטרו ווסט", שעמדה לצאת לניו יורק מנמל התעופה של דטרויט, כשמאות שוטרים, אנשי אפ.בי.איי חמושים וכלבים מקיפים אותם, טראומה שחתמה את הפרק האמריקני בחייהם. "הגענו חמישה אנשים שאהבו את אמריקה ויצאנו עם שינאה עזה", אמר השבוע גביש.

"האמריקאים צריכים להבין שהחיים חייבים להימשך ושהגיע הזמן לצאת מהטראומה. אני זוכר שכשצפינו בשידורים של ניו יורק 1, והקריין היה אומר, 'ועכשיו לחדשות מחוץ לארה"ב', היינו שואלים את עצמנו בציניות, 'מה, יש חדשות כאלה?'. עם כל הכבוד לאמריקאים, המסר שבין לאדן העביר להם הוא 'אתם לא שולטים בעולם'. האמריקאים נמצאים באפגניסטן כבר שנה ומחריבים ערים שלמות. מעניין מה היה קורה אם מדינה אחרת הייתה מתנהגת כך. אז לא, אני לא רואה את עצמי חוזר לשם".

שבעה שבועות ישבו גביש וחבריו בבית מעצר בדטרויט, לאחר שהורדו מהטיסה שיצאה מלאס וגאס, בסיומה של חופשה קצרה. "היינו בטיסת קונקשיין של מטרו ווסט בחזרה לניו יורק", שיחזר ירון השבוע. "עשינו את הדרך לשער העלייה למטוס בנמל התעופה בדטרויט. לכולנו היו רשיונות נהיגה של מדינת פלורידה. היו איתנו חבר'ה ממוצא תימני בעלי חזות מזרחית. כשהגעתי לשער ורציתי להמשיך למטוס הודיעה לי הדיילת שלוקחת את הבורדינג פס ושאני לא יכול לעלות כי אין לי דרכון. הסברתי לה שלפני חודש טסתי באותה טיסה בדיוק, בלי דרכון. בתגובה היא קראה לאנשי הביטחון. אחרי הבדיקה עליתי למטוס ללא הבורדינג פס. קלטתי שמשהו לא בסדר ובאמת מהר מאוד ראיתי שהטיסה לא ממריאה. פתאום הקפטן הודיע ברמקול שבגלל תנועה צפופה בנמל אנחנו מתעכבים. ידעתי שהוא משקר, משום שעדיין לא התנתקנו מהשרוול שמוביל לטרמינל. אחרי עשר דקות נכנס טייס אחר למטוס והודיע שהוא מצטער על העיכוב, אבל יש סופה. הבנתי שזאת רק שאלה של זמן עד שמישהו יבוא לשאול אותי שאלות. ישבתי במרחק שלושה ספסלים מהכניסה למטוס והלכתי לשירותים. כשחזרתי שמעתי את הקפטן אומר שאנחנו מתעכבים בגלל בעיות ביטחון, ממני ביקשו להגיע לכניסה הראשית למטוס " .

כשגביש הגיע לשער העלייה למטוס הוא ראה מסביב ניידות, אנשי משטרה ואנשי ביטחון. "שוטרים מכל הסוגים התחילו לעלות לשרוול עם נשק וכלבים. אחר כך נודע לי שהם חשבו ששמתי מטען נפץ בשירותים. לקחו אותי ואת שאר החברים לחדר החקירות, במקביל ראיתי שמורידים את כל הנוסעים. ואז התחילו השאלות. הסברתי להם שאין לי מה להסתיר, שאני לא מחבל ולא סוחר סמים אבל הם המשיכו לשאול, כשמצטרפים אליהם אנשי האפ.בי.אי, אנשי המרשל והחוקרים של רשות התעופה. בסוף הם האשימו אותנו בשהות בלתי חוקית ושלחו אותנו למעצר של 49 יום בבית הכלא במישיגן. חשבנו שישחררו אותנו בערבות ואז נצא מהמדינה ונכתוב מכתב התנצלות, אבל משטרת הגבולות קבעה ערבות של עשרת אלפים לכל אחד, ולמרות שהשגנו את הכסף שלטונות ההגירה ביטלו את אפשרות השחרור בערבות".

בשבוע הראשון בכלא היו ירון וחבריו באגף המיון. לדבריו, הסוהרים אמרו להם שהדבר נועד להגן על חייהם, שכן קיים חשש שתפרוץ תקרית בינם לבין העצירים הערבים. "בכל בוקר היו מעירים אותנו לארוחת בוקר לפני כולם באמצעות הרמקול שהיה בתא", הוא מספר. "כולם אכלו בחדר האוכל ואנחנו בתאים. תוך שבועיים ירדתי 15 פאונד. אני לא אוכל מזון לא כשר ומכיוון שלקח להם שלושה שבועות לארגן לי אוכל נאלצתי להסתפק בלחם ואורז. הייתי רעב שם כמו שלא

הייתי רעב בחיים, יצאתי משם ממש בתת תזונה. ההורים שלי היו מאוד מודאגים וניסו להפעיל קשרים, אבל לא הצליחו לעשות כלום".

גביש מספר שיחסם של הסוהרים כלפי החבורה הישראלית גבל בהיסטריה. "למדתי שמחוץ לניו יורק היחס לזרים קשה. בכל יום כתבו ב'יו.אס.איי טודיי' על הבדיקות הקפדניות שנערכו לזרים, ממש גזענות לשמה. כשהביאו אותנו בפני השופטת אמרתי לה שאני רוצה לצאת מפה כמה שיותר מהר ואני לא מעוניין לחזור. חייתי טוב בניו יורק, עשיתי קריירה כאיש מכירות, נכון לא שהינו שם באופן חוקי, אבל אנשים צעירים לא תמיד פועלים על פי ההיגיון. לחברים שלי שרוצים להגר לארה"ב אני ממליץ היום להיזהר".

גביש נזכר שגם הדרך בה שוחרר בסופו של דבר מהכלא הייתה לא אנושית. "כשעצרו אותי לקחו לי את הכסף המזומן שהיה לי וכששחררו אותי נתנו לי צ'ק, אותו לא הצלחתי לפרוט. העלו אותי על המטוס לאמסטרדם עם כרטיס טיסה ומשם חזרתי לארץ במטוס אל על. כשעליתי לטיסה הייתי אחרי 24 שעות בהן לא הכנסתי לפה פירור. במטוס אכלתי בפעם הראשונה עם סכין ומזלג. בכלא אכלנו רק עם כפיות מפלסטיק. עד שהמטוס לא המריא לא האמנתי שאני באמת משתחרר. כשנחתתי בבן גוריון חיכו לי ההורים שלי ואחותי, שהתנפלו עלי בחיבוקים. הארוחה הראשונה של אמא הייתה קוסקוס"

מעצר בגלל הדרכון הישראלי

"איך את מזכירה לי כאלה דברים, הרי דיברת איתי בכלא ברגעים הקשים", אמר השבוע קובי שופן (26), שנעצר בקנזס סיטי עם חבריו בפשיטה שערכו סוכני האפ.בי.אי על הקניון בו עבדו, כחודשיים לאחר נפילת התאומים. תפסתי אותו ביום היסטורי, הוא בדיוק חתם על חוזה לשכירת דירה בתל אביב ונשמע הרבה יותר שמח מאשר בשיחתנו האחרונה, בה ביקש להעביר באמצעות העיתון מסר דרמטי מבין הסורגים: "תנסו להעיר את המדינה המטומטמת הזאת כדי שיעלו אותנו על מטוס ויחזירו אותנו לארץ, באמת שאנחנו לא רוצים לחזור לפה", אמר.

שופן, חי בניו יורק במשך שנים והתפרנס ממובינג. לקראת ספטמבר2001, אחרי טיול בדרום אמריקה, עבר לקנזס סיטי ועבד כסוכן מכירות במרכזי קניות עד שנעצר.

24 ימי מעצר קשים עברו של שופן וחבריו בכלא האמריקני. הם נחקרו על ידי האפ.בי.איי, עברו בדיקות פוליגרף ונשאלו על שירותם הצבאי. בסופו של דבר גורשו, לאחר שהואשמו בשהייה ועבודה בלתי חוקית. קובי קיבל, לדבריו, חודש ימים כדי לעזוב את ארה"ב בצורה מסודרת. "נשארתי בקנזס סיטי במשך שבועיים אצל חבר שחי כאן באופן חוקי, נסיתי לאסוף כוחות ולצאת מההלם של המעצר. אחרי שחזרתי לארץ לקח לי כמה חודשים עד שחזר לי הביטחון שאבד. עוד לא התגברתי לגמרי על טראומת המעצר. את התקופה היפה שהייתי בקנזס סיטי מעכירה התקופה הלא יפה של המעצר " .

שופן מבין את התגובה של האמריקאים. "אז הכל היה פרוץ", אבל מקווה שמאז דברים השתנו "אני מקווה שהאמריקאים התעשתו ונכנסו לפרופורציות, אותנו החזיקו במעצר רק בגלל הדרכונים הישראליים שלנו. הם חששו שמחבל יגיע עם דרכון ישראלי מזויף " .

לדבריו, מעטים מחבריו הישראלים מעונינים להגיע היום לאמריקה. גם הוא עצמו לא חפץ לחזור בקרוב. "אנשים ברחוב פתאום התחילו לשים לב לצבע עור שלך", הוא אומר. "ניו יורק הפכה תוהו ובוהו אחרי התקפת הטרור. כרגע אין למה לחזור. לפעמים אני מתגעגע לדברים מסוימים שהיו לפני ה- 11 בספטמבר, לימים בהם גרתי באיסט וילג' וחגגתי בפאבים ובמועדונים עם חברים".

בניו יורק התגורר שופן בדירה בקומה ה- 16 של בניין באיסט וילג', והרבה להופיע עם חבריו המוזיקאים במועדונים. עד הפיגוע היו לו חיים טובים, הוא אומר, חיים שהיו בבחינת פנטזיה לאלפי ישראלים. "אבל למרות התקופה היפה אני לא ממליץ לאף אחד לעבוד באמריקה בלי ניירות עבודה, שום דבר לא שווה את החופש", הוא אמר. "למרות כל הדברים השליליים שיגידו על ישראל, אין כמו לחיות בארץ. אף אחד לא ייגש אליך ברחוב ויבקש ממך דרכון או יסתכל עליך במבט מוזר. אחרי הכל זה הבית שלנו " .

בבגדים כתומים של נידון למוות

גם אייל הלפרין נעצר במהלך פשיטה על מרכז קניות בקנזס סיטי וכמו קובי שופן, גם הוא לא מתגעגע לאמריקה. להפך, היום הוא משוכנע שאמריקה היא הכל חוץ מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

חווית המעצר של הלפרין הייתה עבורו טראומתית במיוחד, לאור העובדה שהוא נעצר יום אחרי שהגיע לאמריקה. את החודש הראשון שלו בארה"ב הוא בילה במעצר, למרות שהייתה לו ויזת שהייה חוקית והוא לא ביצע כל עבירה. עם כל העוול שנגרם לו, לטענתו, האמריקאים מעולם לא הביעו צער או התנצלות על המעצר. "זילזלו בי עד הסוף", הוא אומר.

כשחזר לישראל שב להתגורר בבית הוריו בהרצליה. לא מזמן נכנס כשותף בחברה לגינון והתחיל לראות כהגדרתו, את האור בקצה המנהרה. אבל הוא מודה שלא פעם עולות בו מחשבות לנסוע לאוסטרליה או לתאילנד.

"אחד הדברים שהכי פגעו בי היה היחס של המדינה שלנו", אומר אייל. "אחרי שנעצרתי, אחותי יצאה להפגין מול בניין השגרירות האמריקנית בתל אביב. מלשכת שר החוץ אמרו לה שזה לא עניינה. קונסול ישראל בשיקגו, שהגיע לבקר אותי בכלא, התגלה כאיש איום. לא אשכח איך הוא ישב מולי, אני לבוש בבגדי הנידון למוות הכתומים, בלי תחתונים וגרביים, והוא עם כוס קפה ביד, אומר לי שהסיפור שלי ממש קפקאי. זה היה זלזול מוגזם".

לאמריקה אין להלפרין שום רצון לחזור, "אולי רק לניו יורק" הוא מתקן, ומבקש להוסיף מסר לחברים שנשארו בעיר "אני רוצה למסור לחבר'ה שלמרות המצב הקשה בארץ, שלא ישכחו אף פעם שהבית הוא לא בניו יורק ולא בקנזס סיטי, הבית הוא כאן בישראל"