העתיד כבר כאן

השבוע היה לי סיוט איום ונורא. חלמתי שאני שוב בתיכון, יש לי חצ'קונים וששנות השמונים והתשעים עדיין מרחפות באוויר. ג'ורג' בוש היה נשיא ארה"ב, הייתה מלחמה במפרץ, הזמינו את כולנו לאגור מצרכים ולרענן ערכות מגן, ואני הזרקתי לעצמי אטרופין. התעוררתי שטופת זיעה קרה וניגשתי לקרוא את כותרות עיתון הבוקר. בדיקה זריזה מול המראה גילתה שיש חדשות טובות ויש רעות. הטובות? כבר אין לי חצ'קונים. הרעות? אני כבר ממש לא בתיכון (ואולי גם אלה חדשות טובות). חוץ מזה, הכל נשאר פחות או יותר כשהיה. גם השנה יתקיים בסוכות ה"אייקון", הכנס השנתי שמארגנים האגודה הישראלית למדע-בדיוני ופנטסיה, סטארבייס 972 - המועדון הישראלי למעריצי מסע בין כוכבים, והעמותה למשחקי תפקידים. זו אולי העובדה היחידה בשטח שמצביעה על כך שהעתיד ממשיך להתקיים ושאנחנו לא לכודים באיזו לולאת זמן מטורפת. תודה לאל.

הכנס יעמוד השנה בסימן מסעות, והוא, כמו ההוצאה המחודשת של "אלטנוילנד" (הוצאת בבל), הספר הבדיוני לחלוטין עליו מושתת מדינתנו שתחיה, סיבה טובה להצדיע לעצמנו על הדרך הארוכה שעשינו. אז נכון, אנחנו ממש לא חיים את הפנטזיה המופרכת של הרצל, אנחנו לא פוסעים מעדנות לאופרה כל שני וחמישי, וגם שלום ושגשוג כלכלי הם לא בדיוק מנת חלקינו, אבל מצד שני, אפשר להתעודד. לפחות אנחנו לא מדברים גרמנית.

השנה החולפת הייתה שנה טובה למדע הבדיוני ולפנטזיה בישראל. זכינו למספר כפול כמעט של ספרים שמבטיחים לנו שוב ושוב שגם אם העתיד יהיה שחור משחור, מצחיק, גדוש פיתוחים טכנולוגיים או סתם הזוי, הרי שהוא יתקיים. ובמדינה שבה כותרות העיתונים של היום נראות כמו אלו מלפני עשר שנים ושבה כותרות עיתוני הבוקר לא מצליחות להדביק את חדשות הצהרים, זה לא מעט בכלל.

ברוני הטלוויזיה היו נדיבים אלינו והרעיפו על הצמאים לעולמות שמעבר שפע של סדרות, מוצלחות יותר או פחות, שמפצות מעט על העדרו של ערוץ מסודר שמוקדש כולו לאנשים שיודעים שטלוויזיה בלי חלליות וערפדים זה לא זה. גם הקולנוע לא טמן את ידו בצלחת, ולאחר מבול של סרטי מדע בדיוני נחותים משנים קודמות (זוכרים את "סופרנובה"? "פיץ' בלאק"?) זכינו למוצרים מושקעים יותר, מ"שר הטבעות – אחוות הטבעת" ועד "דו"ח מיוחד". כן, כנראה שיש חיים תבוניים שם בחוץ.

ספרים: כולם רוצים גם

אז מה היה לנו השנה? החידוש העיקרי הוא מעין צו פיוס בין אחד הז'אנרים הספרותיים המושמצים ביותר (שלא בצדק) ובין הוצאות מיינסטרימיות יותר, הנושאות תו תקן של "ספרות גבוהה". למרות שהוצאות מתמחות, כמו "אופוס" ו"אודיסאה", הניבו כהרגלן יבול מרשים מאוד של ספרים חדשים ומצויינים, הרי שההפתעה העיקרית באה דווקא מצד הוצאות שאינן "מלכלכות" את ידיהן בכגון דא בימים כתיקונם. הוצאת "חרגול", שהוציאה לאור את "שיר טהירה" של אמיר אור, יצירה אפית-שירית שמתמודדת עם שאלות "טולקינאיות" של בריאת מיתולוגיה יש מאין, פרסמה השנה את "להדליק את הבנות" ואת "האבא של האבולוציה". האחד הוא גרסה פמיניסטית לחזונו הקודר של ג'ורג' אורוול, וזה משעשע בדיוק כמו שזה נשמע, והשני משעשע עוד יותר – סיפורה של משפחת קופי אדם שמתמודדת עם קפיצות אבולוציוניות נועזות.

הוצאה נוספת וראויה לציון היא "בבל", שכבר הוציאה בעבר ספרי מדע בדיוני חברתי כגון "אנחנו" המצויין של יבגני זמיאטין, או הסטוריות חלופיות משובחות כמו "עושים הסטוריה" של סטיבן פריי. השנה החלה "בבל" במלאכה החשובה של פרסום ה"ספרים החיצוניים", אותם ספרים שנזרקו מחוץ לתנ"ך הקנוני באדיבות עזרא ונחמיה, אך אומצו כמקור השראה על ידי אחותה הקטנה של היהדות (את המקור האמיתי למפיסטו תוכלו למצוא, למשל, בספר "איוב" החיצוני). ומה הקשר למדע בדיוני? תקראו את ספר "חנוך החיצוני" ותבינו. חנוך, בנו של קין, שמופיע באיזכור שולי למדי בתנ"ך, הופך לגיבורה של ספק הזיה, ספק הרפתקה רווית חייזרים וישויות על טבעיות. מוזר מאוד ומעלה תהיות בדבר סוג הצמחיה ההלוצגנית באזור בתקופת המקרא.

מהוצאת "אופוס" קיבלנו בין השאר את שני הספרים החותמים את סאגת "היפריון" המופלאה של דן סימונס, את "חוף הפלדה" של ג'ון וארלי, גרסת מד"ב משעשעת וגדושה ל"נערתו ששת" של האוורד הוקס ובעיקר, את "גשר ציפורים", פנינת פנטסיה שנונה ומצחיקה עד דמעות על סין המיתולוגית.

הוצאת "אודסיאה" היתה שם גם, עם שני ספרים חדשים של פיליפ ק. דיק שמבהירים בדיוק למה מדובר בגאון מטורף לחלוטין, ספר סייברפנק פילם-נוארי מתוחכם, אכזרי וגדוש בשם "נואר", ואת "פרנהייט 451" של ריי ברדבורי (כן! כן! אני מודה! זה אני תרגמתי! יש למישהו בעיה עם זה?) אחת משלושת הדיסטופיות שעליהן עומד (או שמא נופל) הז'אנר, יחד עם "עולם חדש מופלא" של הקסלי ו"1984" של אורוול.

סדרת המד"ב של כתר הוציאה השנה שני ספרים, ומישהו בהוצאה החליט שהיינו טובים במיוחד השנה ותרגם סוף סוף את "הנסיכה הקסומה", וכרגיל, היו לנו קדימונים ל"חולית", ספרים חדשים של סטיבן קינג, פראצ'ט אחד ועוד ועוד.

השנה נפתחת בסימן סדרת מד"ב חדשה שתראה אור בהוצאת במודן ובניצוחו של דידי חנוך. שני הספרים הראשונים והמגניבים בתכלית בסדרה, העתידים לצאת עוד החודש, הם "ג'הרג" של סטיבן בראסט (פנטסיה) ו"בגן אידן" של קייג' בייקר (מד"ב היסטורי).

טלוויזיה: תחליפים לבאפי

יחי הכבלים, הדיגיטאליים והאחרים, וכבוד ותהילה גם לתוצרי מוחו הקודח של ארתור ס. קלארק, הלא הם הלווינים. אז אומנם נמאס לנו לראות שידורים חוזרים של "באפי" ב"ביפ", אבל העונות הנוספות בוא יבואו, וב-YES פלוס זכינו השנה לראות את "מסע בין כוכבים – וויאג'ר", סדרת ההמשך למסע האינסופי שהשיק ג'ין רודנברי, אולי המוצלחת מכל הסדרות בסדרה הסדרתית הזו. שוב נקלעים חברי פדרציית הכוכבים המאוחדת לצרות איומות ונוראות, הפעם בגזרה שכוחת אל של הגלאקסיה (אבל לא לדאוג, גם שם מדברים אנגלית), כשעל כולם מנצחת קפטיין ג'ינווי הבלתי נלאת, האישה עם הדרגה הגבוהה ביותר בטלוויזיה ובכלל. הצוות מונה דוקטור הולוגרפי עם בעיית גישה, בורגית סקסית, ואת מס השפתיים הרגיל לרב תרבותיות (כלומר שחורים, צהובים ומנוקדים לרוב).

ערוץ YTV הביא בכנפיו את "פארסקייפ", שגיבורה, ג'ון קרייטון, הוא אסטרונאוסט שמושלך במהלך ניסוי לתוך חור תולעת ויוצא דרך הצד השני של היקום. אבל לא לדאוג. גם שם מדברים אנגלית (אמנם במבטא אוסטרלי רוב הזמן, אבל זה גם נחשב). בסיוע סטודיו הבובות של ג'ים הנסון המנוח, הצליחו יוצרי הסדרה להביא למסך חייזרים שלא נראים כמו בני אדם שהדביקו להם דברים משונים על האף או צבעו אותם בצבעים עליזים (למרות שגם זה יש בשפע). ייחודה של "פרסקייפ" בנוף סדרות המד"ב הקליניות-עד-אנטיספטיות, דוגמת "מסע בין כוכבים", הוא שהיא מלוכלכת, וכן, מדובר בדיוק על מה שאתם חושבים. חוץ מסקס אפיל בכמויות מצטיינת הסדרה במודעות פוסט-מודרניסטית עליזה, ובמחוות משעשעות לכל סרט בי או סדרת מד"ב שנעשו אי פעם. תענוג.

ואילו בכנס "אייקון" יוכלו המשתתפים להציץ לאחת מסדרות המד"ב החדשות והמסקרנות שעלו לאחרונה בארה"ב: "ג'רמיה" היא סדרה חדשה של ג'יי מייקל סטרזינסקי, יוצרה של "בבילון 5" האלמותית, בכיכובו של לוק פרי, שכנראה שוחרר מאוז על התנהגות טובה.

קולנוע: השנה של טולקין

עם כל הכבוד לממושקף מהוגוורטס, זו היתה השנה של טולקין בקולנוע. אחרי תלי התילים של ביקורות מהללות (בערך כולם) או קטלניות (רק אני) כל שנותר לעשות הוא לראות אם שמו של הסרט הבא בסדרה ישאר "שני המגדלים" גם לאחר ה-11 בספטמבר. חוץ מזה היו לנו קופים משודרגים מטעמו של טים ברטון, מד"ב פילוסופי (או שמא פילוסופיה מד"בית) של מ. נייט שאמאלאן, את החנון שבין כל גיבורי העל בדמותו של טובי מגוויר, שני גברים בשחור (בלי קשקשים) ואת הדו"ח המיוחד מאוד של סטיבן שפילברג, שמתח את היכולות המשחקיות של טום קרוז עד הגבול (עם קישקושים).

העתיד כבר כאן, בינתיים, וכל מה שנותר לנו לעשות הוא לקוות שגל הרטרו המכוער של החודשים האחרונים יעבור, ושנוכל להמשיך במסענו האמיץ קדימה, אל הבלתי ידוע והבלתי יאמן, אל עולמות חדשים ומופלאים וחיים נפלאים. או כמו שהיה אומר מר ספוק, חיו לאורך זמן ושגשגו.