מותו של מלך ההתנגשויות

הקולנוע של שנת 89' היה רווי באסונות, ולא רק כאלה מהסוג הקולנועי של "טנגו וקאש" עם סילבסטר סטאלון וקורט ראסל. בחודש מאי התרסק בפיליפינים מסוק עם צוות הצילום של "כוח הדלתא 2", ובין חמשת ההרוגים היה גם הצלם הישראלי גדי דנציג. ביוני נהרג פעלולן אמריקאי באי קורפו, תוך צילום סצנה בסרט פעולה. אבל החודש הטראגי ביותר עבור הזכר האמריקאי הממוצע, זה שאוהב לראות את הגיבורים שלו נוסעים מהר ובמכונית גדולה, היה חודש אוגוסט.

ב-20 לאוגוסט 1989, בעיירה הקטנה טונאוואנדה שבמערב מדינת ניו-יורק, התכונן צוות צילום לביצוע של פעלול מסובך במיוחד, שכלל התמוטטות של מגדל מים בגובה 50 מטר על מכונית נוסעת. אבל טעות בהתקנת הבסיס למגדל גרמה לנפילה מוקדמת: הפעלול התחיל להתרחש מעצמו. קריסת המגדל משכה כבל ביטחון, שהסתבך בעמוד טלפון. עמוד הטלפון נעקר מן הקרקע וקרס על ראשו של טובי האליקי, במאי הסרט, השחקן הראשי והפעלולן. האליקי נהרג במקום.

כותב, מפיק, שחקן, במאי ופעלולן

קשה לחשוב על מוות צפוי יותר. טובי האליקי היה אדם שבמשך עשרים שנה התגרה במוות, וגם צילם את עצמו עושה את זה. הוא נולד ב-1941 בעיירה דאנקירק, ניו-יורק, לא רחוק מהמקום בו מצא את מותו. בגיל 15, לאחר ששניים מאחיו מתו והוא חש שאין לו יותר מה לחפש במקום שכוח-האל בו נולד, עבר האליקי לניו-יורק ומשם לקליפורניה.

הוא החל לעבוד במוסך, וכעבור שנתיים כבר היתה לו חנות חלקי חילוף משל עצמו. בגיל 21 הוא ביסס לעצמו שם כאשף שיפוץ מכוניות. אוסף מכוניות הצעצוע שלו התפרסם בארצות הברית, והאליקי, צעיר קפריזי שנהג לשתות חלב עם כל ארוחה וללכת לישון בתשע, החליט לממש את הפנטזיה עד הסוף.

בשנת 1974 הוא כתב, הפיק, ביים, שיחק בתפקיד הראשי וגם ביצע את הפעלולים המרכזיים בסרט "עקיצה ב-60 שניות" ("Gone in 60 Seconds"), שגיבוריו הם גנבי מכוניות. הסרט, שנעשה בתקציב של מיליון דולר בלבד, גרף 40 מיליון דולר והפך לקלאסיקה: במהלך 95 דקות נהרסות בו 93 מכוניות, ושיאו במרדף של כ-45 דקות, שמתרחש ברחובותיהן של שש ערים בקליפורניה.

הדמות הנשית - מוסטנג 73'

גם ללא סיפור משכנע, ועם דיאלוג ברמה של הצגה בתיכון, הסרט כבש לחלוטין את ליבם של גברים אמריקאים. המכונית המשמשת את האליקי במרדף האחרון, פורד מוסטנג 73', המכונה "אלינור", היא הדמות הנשית בסרט - יפהפיה קפריזית שאינה מתמסרת בקלות. האליקי יצר שובר קופות רומנטי לגברים.

לאחר ההצלחה העצומה של "עקיצה ב-60 שניות" המשיך האליקי ויצר שני סרטים נוספים, "The Junkman" ב-82' ו-"Deadline Auto Theft" ב-83', שניהם עם עלילות זניחות והתמקדות במרדפים רבי-התרסקויות. ב-1989 פנה לשחזר את ההיסטריה משנת 1974: הוא כתב המשך ל-"עקיצה ב-60 שניות" והחל לצלם אותו, בכיכובו ובבימויו. הצילומים לא הגיעו לסיומם – האליקי נהרג כאמור על הסט, מול עיניהם של אלפי מעריצים שהתקהלו סביב. אמריקה שקעה בהלם תרבותי מינורי.

"מלך המכוניות המתנגשות", כך כונה האליקי בפי מעריציו, השאיר אחריו אוסף עצום של מכוניות צעצוע, תסריט לא מצולם, ואלמנה - דניס שאקאריאן האליקי, דוגמנית לשעבר, שנישאה לטובי שלושה חודשים בלבד לפני מותו. היא הייתה אמורה לככב לצידו בסרט ההמשך ל-"עקיצה", אך מגדל המים שיבש להם את התוכנית.

10 שנים מאוחר יותר, בשנת 1999, נטלה דניס האליקי חלק בהפקת העיבוד המחודש ל-"עקיצה ב-60 שניות", על-פי תסריט ההמשך של בעלה המת, ובכיכובם של ניקולס קייג' וג'ובאני ריביסי.

קהל היעד של הסרט החדש הוא ברובו צעירים שנולדו אחרי "עקיצה ב-60 שניות" המקורי, כלומר כאלה שהידע שלהם על מרדפי מכוניות נובע מסרטים דוגמת "רונין", "הפריצה לאלקטרז" ו-"משימה בלתי-אפשרית 2", עם מאבק האופנועים האימתני. אך בניגוד ליוצריהם של אלה, כל מה שהאליקי רצה הוא להראות מכוניות נוסעות, טסות, קופצות ונהרסות. זה כל מה שעניין אותו, ולא רק אותו.

ולכן, אפשר אולי להבין איך זה שהביקורת הנוקבת ביותר בארצות הברית על "עקיצה ב-60 שניות" עם ניקולס קייג', היא שאין בו מספיק התהפכויות. ב-117 הדקות שלו נהרסות בקושי 20 מכוניות. האליקי מתהפך בקברו, עם המוסטנג שלו.