הגדולים חוזרים

פיטר גבריאל – "The Barry Williams Show"

סינגל ראשון מתוך אלבום סולו חדש של פיטר גבריאל, שייצא בסוף חודש ספטמבר. גבריאל – הממשיך לחפש השראה רוחנית בעולמנו – התעורר לפתע ומחליט לתקוף את תחלואי הטלוויזיה, תוך שהוא רושם שיא בקלישאות ליריות. השאלה הגדולה היא, האם עולם הרוק לא מיצה זה מכבר את המחאה הטלוויזיונית? התשובה חיובית: הרי פורטיס שר כבר לפני 25 שנה "רד, רד, מעל מסך הטלוויזיה שלי", וגם החברים של נטשה ביקשו לשבור את הטלוויזיה וללכת לישון. וכולם הרי התבססו על רעיונות שנכתבו לפניהם. בכל מקרה, ללא זווית ראיה מקורית, הסינגל של גבריאל הולך לאיבוד. הוא עשוי היטב, דווקא עדכני, ועם זיקה לעבר של גבריאל, תיאטרלי כמו תמיד, מזכיר משהו מן הנונשלנטיות לכאורה של "סליידג' האמר" אבל רחוק משיאיו האמנותיים של גבריאל. ציון: 7

יו- 2 – "Electrical Storm"

סינגל חדש מתוך אלבום האוסף הקרוב של יו- 2, שיכלול שירים מתוך "אכטונג בייבי", "זורופה", "פאסנג'רס", "פופ" ו"כל הדברים שאינך יכול להשאיר מאחור". הקומוניקט מספר לנו שיציאת הסינגל הוקדמה מאחר ובונו נתן הקלטה של השיר ליום החתונה של ידידה טובה, שבמקרה היא גם שדרנית שהחליטה לשדרו על דעת עצמה. יפה. בכל אופן, זהו שיר אהבה יפהפה, סובל מעט מהמניירות התמימות של בונו, אבל פזמון הפלצט מנצח לאורך כל הדרך, והנגינה, כמו תמיד, מאוד יו-טואית וממש אחלה. הסינגל כולל שני מיקסים – האחד של ווילאם אורביט, והוא הפחות מוצלח, והשני של קארל גלנוויל, שהבין היטב איך צריך קולו של בונו להישמע. כך או כך, נראה שיו- 2 בכושר, וזה בהחלט מעודד לקראת האלבום הבא. ציון: 8.5

סופרגראס – “Grace”

בהתחלה זה נשמע כמו עצם שבואי היה זורק לכלבים בין השנים '71-74', אבל בהמשך מגלים את החן של הסיפור הקסום למדי על אובדן הנעורים והבורגנות המאיימת, עד שאי אפשר שלא לחבב אותו. סופרגראס תמיד ידעו לגנוב היטב והם עדיין יודעים, והשיר הזה, שמזכיר בפיל את "פאמפינג יור סטריאו", מסכם כמעט את כל מה הם עשו עד היום, ועוד בשתיים וחצי דקות בלבד. רק על זמן השיר המדהים מגיע להם קרדיט. ציון: 7.5

סווייד – ”A New Morning"

ברנרד באטלר הודה השבוע כי פרישתו מ"סווייד" היתה "טעות מטופשת", ואין לו מושג עד כמה הוא צודק, בעיקר אם מתחשבים בתוצרים של הלהקה בשנים האחרונות. "A new Morning" הוא שיר כל כך רע, עד שקשה לי להאמין שברט אנדרסון מאמין לעצמו. קשה להאמין שזו אותה להקה שהביאה לנו את "אנימל נייטרייט", "דה דראונרס" וכל אותם שלאגרים קסומים. את אואזיס אפשר אולי להאשים בדינוזאוריות, אבל הם לפחות עדיין יודעים לכתוב להיטים. האם סווייד עדיין מסגולים לעשות את זה? אין לי מושג, אבל באטלר מעוניין לחזור, אז קדימה. ציון: 5

ברוס ספרינגסטין – "The Rising"

זהו שיר הנושא מתוך אלבומו האחרון, שכולו קינת גוספל למתקפת הטרור של ה- 11 בספטמבר. האי-סטריט בנד מנגנת פנטסטי (מה זה פנטסטי? האם-אמא של הפנטסטי), הבוס שר כמו שצריך, ה"ליי ליי ליי" סוחף, יש בו אפילו את הצליל הגדול רוויי האגו-מאניה שאני אוהב, אבל משהו בפטריוטיזם החדש הזה מתקשה לעשות לי את זה. מצד שני, רע זה לא. קורט לודר מה- MTV העניק לאלבום ציון "מעולה" (חמישה כוכבים) ב"רולינג סטון". אני הייתי מסתפק בתואר "מכובד". ציון: 8