דרך ארץ הלובסטרים

מיין היא המדינה הגדולה ביותר בניו אינגלנד. שטחה עולה על שטח כל שאר מדינות האזור יחד, אך מספר תושביה נע בסביבות מיליון ורבע בלבד. עובדה הגורמת לכך שברחבי מיין יש משטחים גדולים של טבע פראי.

הסיבה העיקרית שמצדיקה טיול ברכב לאורכה של מיין הוא כביש החוף היפהפה, על הנוף הדרמטי שלו. רבבות התיירים שנוהרים בעונת הקיץ למיין מתרכזים בכביש החוף ובסביבתו ואינם טורחים לחדור לשטחים הנרחבים של פנים הארץ, שמזכירים לפעמים את אלסקה בקיץ.

בביקור ראשון במדינה מומלץ לפיכך לעבור בין האטרקציות המצויות לאורך אותה דרך תיירותית מעניינת. למעשה, מומלץ להתרכז באזור אחד, סמוך לשתי העיירות הנחמדות קמדן ורוקלנד.

האינדיאנים בני שבט אלגונקין, התושבים המקוריים של האזור, לא התבלטו בהכנסת אורחים במיוחד כלפי האירופאים שהתיישבו שם. מן הסתם היה להם ניסיון מר עם בני הגזע הלבן עוד מתקופת הוויקינגים, אותו גזע סקנדינבי קדום שבניו הגיעו למיין בשנת אלף לספירה ואימצו את השם הלא מחמיא שהעניקו לה האינדיאנים: "ארץ האדמה הקפואה".

האירופאים הראשונים שהשתקעו באזור, עוד ב- 1604, היו כמה עשרות פרוטסטנטים צרפתיים, שהוגלו למון דזרט איילנד על ידי סמואל דה שמפלאן הצרפתי. מתיישבים אנגלים שהגיעו לאזור שפך הנהר קנבק, הצליחו לעמוד בפגעי החורף הראשון אלא, שהאינדיאנים התחכמו להם וכרתו ברית עם הצרפתים, שהיו כנראה ידידותיים יותר וגרמו לאנגלים לצרות לא מעטות. רק ב- 1820 השתחררה מיין מתחומיה של מסצ'וסטס והפכה למדינה עצמאית.

כלכלתה של מיין קשורה עד היום לים ולחקלאות עונתית. בחורף, אדמת מיין קפואה כמעט לחלוטין. המשאב הכלכלי העיקרי של המדינה הן חוות הלובסטרים המשגשגות לאורך כביש החוף.

הכביש US1 מגיע עד קנדה ולעולם אינו מתרחק יותר מקילומטרים ספורים משפת הים של האוקינוס האטלנטי. אלה שממהרים יכולים לעלות על כביש I- 95 ולנוע במהירות לכיוון פורטלנד הגדולה בערי המדינה. אך בהחלט מומלץ לבחור באחד מכבישי הרוחב המובילים לפנים מדינת מיין וליהנות מנופים יפהפיים של שטחי יער אינסופיים ששייכים ברובם לחברות העוסקות בכריתה ועיבוד עצים לתעשיות הרהיטים והנייר.

את הטיול האמיתי במיין נתחיל במפרץ פנובסקוט (Penobscot), בעיירה רוקלנד בה מגיע כביש (US1) ישר לתוך המפרץ. רוקלנד היא המקום שמייצא לעולם הכי הרבה לובסטרים.

בסוף השבוע הראשון של אוגוסט התקיים ברוקלנד מדי שנה, פסטיבל הלובסטרים של מיין. היה טעים. גם ישראלים, שהלובסטר אינו מהווה עבורם סעיף שגרתי בדיאטה, מוזמנים לטעום כאן מקבץ מייצג ממעדני השרץ. אחת החוות המומלצות לטעימה היא, Miller’s הממוקמת על חוף הווילר'ס ביי (Wheeler’s Bay) שנמצא במפרץ קטן ומבודד בשם ספרוס הדSpruce Head, על כביש Hwy 73. את הצדפות והלובסטרים העסיסיים שתפגשו שם לא תשכחו זמן רב.

מדרום לרוקלנד נמצא חצי האי סנט ג'ורג'. מעבורות מפליגות מהכפר פורט קלייד (שבקצהו של חצי האי Port Clyde) לעבר האי הקטן מונהגאן, שבו מתפרנסים כמאה איש מתעשיית הלובסטרים. במקום יש מסלולי טיול מרשימים אל הצוקים המתנשאים והמפרצונים הבודדים.

אחד המסלולים היפים מגיע אל מגדלור ציורי שנבנה עוד ב- 1824, לאורך החוף יש עוד איים נחמדים שאליהם ניתן להגיע באמצעות מעבורות. אבל אם ביקרתם באחד, אפשר מיציתם את הנושא .

רוקלנד השתנתה לחלוטין בעשור האחרון. אם פעם טענו ליצני המקום שאת קאמדן ניתן לזהות לפי מראה הים ואת רוקלנד לפי הריח הנורא שנושב ממפעלי הלובסטרים, הרי שהיום הנמל של האי נוקה לגמרי והריח הלא סימפטי התנדף. העיירה הפכה למעין מכה קטנה לחובבי אמנות ואמנים מכל רחבי ניו אינגלנד ודרום קנדה ואינה מסתכמת רק כמרכז דיג. היום ניתן לבלות באזור חופשה רגועה, שתוקדש בחלקה להפלגות לאיים השונים לאורך החוף, לטיולים רגליים ולאכילת לובסטרים, כמובן.

אמנות הים

העיירות קאמדן ורוקפורט התפצלו ב- 1981 בגלל הדרישה לתשלום דמי מעבר על גשר שנבנה מעל נהר הגוז (Goose). אלא שהמחלוקת נשכחה מזמן והיום קאמדן הפכה לעיירה מצועצעת שבנמל שלה עוגנות המוני ספינות דיג ללובסטרים, יאכטות ומפרשיות יפהפיות, שנועדו להפלגות ולתענוגות בסוף השבוע .

כשלושה קילומטרים מצפון לעיירה נמצא פארק קאמדן הילס, (Camden Hills) שבו ניתן להשקיף מהמגדל על כמה מהנופים היפים ביותר של חופי מיין. המראה הנשקף מגיע אפילו עד לפארק הלאומי אכדיה, שנחשב לאתר קמפינג מעולה.

חובבי שיט יוכלו להפליג למספר ימים מנמל קאמדן במפרשיות גדולות מסוג ווינד ג'מרס (Windjammers) תמורת כמה מאות דולרים, או להסתפק בשיט בן שעתיים במפרץ, תמורת 20 דולר בלבד.

תוכלו גם לשכור קייאקים לחתירה עצמית בנמל. הדיל המומלץ ביותר לחוויית השיט הוא המסע הימי במעבורת מנמל רוקלנד הלוך ושוב תמורת 10.50 דולר, לאי וינאלהאבן (Vinalhaven). ההפלגה נמשכת כ- 75 דקות לכל כיוון ובמהלכה חולפים על פני כמה איים קטנים ונהנים ממראות נוף ימי מרשימים.

ספינת מפרשים בשם "ג'ק העצל", שנבנתה ב- 1947 ועוגנת ברציף הנמל של קאמדן, מציעה גם היא הפלגות של עד 13 נוסעים, למשך שעתיים, תמורת 25 דולר בלבד. במהלך ההפלגה תוכלו לצלם מקרוב את המגדלור שעל האי קרטיס, שנבנה עוד ב- 1896, על צוק סלע מרשים.

מומלץ מאוד לבקר במוזיאון הימי של המפרץ , ה- Penobscot Marine Museum, השוכן בסיפורט (Seaport) שעל כביש מס' 1 (Route 1). המוזיאון מספר את סיפורם של המלחים, בוני האוניות והדייגים של המפרץ ושל כל החוף האטלנטי של מיין.

חובבי אמנות יוכלו לבוא על סיפוקם במוזיאון המקומי, הנקרא על שמו של אנדרו ווית' (Wyeth Center), אחד האמנים הנודעים בהיסטוריה של ניו אינגלנד ואמריקה בכלל.

בקאמדן יש כמה מסלולי טיול רגליים מעניינים, רובם מצויים בפארק הלאומי של קאמדן הילס (פרטים וחוברות הדרכה אפשר להשיג בטל': 2079414014)

המסעדה מומלצת בעיר היא Grill Marigold, שתפריטה כולל כמובן, שפע של דגים ופירות ים אבל גם פיצות לא רעות. את הערב אפשר לסיים בפאב הפופולרי Sea Dog.

במרכז המבקרים ב Public Landing יציידו אתכם בכתובות של מקומות לינה ובמידע עדכני על אירועי תרבות שיתקיימו בתקופה שתבקרו במקום.

מדבר הירח

מיליוני תיירים פוקדים מדי שנה את האי מון דזרט ("מדבר הירח"). את השם העניק לאי ב- 1604 המגלה הצרפתי דה שמפלאן, שהביא לאזור, כפי שכבר צוין, את ראשוני המתיישבים הצרפתיים של מיין. אלה נעלמו מזמן, אבל השם בעל הצליל הקסום נשאר. על אדמת האי משתרע מרבית שטחו של הפארק הלאומי היחידי בתחומי ניו אינגלנד – Acadia.

בפארק נמצא הכף הגבוה ביותר לאורך החוף האטלנטי, כמובן אם מוציאים מחשבון את זה שנמצא בריו דה ז 'נרו, ששוכנת אלפי קילומטרים דרומה, לחופו של אותו אוקיינוס. בנוסף נמצא בפארק פיורד אמיתי, מהסוג שהכרנו מביקורים בנורווגיה.

השגשוג התיירותי של האי הקטן, שגודלו אינו עולה על 26 קילומטרים על 21 קילומטרים נובע, בין השאר, מהעובדה המשמחת שגשר נוח מחבר אותו ליבשה. הגשר, שהוקם עוד ב- 1836, מקל עד מאוד על הגישה לאי. ברחבי הפארק אפשר יהיה לרכב על אופניים או אפילו לשוט בקאנו.

אל האי מגיעים בנסיעה לאורך כביש HWY 3 בכביש המתפצל מ- US1. אלה מכם שמעונינים להישאר ללינת לילה באי יוכלו למצוא את מבוקשם בעיירה באר הארבור (Bar Harbor) בה יש מוטלים, בתי מלון ומסעדות לכל תקציב. בחודשי השיא יולי –אוגוסט המחירים נוסקים לשמים, בהתאם לביקוש האדיר.

באר הארבור החלה כאתר נופש אקסקלוסיבי למשפחות המיליונרים וונדרבליט ואסטור ב- 1947 פרצה במקום שריפה גדולה, שכילתה את בתי העץ המפוארים של העשירים והמקום שוקם כאתר תיירות גם לפשוטי העם, כמונו. הרבה אין מה לעשות במקום, מלבד לצפות על מפרץ פרנצ'מן ועל האוקיינוס מהמדשאה שמאחורי מלון Bar Harbor Inn.

במהלך היום, ניתן להצטרף לאחד מ- 21 טיולי השיט שמוצעים לאורחים, החל ממסע ימי לצפייה בלווייתנים, דרך הפלגה במפרשיות דו תרניות ציוריות, וכלה במסיבות קוקטייל שמתרחשות על יאכטות מצוידות לאור השקיעה הרומנטית.

הפארק משתרע על מון דרזט איילנד ועל האי הסמוך לו, אייל או הוט (Isle Au Haut)ומעט על חצי האי שודיק (Schoodic)

במהלך הטיול בחלק הפארק המצוי במון דזרט תמצאו את כל הצמחים, בעלי החיים ושאר האטרקציות שאתם יכולים להשתוקק אליהן, בהן גם כלבי ים ונשרים קרחים. שתי האטרקציות העיקריות בפארק הן הפיורד הצר "סומס סאונד" Soms Sound המפצל את האי כמעט לשניים, ומאונט קאדילק Mount Cadilak, פיסגה המתנשאת לגובה של כ- 460 מטרים וממרומה נשקף הנוף הנהדר של האוקיינוס. זהו המקום הראשון בארה "ב שממנו נראית הזריחה מדי בוקר.

אפשר לעלות ברגל לפסגה או לנסוע במכונית. מומלץ ביותר לטפס באופניים, אותם ניתן לשכור בעיירה הסמוכה. באופניים ניתן לנסוע על כ- 80 קילומטרים של "כבישי הכרכרות", אותם דאג לסלול ג'ון רוקפלר הראשון, במחאה על כך שב- 1917 התירו לנסוע בפארק ברכב ממונע.

מרכז המבקרים של הפארק נמצא ב-Hull’s Cove . הפארק פתוח לאורך כל ימות השנה. דמי הכניסה לרכב הם 10 דולר וניתן לשהות בפארק עד ארבעה ימים ללא תשלום נוסף. בתחומי הפארק נמצאים גם שני אתרי קמפינג ציבוריים, הממוקמים בשטחים מיוערים ליד חוף האוקיינוס.

מסעדות מומלצות ניתן למצוא בחוות הלובסטרים. אחת מהמומלצות Jordan Pond House נמצאת בלב הפארק, ממש לחוף האגם. במסעדת Fisherman’s Landing האורחים בוחרים בעצמם את הלובסטרים שיוגשו להם, כאשר התעריף נע סביב 5 וחצי דולר לפאונד של לובסטר עסיסי. במסעדת XYZ Dockside נשקפים נופי האוקיינוס מכל שולחן וגם האוכל טעים למדי. חיי לילה פעילים אפשר למצוא לאורך רחוב קוטג' בבר הארבור.

בלפאסט של ניו אינגלנד

עיירה אחרת הראויה לביקור בחוף של מיין היא בלפאסט, כשמה של בירת צפון אירלנד. התעשיות המזהמות של האזור, כמו המפעל לעיבוד עופות ומפעלי בניית האוניות, נסגרו מזמן. אזור הרובע המסחרי והרציפים של פעם הפכו היום לרובע היסטורי לשימור. הבתים, רובם בסגנון הלניסטי, נאים למראה.

טיול לא שגרתי, אך מומלץ מאוד, הוא מסע בן שעה ברכבת המשופצת על קרונות הפולמן המפורסמים שלה, לעבר גדותיו המוריקים של הנהר המקומי. המסילה אליו הונחה כבר ב- 1870 ביוזמת החברות לכריתת היערות. הרכבת אינה פועלת יותר על כוח קיטור, אך הדרך ביערות יפה למדי. החברה שמתפעלת את הרכבת מציעה גם שיט במפרץ פנובסקוט. כרטיס משולב של שיט באוניה עתיקה – כביכול ונסיעה ברכבת יוזיל לכם את המסע בשלושה דולר לאדם.

ליד תחנת הרכבת, על מזח העץ, נמצאת מסעדת פירות ים טובה בשםWeathervane’s בצד השני של המפרץ תמצאו את אחת ממסעדות הלובסטרים הפופולריות ביותר במיין כולה. כבונוס תוכלו ליהנות משקיעה יפה במקום, שנקרא .Young Lobster Pound

בתוך הארץ

הנסיעה אל מרכז המדינה, הרחק מקו החוף, היא כמו נסיעה לעולם בלתי נודע. יערות עד ענקיים של אורן ואשוח, לבנה ואדר, ילוו אתכם לאורך הדרך. אם תסעו ממש פנימה, ממקומות כמו אוגסטה, בירת מיין והעיר באנגור, שבה אגב מתגורר סופר המתח סטיבן קינג, ימתינו לכם עוד יותר מ- 300 קילומטרים של כבישים כמעט שוממים, עד לפורטקנט, שעל הגבול עם קנדה.

באנגור, השוכנת כ- 200 קילומטרים מצפון –מזרח לפורטלנד, שימרה מעט מאוד מתקופת הזוהר שלה, בסוף המאה ה- 19 כאשר כורתי העצים חגגו כאן במסבאות המקומיות את תום עונת השטת בולי העץ במורד הנהר פנובסקוט. היום גאה באנגור בקניון החדש שלה, בפסל הגבוה של פול בניאן ובעובדה שקינג ממשיך להתגורר בה.

לפתוח יומנים

מאמצע מאי ועד סוף יולי נערכים במקום מרוצי כרכרות קלות. בסוף יולי נערך יריד שנתי. הפסטיבל השנתי למוזיקת פולקלור מתקיים כבר שלוש שנים ליד שפך הנהר פנובסקוט, מה- 23 עד ה- 25 באוגוסט. בתווך ב- 24 בחודש, נערכת מכירה פומבית של עתיקות, בהן גם מכוניות ישנות, במוזיאון לתחבורה שבעיר. סמנו ביומנים לשנה הבאה.

על אוגסטה, בירת מיין, אפשר לפסוח, אלא אם כן אתם ממש לא ממהרים. בסוף המאה ה- 19 שימשה העיר מרכז של תעשיית העץ. בנוסף, טונות של קרח יוצאו ממנה לאיים הקריביים. האוניות שבו מהאיים עם בקבוקי רום טרופי, לשמחת התושבים המקומיים. היום העיר שקטה ורגועה. האטרקציה העיקרית שבה היא מוזיאון המדינה של מיין, המראה את עברה הזוהר.

מבאנגור משנה כביש I- 95 את מסלולו ופונה מקו החוף אל פנים המדינה, לאורך נתיב הנהר פנובסקוט. הרפתקאה ייחודית תצפה למי שיטרח להמשיך בכביש לעבר צפון המדינה, לפארק הלאומי בקסטר, שהוקם בכספו וביוזמתו של מושל המדינה בשנות ה- 30 של המאה העשרים.

אם תתמידו, תגיעו בנסיעה עד לאגם מילנוקט (Millinoket) שם תוכלו ללון בבקתות אינדיאניות. האתר משמש כנקודת יציאה לטיולי ראפטינג ושיט קייאקים. אם תמצאו את עצמכם באזור בחודשים פברואר ומרץ, משהו שקשה להמליץ עליו, תוכלו להצטרף למרוצי מזחלות הרתומות לכלבי האסקי .