עונת 03-02: לוס אנג'לס לייקרס

עשרים מדורי גיהנום עברו על קארים ראש בדראפט האחרון עד שדייויד שטרן קרא בשמו, בשליחותה של טורונטו ראפטורס שבחרה בו. להתחרות עם וינס קארטר ומוריס פיטרסון על דקות משחק בקרב חסר סיכוי בקור הארקטי של קנדה, הוא לא בדיוק מה שהסווינגמן המוכשר ממיזורי חשב עליו כשהודיע על מועמדותו לדראפט כבר בגיל 21. ואכן שעות מספר לאחר בחירתו, הועבר ראש בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס. שידרוג במעמדו? לא בהכרח.
לכאורה, הכל נראה בהיר יותר מבחינת ראש: השמיים נטולי עננים, השמש זורחת וכך גם הזוהר ההוליוודי, או קרחתו המיוזעת של שאקיל אונ'יל. עם סנטר דומיננטי כמו שאקיל שימסור לו כדורים לקליעה מבחוץ, עם מאמן דומיננטי לא פחות כמו פיל ג'קסון שיכוון אותו באוקיינוס הרועש של המקצוענים ועם שם מחייב כמו קארים, עונת הרוקי של ראש נראית יותר ממבטיחה. מצד שני, כך נראית גם העונה של קובי בראיינט, דוואן ג'ורג', ריק פוקס, בראין שואו ואפילו טרייסי מארי, שהגיע עם ראש בעיסקה עם טורונטו.
עם כל הכבוד לבראיינט, שאקיל או'ניל היה ונשאר הבסיס היציב להצלחה של הלייקרס בשלוש השנים האחרונות, שהניבו תואר אליפות. עם כל הכבוד לראש והאחרים, בראיינט הוא הנהנה העיקרי מהתרומה של הסנטר האימתני מתחת לסלים. ועם זאת, בראיינט הוא בעיקר תוסף-על לחבורת השחקנים האפורים שאסף ג'קסון מסביב לאיש הגדול. כבר בגיל שלושים, נחשב ה'שאק' לאחד מחמשת הסנטרים הטובים בתולדות ה-NBA ואולי אף הטוב מבינהם. בכל מקרה, דבר אחד כבר בטוח, הוא הסנטר הטוב בנמצא. הנוכחות המאיימת שלו בצבע גורמת לחיוורון בהגנות היריבות, כולל שחקני החוץ. הבלגאן שגורם שאקיל מתחת לסל מאפשר לבראיינט לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה בחדירה, פותח לפוקס ורוברט הורי מבטים חופשיים מבחוץ ומשאיר סיכוי לראש וחבריו להבריק לפרקים.
הכוחניות הבלתי ניתנת להכלה של או'ניל היא היתרון היחסי של הלייקרס על הליגה ומדובר ביתרון עצום שכבר הביא לקבוצה שלוש אליפויות רצופות וייתכן שגם את הרביעית בסוף העונה. מצד שני, או'ניל הוא גם נקודת התורפה של הקבוצה. נכון שההגנות היריבות קורסות תחת כובד משקלו, אבל בשנה האחרונה נראה כי זהו גם דינן של אצבעות רגלו. התלות של שחקני הסגל באו'ניל היא כה גדולה, עד שגורל האליפות באמת תלוי בכף רגלו של הענק, יותר מכל אחד אחר, פשוטו כמשמעו. בראיינט לא יוכל להוביל את הלייקרס לבדו (כפי שהוכח בעונה שעברה) והצוות המסייע יתקשה לעזור, כשאין לו למי.
ראש, כמו סומאליה סמאקה ממאלי או ג'אנרו פארגו, הם בעיקר ניסויים של ג'קסון ופחות חיזוק לקבוצה, והם מבטאים יותר מהכל את התלות של הקבוצה בא'וניל. פשוט, כשהכל סובב סביב הסנטר ובהתאם לכוח הכבידה שלו, לא ממש משנה מי ומי בחלקיקים. כל מה שהם צריכים זה לתת כתף בהגנה ויד מדויקת כשהכדור מגיע אליהם על קן השלוש. את זה גם ראש יכול לעשות.

שחקן מפתח: גארי ויטי

מאמן הכושר של הקבוצה והצוות הרפואי שמאחוריו הם בעלי התפקידים הקריטיים של הלייקרס העונה. האנטומיה הלא אנושית של או'ניל (אולי מאמוטה) עלולה להמשיך ולפגוע ביכולתו העונה. ויטי יצטרף לשמר את הגוף של או'ניל במאסה ואת הרגלים מחוברות תחתיו. אם יכשל (כמו בעונה שעברה), השושלת עשויה להיקטע.

האבידה הגדולה

לאלופה אין אבידות גדולות, מכיוון שמלבד שאקיל וקובי, אין בסגל שחקנים ששווה לקבוצות אחרות למשוך אותם אליהן עם חוזים שמנים וארוכי טווח. הורי חשב לעזוב בעונה שעברה, לא מצא כסף גדול בחוץ וחזר בו. ג'ורג' דווקא קיבל הצעות אטרקטיביות הקיץ, אך החליט להישאר בחממה של ג'רי באס ב'סטייפלס סנטר'. הגעתו של ראש הפכה את מיטש ריצ'מונד לזניח והוא יאלץ כנראה לפרוש.

הסגל

חמישיה מוערכת: שאקיל או'ניל (30, 2.15), רוברט הורי (32, 2.08), ריק פוקס (33, 2.01), קובי בראיינט (24, 2.02), דרק פישר (28, 1.85).
על הספסל: סומאליה סמאקה (24, 2.12), סטניסלאב מדבדנקו (23, 2.08), סמאקי ווקר (26, 2.07), מארק מאדסן (26, 2.05), דוואן ג'ורג' (25, 2.03), טרייסי מארי (31, 2.01), קארים ראש (22, 1.97), בראין שואו (36, 1.96), ג'אנרו פארגו (23, 1.87).