אידאליזציה להמונים

"הבית הלבן" היא אולי סדרה דרמטית מצוינת, אבל היא קודם כל תעמולת בחירות מתמשכת. מדובר בעבודה בעיניים, בהכלאה בין אגדה דיסנית לסאגה נוספת של רמבו הנלחם בשם הקפיטליזם נגד בריונים לבנים עם מבטא מוזר. היא המשך ישיר לסרט המביך "הנשיא מאוהב", היא האמריקניזציה המוחלטת בהתגלמותה, המקדונלד האינטלקטואלי. אל תתפלאו גם אם מרטין שיין יחליט בעתיד להתמודד על הנהגת המפלגה הדמוקרטית, אל תתפלאו אם הוא גם יזכה, הרי גם רונלד רייגן פצח את מסעו הבלתי נלאה לתודעה ההמונית בתור שחקן. אגב, הוא גם טוב ליהודים, ונראה שהוא יסתדר מצוין עם אריק שרון.

עכשיו אני רגוע

בראשה של זוכת האמי הטרייה (שפותחת הערב את עונתה השלישית בערוץ 3, 21:15), עומד נשיא שרמנטי ורחום, רהוט ועממי, בעל מוסריות ניאו פוריטנית בלתי מזיקה, חוש הומור כובש, ומוח שעמוס בפרטי טריוויה מעלפים, נשיא שמנהל באלגנטיות מדהימה צוות עובדים אחוזי קדחת וורקוהולית, שגם הם, אם רק רצו, היו הופכים לאושיות טריוויה וגורמים ליורם ארבל לשחרר מפיו את הצעקה המסורתית "הללויה".

אבל בכלל לא איכפת להם מעצמם, הם פה כדי לשרת ולהגן. הם הגונים, פטריוטים בטירוף, חפים מכל אג'נדה אינטרסנטית, קרייריסטית ומרפקית. האנושיות נשפכת מהם כמו מייק אפ. וזה לא רלבנטי אם הם דמוקרטיים או רפובליקנים. הם יציבו את גופם מול כדורי אקדח כדי להגן על הנשיא. האזרח האמריקני הממוצע - בעקבות משחק מצוין, תפאורה מדויקת, קדחתנות דרמטית ובימוי איכותי - נשבה בקסמי המראות כמו עובר המגיח מהרחם אל עולם רוחש אטרקציות, ומלמל לעצמו: "וואו, איזה אנשים מדהימים מנהלים את המדינה, או את העולם (או את היקום). הם מבריקים, הם יודעים מה הם עושים, עכשיו אני רגוע. הללויה".

שטיפת המוח היעילה בעולם

מה שהאזרח האמריקני הממוצע בעצם רואה זה את מה שהוא היה רוצה לראות במציאות, אבל זה כבר באמת מבלבל. לדוגמא, קחו את הפרק המיוחד שנעשה לאחר ה-11 בספטמבר. האם זה באמת מה שקרה בבית הלבן באותם רגעים נוראיים? נו, טוב, כנראה שכן. הרי זה כל כך אמין, כל כך אמיתי. בקיצור, יש פה אידיאליזציה מחורפנת להמונים. אף אחד לא אומר שאנשי הממשל הם אנשים רעים, רכלניים, צרי עין, שכל מה שהם חושבים עליו זה עוד ארבע שנים בחדר הסגלגל, שהם בקשר מתמיד עם גורמים מסחריים מפוקפקים, סוחרי נשק למיניהם, אבל זה גם לא הגיוני שהם כה זכים, טהורים. וגם קצת מוזר שהדבר הכי קרוב בסדרה לתככנות פוליטית הוא סגן הנשיא, בזמן שיו"ר המפלגה היריבה הוא עוד פקיד שמדברים איתו בפלפון.

כל ממשל, אם זה של קלינטון ואם זה של ג'ורג'. וו. בוש, חייב להודות כל יום על קיומה של הסדרה, שהיא שטיפת מוח היעילה פי כמה מכל מופעי הליצנות הפוליטיים. היא כובשת יותר מכל מצע פוליטי, היא התעמולה האולטימטיבית, ואם אי פעם יחליטו להוריד אותה עקב עייפות החומר או קשיים תקציביים בלתי הגיוניים או סתם קריזה של אחת הרשתות (או של אחד השחקנים), על מנהיג המדינה החזקה בעולם להילחם בכל כוחו, כדי שהיא תישאר. יש עניינים בוערים יותר מסאדאם חוסיין, בואו נודה.