אלבניה

רצועה קטנטנה ושטופת שמש זו, לחופי הים האדריאטי, נשחקה לאורך שנים בשל עוני, נקמות דם, אנאלפביתיות ויותר מדי תוכניות חומש בלתי מוצלחות. במשך שנים נמלטו ספינות עמוסות בפליטים אל עתיד טוב יותר, במקום אחר, אבל למרות הכול אלבניה עדיין מצליחה לרקוח תערובת מהממת של קסם ים תיכוני עם יעילות סובייטית. זהו ערבוב מסוחרר של דתות, סגנונות, תרבויות ונופים, החל ממוסלמים שיעים ועד נוצרים אורתודוקסים, החל מעיירות נופש ציוריות, דרך פסגות הרים סלעיות ועד שדות מעובדים. שרידים מאחת הדיקטטורות מאריכות הימים ביותר במזרח אירופה מתחככים כאן עם פרדסים של עצי הדר, חורשות של עצי זית וכרמי ענבים. מפעלים מטים לנפול, שהוקמו על ידי הסינים, ניצבים סמוך למסגדים יפהפיים; כנסיות אורתודוקסיות עתירות עיטורים קוראות תיגר על היכלי התרבות הסובייטים האימתניים.

לאחר שהביג בויז של הבלקן התעמרו בה במשך אלף שנה, ולאחר שעשתה לעצמה מהפכת תרבות מאואיסטית בשנות ה-60, מנסה אלבניה כיום לפתוח זרועותיה לדמוקרטיה, לעולם החיצון ולקומץ המטיילים הזרים שמגיעים אל גבולותיה. בעוד היא פוכרת ידיה בכל הקשור לטיהורים האתניים בקוסובו השכנה, יש בה תקוות גבוהות לשלום בר קיימא. מה שלא משתנה באלבניה, עם זאת, הם ההרים המיוערים המדהימים, השמש הים תיכונית המחממת ומימיו של הים האדריאטי, שהם כל כך כחולים שבא לבכות.