אין CNN? אין כבלים
מסתבר ש-סי-אן-אן אינו קרוב דיו לערכי תנועת מולדת, אי לכך יש להחרימו. בישראל 2002 אין רעיון-עיוועים שאינו מוצא מיד שדולה
עוד ארבעה שבועות, יא-מנאייק. עוד ארבעה שבועות, פלוס מינוס יום יומיים, והקופסה המוכספת שמעטרת את גג מכשיר הטלוויזיה בביתי תחזור לכור מחצבתה. לא הרבה זמן היא שהתה אצלנו. רק כמה חודשים. בקעו ממנה 6,487 ערוצים, הורוסקופ אחד מטומטם, כמה משחקים שהושאלו מבית-נכאות לגרוטאות אלקטרוניות, ולוח משדרים דיגיטלי עם פסקול מרובה דציבלים.
האותיות הפופולריות ביותר בלוח המשדרים הזה היו "ש.ח." בימי הבהייה הראשונים סברתי כי אלה ראשי תיבות של - "שוב חרא". מעין אזהרה קריפטית ליודעי ח"ן, שייזהרו מפגיעתו של ש"ח. אחר כך נגלה לי שזהו נוטריקון של "שידור חוזר", ואני גיליתי להוותי כי לא עבור לוח משדרים אני משלם דמי שכירות חודשית, אלא עבור הולה-הופ. מחרוזת אינסופית של חרוזים חוזרים וממוחזרים, השבה ומוכיחה לי מדי יום עד כמה צדק קוהלת הקשיש, באומרו את אשר אמר על חידלונו של החדש והבלותו של הישן. והוא אפילו לא היה מנוי של הכבלים.
די היה בשעתיים של מישמוש השלט כדי לגלות כי ל- 6,481, מתוך 6,487 הערוצים המסתתרים בקופסה לא אזדמן שנית אלא באיומי נשק. היו שם שניים-שלושה ערוצי ספורט, ובהם אנשים בשלל צבעים שחבטו בכדור, זה בזה, או בשופט. היו שם ערוצי "טלנובלות", שהתעקשו לבשר לי מדי יום מה עלה בגורלה של דונה גרסיאלה הנאווה, שהיא בעצם אשתו החורגת של דון פליפה, שלכאורה הוא מנומס ומסורק בקפידה, אך בעצם אינו אלא אביו המיקרוביולוגי של חורחה, בנה המאומץ של קונסואלה שהרתה בילדותה לתסריטאי, ולכן מתכחשת לאהבתו של נעים הזמירות אלפונסו העיוור. כינוין של הסאגות המטורללות והמשומנות הללו, שלא ראשית להן ולא תכלית, בשם "נובלה" - היא בורות כל כך משובבת עד שהיא כמעט נסלחת.
היו שם כחצי תריסר ערוצים ים תיכוניים ואפריקניים, בוודאי שופעים כולם תרבות נאצלת, אך מחמת דלות שליטתי בשפתם (אלא בתחומים הקולינריים-נאצתיים), נבצר ממני להפיק מהם את מלוא האושר הטמון בהם. היו שני ערוצי זבל (מתוך שלושה) מטעם העדה שלי, שניסו לשווא לרתק אותי בערבי שירה בציבור ובתוכניות אירוח עתירות הומור קליל כקרש גיהוץ. היו כמה ערוצים ביזאריים שהתמחו בצילום אנשים שניתלו באוזניהם מעל כוורת, שילשלו עצמם על חוט תפירה אל מעמקי קרחון גרינלנדי, טיפסו על המטרהורן לבושים בחיתול בלבד, או דהרו עם אופנוע לתוך קיר והניפו אחר כך בוהן גאה (העצם היחידה שנותרה שלמה בגופם) מבעד לחלונות הליקופטר החילוץ.
והיו גם כמה ערוצים שימושיים.
אך השאור שבעיסה, היהלום שבכתר, היו שלושת ערוצי החדשות הזרים: סי-אן-אן, בי-בי-סי, סקאיי. שלושה חלונות פתוחים לרווחה, שבשקידה סיזיפית הציגו בפני המתבונן את העולם שסביבו, כדרך שהוא נראה בעין מרוחקת, צוננת, מקצועית. ערוץ ערוץ ומעלותיו, ערוץ ערוץ ומגרעותיו, אך שלושתם יחדיו יוצרים די והותר חלקי-פאזל להרכבת תמונה מקיפה ומעוררת אמון. ואם כדי לדעת מה "הצמרת הביטחונית" של ישראל רוצה שאדע ואחשוב די בצמד הערוצים המקומיים, אזי כדי לדעת מה באמת קורה, אין תחליף לשלישייה דלעיל.
בזמן האחרון צורפו עליהם עוד שני ערוצי חדשות: סי-אן-בי-סי ופוקס. בתחומי ההתמחות של הראשון אין לי מושג ירוק, והשני הוא גבבה אמריקנית מעוררת תימהון. מעולם לא ראיתי ערוץ טלוויזיה שעסוק עד כדי כך בליחוך אחוריו-הוא; דקות ארוכות של השתבחות עצמית, ציטוטים אינסופיים של מכתבי קילוסין מאת צופים נלהבים בארצות נידחות, וסיסמה חנפנית ומתנשאת האמורה כנראה להעניק לתחנה איזושהי הילת אובייקטיביות שאין למתחרותיה: "אנחנו מדווחים - אתה מחליט".
יורשה לי להציע ל"פוקס" נוסח מתוקן קמעה לסיסמה: "אנחנו מדווחים ואתה מחליט, אבל אנחנו גם מחליטים מה אנחנו מדווחים, וכך אנחנו גם מחליטים מה אתה מחליט". זה אולי פחות קליט, אבל הרבה יותר מדויק.
ובין לבין, מדווח הערוץ הזה בארכנות טרחנית על המרדף שמנהל השריף של סמוקי-קריק במדינת איווה אחרי שודד חנות משקאות שחטף את כלב הלברדור של בעל החנות, ועל מירוץ צמוד בבחירות למשרד סגן התובע העירוני בצ'טנוגה, ועל מה ראוי לעשות לסדאם חוסיין מיד לאחר הניצחון.
הם מדווחים - ואני מחליט לזפזפ.
והנה, לא מזמן, קפץ רוגזו של איזה טרחן לאומני על הסי-אן-אן. מסתבר שהערוץ הזה אינו קרוב דיו לערכי תנועת מולדת, אי לכך יש להחרימו. בישראל 2002 אין רעיון-עיוועים שאינו מוצא מיד שדולה, והקמפיין נגד סי-אן-אן הלך והתנחשל. לבסוף הצטרפו אליו גם חברות הכבלים. וכי למה לא? גם תעודת-יושר פטריוטית, וגם סיכוי ש"יעשו להם מחיר" בגלל איומי ההחרמה. כלומר, אם כבר אנטישמיות, לפחות שתהיה זולה. ושנאת-חינם - זה הכי טוב.
אך לדידי, אין זה משנה כלל אם זהו שוביניזם או כלכליזם, שוביניזם-כלכלי או כלכליזם-שוביניסטי; ביום שהסי-אן-אן נעלם מהקופסה הכסופה שבביתי, היא נעלמת יחד אתו. כי מי שגולש בשקיקה שכזאת על גל עכור של קרתנות לאומנית (והיינו-הך הוא אם בציניות או בהתלהבות-אמת), אינו ראוי עוד להתפרנס ממני.
ואם יימצאו עוד כמה אלפי צופים כעוסים כמוני אשר יכו את אנשי הכבלים במקום הכואב, בהחלט ייתכן שהם ילמדו סוף-סוף כי לא לעולם אפשר להלעיט תרנגולות בגבבה, ולקבל ביצי זהב.
