אחותו של בני אברהם: הגיע הזמן לדבר ישירות עם נסראללה

הערב (ב') התקיים בטבריה טקס לציון שנתיים לחטיפתם של שלושת חיילי צה"ל, בני אברהם, עומר סוועאד ועדי אביטן. בטקס תקף בחריפות נשיא המדינה משה קצב את ארגון האו"ם. לדבריו, "מוסדות האו"ם אינם ממלאים את החובה המוטלת עליהם. האו"ם אינו מסייע מאחר והוא מבקש לשמור על אובייקטיביות ואיזון בין ארגון טרור שפל לבין מדינה ריבונית כישראל".

על מנהיג חיזבאללה הוא אמר, "זהו מנהיג דת מוסלמי תאב דם, המטיף למאמיניו לאכזריות וחוסר אנושיות, וקורא למאמיניו ללכת בדרכו, כאילו זו דרכה של האיסלאם".

בדברים שנשא יעקב אביטן, אביו של עדי, הוא הבטיח לבנו כי "לא נתעייף עד אשר ישיבו אותך הביתה".

הוא הוסיף כי "כבד משא הצער והגעגוע, ובוכה הלב על אשר היה פעם אושרנו. אנו נעים כל העת בין מאבק נחוש ותקווה לבין חוסר אונים".

לטקס הגיעו מאות אנשים, וביניהם גם הרמטכ"ל, האלוף אילן בירן האחראי על המו"מ בעניין החיילים החטופים ויעקב פרי, לשעבר ראש השב"כ. גם אחיו של עומאר סוועאד, טראד, נשא דברים, ואמר כי בכל יום שעובר מחמיר המצב. "עברו עלינו שנתיים של סיוט מתמשך, אנחנו רוצים שהבנים ישובו הביתה, ולא משנה באיזה מצב".

הרמטכ"ל, משה (בוגי) יעלון אמר כי הצבא פועל בדרכים גלויות וסמויות בארץ ובעולם כדי להביא להשבת הבנים.

אפרת אברהם: "למה דווקא הגרמנים מתווכים?"

אחותו של בני אברהם, אפרת, היפנתה אליו בטקס קריאה נרגשת, וניסתה לדרבן את מערכת הביטחון לחפש דרכים חדשות כדי לאתר את אחיה וחבריו. היא הקריאה את מכתבה אליו:

"לבני אחי היקר שנה טובה?

אחרי שנתיים שנמשכו כמו נצח, סוף סוף רואים זיתים על העצים. והשנה הם ירוקים וגדולים, יפים ומלאי עסיס. לפני שנה ניכר כי האבל הגיע לכאן, העצב השתלט כמעט בכל פינה, אולי גם עצים יושבים שבעה, אך השנה כאילו כלום לא קרה, הם בפריחה חדשה.

לפני שנתיים הייתי בעיצומו של מסיק זיתים כשהודיעו לי שקרה לך משהו. עם ידיים שחורות משומן זיתים מחיתי את הזיעה מעל פני. לראשונה פני סומנו בסימני מלחמה. תחילתה של מלחמה להחזיר אותך הביתה. תחילתה של המלחמה על השפיות. ושם בין עצי הזית והגפן המטפסת לא הבנתי את המשמעות של המילה אח חטוף. האם אתה חי או מת? מה זה שבי בכלל? שאלות ללא סוף ותשובות אין. עד היום. אחרי שנתיים. לא אדם חי, לא קבר, לא מצבה.

מיום שהכריזו עליכם מתים, כאילו הכל נעצר, מין ירידת מתח בלתי ברורה. ויסלחו לי במערכת הביטחון על כל שלוחותיה. אני רק האחות, שיום יום, שעה שעה, מחפשת רעיונות חדשים.

אולי צריך לשבור את הפרדיגמה הצבאית הנחושה שבה שרויה מערכת הביטחון. לנסות כיוון חדש – למה דווקא הגרמנים מתווכים? אולי כדאי להחליף אותם, הם הרי לא עושים לנו טובה, הם רוצים שנשתוק על דברים אחרים שהם עושים. אולי צריך לבדוק מתווכים חדשים, אולי רוסים, צרפתים, אוסטרים, גם להם יש קשרים בפריז של המזרח התיכון… ולמה בכלל אנחנו צריכים את האירופים? בעסקת ג'יבריל ישראל הצליחה להתקשר אל ג'יבריל הביתה, לדבר אתו ולהציע לו הצעות. מדוע אנחנו לא פונים לנסראללה באופן ישיר? כן, אלו אולי מחשבות אוטופיות, אבל לדעתי לא ניסינו אותן עדיין – אולי כדאי לנסות בטרם יהיה מאוחר.

כי גם אני רוצה לשמוע שמישהו ראה אותך אחי.

אני נאיבית? אולי. האם מדינת ישראל כבר פנתה אליו ישירות? רק במוסד ידעו להגיד.

הרי אנחנו לא מפחדים מהחיזבאללה. ואנחנו עוד מחכים לסימן".