עונת 03-02: יוטה ג'אז

כל בר דעת מודע לעקרון הקוסמי לפיו לכל דבר טוב יש סוף. אמנם קשה לפעמים לתזמן את הסוף. הנטייה היא טבעית למתוח את אותו "טוב" עד מעבר לקצה גבול היכולת, שם מתחיל ה"רע". הנטייה של כול מומחי הכדורסל היתה דווקא לקצר את ציר הזמן החיובי בכל מה שנוגע ליוטה ג'אז, אולם היו אלה קארל מאלון וג'ון סטוקטון הבלתי נדלים, שהשאירו את טווח החיים החיוניים שלהם ושל קבוצתם מעבר לאותו גבול יכולת ודחו בכך את שטף הרע - זה שמחכה חסר סבלנות בפתח בכל אחת מחמש השנים האחרונות.
'סטוקטון-מאלון' - שני שמות שהתלכדו לאורך השנים למושג קוהרנטי אחד בלקסיקון הכדורסל, מושג שנוגד את כל מה שמבטאת תרבות ה'מורגן-סטנלי', המקובלת גם בין הברוקרים של ה-NBA, ביל דאפי, דווייט מאנלי ודומיהם. היסודות האיתנים של צמד הלוחמים הוותיקים והנאמנים בקהילה המורמונית, היו התשתית של הנהלת הג'אז השמרנית למלחמה ב'רע' שמשתולל בחוץ, בשוק השחקנים הפרוע הנשלט על ידי סוכנים תאבי בצע, יועצי פרסום ומעצבי נעליים. הבעיה היא שגם האופטימיים ביותר בין אוהדי הקבוצה וראשיה יודעים כי אפילו סטוקטון ומאלון לא יוכלו יותר למתוח את ה'טוב' מעבר לשנה הנוכחית. למרות שמדובר באיש ברזל של ממש, סטוקטון בן ה-40 יפרוש בקיץ הבא ומאלון בן ה-38 עשוי ללכת בעקבותיו, או בעקבות סוכנו מאנלי, שייקח אותו לראשונה בקריירה למקום אחר.
המנכ"ל קוין או'קונור, שהגיע לסולט לייק סיטי לפני שלוש שנים כדי להכין את הקבוצה ליום שאחרי, לא ממש הצליח בפרוייקט שלו עד כה. כבול בשמרנות הניהולית של הקבוצה, השמרנות התקציבית של הבעלים לארי מילר ושמרנות אזרחי העיר, התקשה או'קונור להחזיק את שנדון אנדרסון והווארד אייסלי בקבוצה, או למשוך אחרים במקומם.
השעון הביולוגי המתקתק של סטוקטון ומאלון, גורם לאו'קונור לפנות לדרכי פעולה קיצוניות החורגות מהמסורת המקובלת של הג'אז. דיונים עקרים עם ביירון ראסל ודונייל מארשל ועימות חוזר עם סוכנם (מאנלי כבר אמרנו) הביאו לשיחרורם הטרגי. את החלל שנוצר ימלאו הפרי אייג'נטס: מאט הארפרינג המגוון והמוכשר וקאלברט צ'ייני, שהיה כזה פעם. מלבד השניים, לא היה לשוק השחקנים החופשיים הרבה מה להציע לג'אז, ולג'אז לא אין כרגע אפשרות להציע הרבה לשחקנים החופשיים.
בצר לה נאלצה הקבוצה לפנות לעזרה הומאנטירית מהעולם וקיבלו את קרלוס ארויו מפורטו ריקו וראול לופז, הרכז הספרדי שנבחר בדראפט 2001, והספיק לרסק את ברכו פעמיים מאז. לופז הצעיר והשברירי חלם אולי לגבות את גדול רכזי הכדורסל, אך יאלץ להסתפק בלצפות בו מהספסל העונה. פציעתו הקשה של לופז לא תאפשר לו לשחק העונה. אמנם או'קונור נהג בהגינות והחתים אותו לשלוש שנים, בידיעה שלא יצליח לממש את חלקו בראשונה, אולם לופז, שהרגיש מוכן להתנסות בחוויית ה-NBA, יעשה זאת השנה רק בתיאוריה. ארויו ומרק ג'קסון הקשיש לא אמורים למנוע ממנו לפרוץ בעונה הבאה, אבל אז ייתכן שיהיה זה אנדרה מילר (יוצא אוניברסיטת יוטה), או שם גדול אחר, שיעשה כן. מה שבטוח, זה לא יהיה סטוקטון.
בינתיים, יש ללופז הזדמנות להכיר טוב יותר את הסגל שאיתו הוא עתיד לעבוד, סגל שעבר בשנים האחרונות תהליכי הצערה. אנדריי קירילנקו הרוסי הבלתי נדלה היה הלהיט המרענן של הקבוצה והתעופף לשמיים שנראים איתו מעט פחות קודרים. העונה, כשמרשאל כבר לא כאן, יוכל קירילנקו הצעיר להמשיך ולבסס מעמדו לקראת העתיד. הרוקי קרטיס בורצ'ארדט שהצטרף לחברו מסטנפורד, ג'ארון קולינס, בקו הקדמי, מספק למאמן ג'רי סלואן משהו לבנות עליו מתחת לסלים, גם בעידן שאחרי מאלון. משהו שקרס לחלוטין בניסיון הכושל הקודם של גרג אוסטרטאג (נטול השכל והחל מהשנה גם כליה). עם קצת מזל, סלואן יוכל להתחיל לבנות גם על דשון סטיבנסון בעמדת השוטינג-גארד.
ולמרות הכל, העונה היא עדיין העונה של סטוקטון ומאלון. השניים, שנמנים על עשרת השחקנים הטובים בהיסטוריה, נכנסים אולי בקושי לשלושים השחקנים הטובים בעונה הנוכחית, אך הניסיון, הנחישות והמצוינות שלהם יכולה בהחלט לתת עוד עונה אחת טובה, כזאת שתסתיים אפילו בפלייאוף – ה-19 ברציפות של הקבוצה. רף לא גבוה מדי להתחלה של לופז והדור החדש שיירש את מקומם בקיץ הבא.

שחקן מפתח: דשון סטיבנסון

הג'אז הפתיעו כשבחרו לראשונה בתולדותיהם בשחקן תיכון בדראפט 00'. הם לא עשו זאת סתם והעונה, השלישית של סטיבנסון כמקצוען, יהיה עליו להוכיח להם שלא מדובר בעוד טעות, במיוחד כשאין לקבוצה מישהו אחר בעמדת השוטינג-גארד. בריון ראסל כבר לא פה וכך גם קווינסי לואיס (שמעולם לא ממש היה פה) ולסטיבנסון עתיר הכשרון והיכולות הפיזיות אין מי שיפריע, חוץ אולי מעצמו. ג'ף הורנסק, מסוויש בדימוס, הגיע כדי לעבוד איתו על הקליעה מבחוץ. אם זה יעבוד, הוא ישאיר טעם מתוק לימים הקשים שאחרי סטוקטון ומאלון; אם לא, הימים האלה יהיו מלוחים יותר מה'סולט לייק' הסמוך.

אבידה גדולה: התמימות

בריון ראסל חייב את הקריירה שלו לג'אז, שבחרו בו בסיבוב השני של דראפט 93'. ואמנם, הסווינגמן האלמוני גמל לקבוצה בנאמנות אין קץ לאורך תשע העונות האחרונות ורצה להמשיך עד לפרישה. ראסל אמנם איכזב לאחרונה ובחירתו בשירותי הייצוג של מאנלי (פרסונה נון גראטה ביוטה) לא תרמה לרצון הקבוצה להשאירו, אולם נראה כי הג'אז, קבוצה עם חרדת נטישה, חרגה הפעם מעקרונות המחויבות והרעות שהיא קבעה לעצמה לאורך השנים ושיחררה את השחקן עם הלב הכי רחב בקבוצה – לב שנשבר בימים אלה בוושינגטון וויזארדס. ההתפכחות השלילית הזאת עלולה להביא גם את מאלון לסיים את הקריירה במקום אחר בעונה הבאה – מהלך שלא נראה אפשרי עד השנה.

סגל הקבוצה:

חמישיה מוערכת: ג'ארון קולינס (24, 2.10), קארל מאלון (38, 2.07), מאט הארפרינג (26, 2.02), דשון סטיבנסון (21, 1.96), ג'ון סטוקטון (40, 1.85).
על הספסל: גרג אוסטרטאג (29, 2.17), קרטיס בורצ'ארדט (22, 2.13), ג'ון אמיצ'י (32, 2.09), אנדריי קירילנקו (21, 2.06), סקוט פאדג'ט (26, 2.05), קאלברט צ'ייני (31, 2.01), מרק ג'קסון (37, 1.90), קרלוס ארויו (23, 1.88), ראול לופז (22, 1.84).