קצין וג'נטלמן

חצות, שעה שלא בדיוק נועדה למילוי אולמות. אחד מאולמות הסינמטק מפוצץ, אי אפשר להשחיל סיכה. לפחות חלק מהקהל אינו מזדמן לחגיגה בפעם הראשונה. הסרט מתחיל, ומהאולם מתעופפים בקצב משפטים מתוכו. קאלט אמיתי. זה קורה ב"יוסי וג'אגר", דרמה טלוויזיונית בת 65 דקות של איתן פוקס ("שירת הסירנה"), שבדרך לבתי הקולנוע נחתה באוגוסט להקרנת ביניים בסינמטק. מאז, בלחץ הקהל ובעקבות "ההצלחה חסרת התקדים" (כדברי התוכנייה), היא לא זזה משם ומוסיפים לה עוד ועוד הקרנות.

אחד משני כוכבי הסרט, יהודה לוי, הגיע לתפקיד ג'אגר בתור אליל הנוער התורן. בעל תפקיד נוסף בדרמה, אסי כהן, מוכר מהטלוויזיה כמחצית הצמד אסי וגורי מ"שידורי המהפכה". את ההפתעה הנעימה מהווה אוהד קנולר, 26, המגלם את יוסי. "מדובר בסרט כייפי", הוא מנסה לפרש את התופעה שהוא שותף לה. "יש בו כל מיני בדיחות ופאנצ'ים קטנים, המתאימים לסרטי פולחן, עם סיטואציות שגורמות לקהל להזדהות. אני לוקח את זה בפרופורציה הנכונה, מה עוד שבחיים אני נראה אחרת מאשר בסרט ולא כל כך מזהים אותי. בהצגה הראשונה שלי ב'חאן', 'מלחמה על הבית', אני האלמוני בצוות".

סמל ראשון (מיל') בהנדסה הקרבית קנולר נזהר שלא להתבלבל בין הדרגות המונחות על כתפיו בשתי ההפקות. ב"יוסי וג'אגר" הוא מ"פ בעל דרגת סגן, הנסחף לאהבת גברים עם המ"מ שלו (לוי), ובאחת מהדמויות שהוא מגלם ב"מלחמה על הבית" (קומדיה סאטירית חריפה בעקבות אריסטופנס, שכתב אילן חצור וביים מיקי גורביץ') הוא אלוף בחיל האוויר. לדבריו, הוא נהנה מהחילופים המהירים בין הדמויות, "זה מחייב עבודה מאוד מדויקת וגם מאוד משוחררת". מהדמויות אותן הוא מגלם בהצגה יזכור אותו הקהל במיוחד כמתווך השוודי, עם כל הגינונים המתחייבים.

ההצלחה ההיסטרית של "יוסי וג'אגר" ממלאת אותו חדוות ניצחון מסוימת. קנולר גדל במרחק פסיעות מהסינמטק. אמו, יהודית, משפטנית בהשכלתה, היתה שנים רבות עיתונאית ב"הארץ", ואביו, ניסן, ארכיטקט. משפחה מעורה באמנות. הבכור, נועם, מרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. האמצעי, אלירן, במאי ותסריטאי. "משכנו זה את זה לתחום", מסביר קנולר. הוא למד בבית הספר לאמנויות, ועם חבריו משם הופיע בתוכנית הטלוויזיה "תופסים ראש" בהנחיית נתן דטנר. "לא הייתי מהבולטים", הוא מודה. "דברים מתקדמים אצלי לאט עד שמישהו בכלל שם לב אלי". במאזנו גם הופעות ב"תוסס". בזמן התיכון הופיע בפסטיבל עכו עם יונתן ודניאל, הבנים של דוד גורפינקל והלל מיטלפונקט. "עשינו שם שטויות של ילדים", הוא אומר כיום. באותה תקופה גם שיחק בדרמה הטלוויזיונית "האסיסטנט של אלוהים", בבימוי ברוך דינר.

ממש לפני הגיוס הופיע בסרטה של גילה אלמגור "עץ הדומים תפוס", בתפקיד הבולט של יוריק, ילד פליט צנום ובלונדיני שבא מהשואה, החבר של גיבורת הסרט (קאיפו כהן). בצילומים בבן שמן נכח אביו, שהיה מחניכי המוסד החינוכי. "הוא כאילו חזר במנהרת הזמן, כי נראינו לו כמו פליטי השואה שביניהם התחנך, והיתה לו הרגשה כאילו שיחקתי אותו". על אלמגור הוא אומר, "אשה מדהימה! מאז היא מגלה בי עניין, למרות שכל פעם אני צריך להזכיר לה שזה אני, מפני שכל הזמן אני משתנה חיצונית. במידה רבה אני שחקן הודות לה. היא פגשה אותי במקרה אחרי השיחרור מהצבא ואמרה לי שאני צריך ללמוד משחק". התהילה הקצרה של הסרט לא הפריעה לו לבחור בשירות קרבי. "עד היום אני עושה מילואים בהנדסה קרבית".

תקופת הצבא ניתקה אותו מהמסלול שבו החל קודם לכן. זמן מה התלבט אם להמשיך לשחק. החל לעבוד כמאבטח והמשיך בכך בזמן לימודיו בסטודיו ניסן נתיב, "מקום תובעני ומדהים גם יחד". ל"חאן" הגיע בעקבות חבריו משם, אלי בן דוד ולירון ברנס, גם הם בין שחקני "מלחמה על הבית". "השפה המשותפת מהסטודיו הקלה עלינו לעבוד על ההצגה", מספר קנולר, שבקרוב נראה אותו בערוץ הראשון בסידרה "כנפיים" של שמוליק אימברמן, על חיל האוויר, שם הוא בתפקיד חניך בקורס טיס.

ב"יוסי וג'אגר" קנולר נראה בסצינת נשיקות לוהטת בשלג, על החרמון, עם לוי. "היתה חוויה משהו, הרגשה של חוץ לארץ", הוא מציין ומתכוון דווקא לשלג. "יש בו משהו יפה נורא וגם מאיים".

"יוסי הוא מהסוג של מלח הארץ", הוא מעיד על דמותו. "אחד שלוקח הכל מאוד ברצינות וזה מה שמקשה עליו, בנוסף לחשאיות שבסיפור האהבה שלו עם ג'אגר. אגב, אנחנו לא מגלים שום דבר חדש בסצינות ביניהם, אם כי על המסך, עם כל ההופעה המאצ'ואית שלנו, זה מעורר תשומת לב".

- היית מסוגל לקטע כזה גם במציאות?

"בחיים לא, אבל כשחקן אני יודע להפריד בין מה שאני לבין מה שאני משחק", אומר קנולר, חברה של הבמאית נועה רבן, המופיע בהצגה "סינמה" שביימה.

- היית הולך על משהו מסוג "לחיי האהבה", כמו יהודה לוי?

"לא בטוח שזה מה שמתאים לי. הסוכנת שלי, פרי כפרי, יודעת בדיוק למה להפנות אותי. אין לי עניין לגלם דמויות סטריאוטיפיות, בוודאי לא בטלוויזיה. נראה לי שב'חאן' יתחשבו בכך בהצגה הבאה שבה אשחק, 'גן הדובדבנים' של צ'כוב".