מתנדב ללא הפסקה

על כל הקירות בבית של אפי מימון כבר אין כמעט מקום. עשרות תעודות הוקרה ממוסגרות, כמעט מכל יחידה אפשרית בצה"ל מעטרות אותם. יש שם תעודת הוקרה מלוחמי "דובדבן" ,מ"עוצבת האש", מקורס קצינות בבה"ד 12 ועוד. את מכתבי התודה, לעומת זאת, הוא שומר מקופלים בקפדנות: מכתבים שהגיעו מאנשי מילואים, מחיילים בשירות סדיר ומגורמים רשמיים, בהם שרים וחברי-כנסת. לפי הכמויות אפשר לחשוב שמדובר בשנים רבות של עשייה. בפועל מדובר בתקופה של כשנה וחצי.

"זה הסיפוק האמיתי" מסביר מימון. "כשאני קורא מכתב תודה מאיש מילואים שמשרת בחברון, או מחטיבה שלוחמת בשטחים, אני מרגיש שגם אני שם איתם". מימון (43), נשוי ואב לחמישה ילדים, מתגורר באור-יהודה. את שירותו בכוחות הביטחון סיים לאחר 16 שנה, כנכה צה"ל. קשה לדעת מה מניע אותו. הוא עצמו מתקשה להסביר במדויק למה הוא מוותר כמעט לגמרי על חיים פרטיים ומקדיש את כל זמנו לסייע לצה"ל ולכוחות הביטחון.

זה התחיל בעיצומו של גל הפיגועים. "הרגשתי שאי-אפשר לשבת בחיבוק ידיים ולספוק כפיים מול הטלוויזיה צריך לעשות משהו. לקחתי את הבן שלי ויחד עברנו בין בתי-החולים באיזור והגשנו כיבוד קל ושתייה למשפחות הנפגעים.

"התחלתי לפנות לבעלי עסקים שונים, כמו קונדיטוריות, מאפיות וחנויות מכולת, ושכנעתי אותם לתרום. בכל פעם שהיה פיגוע, הייתי מגיע עם המכונית לאותם עסקים, מקבל מוצרים ורץ לפזר אותם בבתי-החולים".

חזית ועורף לב אחד

כשהחל מבצע "חומת מגן" התגייס מימון לסייע גם לחיילים. "גיוס המילואים נעשה בחופזה. לא הספיקו להצטייד, לא ידעו כמה זמן זה יימשך. החלטתי לדאוג לאספקה. תליתי פליירים בשכונה, פרסמתי בכל מיני מקומונים, הודעתי על מבצע: 'חזית ועורף לב אחד', למען חיילי צה"ל ואנשים התחילו להגיע. "הצטברו המון דברים: ממתקים, שתייה, כלי-רחצה. בעקבות ידיעה קטנה ב'ידיעות אחרונות', שבה נכתב על המבצע וצויין מספר הטלפון שלי, זה הפך למשהו בקנה-מידה ענק. אנשים מכל הארץ לא הפסיקו להתקשר, מקריית-חיים, מיבנה, ממטולה, מאשדוד. כולם רצו שאגיע אליהם ואקבל תרומות לחיילים. לא ידעתי ממי להתחיל".

מימון התגלה כאיש ארגון מעולה. "לכל אדם שהתקשר אלי ראשון מאיזור מסוים בארץ הודעתי: אתה הרכז האזורי. כל מי שהתקשר אחר כך מאותו האיזור, הופנה לאותו רכז. ככה נאספו ערימות ציוד מאיזור במספר נקודות מרכזיות בארץ.

"הבית שלי הפך למתחם צבאי: פיניתי את הסלון ואת פינת האוכל כדי שיהיה מקום לחבילות שנערמו כמעט עד התקרה. כל בני המשפחה גויסו למשימה. עבדנו בטירוף מסביב לשעון. ממיינים, אורזים, סוגרים קופסאות. בעקבות הפרסום בעיתון התחלתי גם לקבל פניות מקצינות ת"ש ביחידות שונות, מחיילים שפנו באופן עצמאי, כולם ביקשו שנעביר אליהם אספקה.

כעת עלתה בעיית ההובלה - איך מעבירים את כל הציוד לחיילים עצמם? "התחלתי לשאול כל מי שהתקשר אם יש לו מכונית. "גייסתי מתנדבים שעשו מסלולי חלוקה לבסיסים במכוניותיהם הפרטיות. מנציגי היחידות שהתקשרו ביקשתי שישלחו מכוניות צבאיות ובאמת כמעט כל יום הגיעו לכאן משאיות צבאיות שיצאו עמוסות בכל טוב. חברת אוטובוסים נידבה מספר אוטובוסים שעליהם העמיסו מתנדבים מהשכונה ציוד.

בולדוזר אמיתי

גם לאחר סיום "חומת מגן" המשיכו הפניות להגיע. אנשי הצבא הרבים שבאו במגע איתו במהלך המבצע, המשיכו להפנות אליו חיילים במצוקה. "דאגתי למצרכי מזון לחיילים נזקקים, ולחיילים בודדים, ארגנתי בחופשות משפחות שיארחו אותם".

הוא איש שקשה לעמוד בפניו. בולדוזר אמיתי. "נודניק" במובן החיובי של המילה. מעט מאוד בעלי עסקים מסוגלים לסרב לבקשותיו. "כשמגיע אליי חייל ומספר לי שיש לו אישור עבודה אבל אף אחד לא מוכן להעסיק אותו שבוע-שבוע, אני פותח את המחברת שלי, מוצא בעל עסק ומודיע לו: 'מזל טוב, יש לך עובד חדש'. אין אצלי הפרדה בין חייל קרבי לג'ובניק. כולם לובשי מדים.

"עכשיו החלטתי להפוך את זה למשהו ממוסד. הקמתי עמותה שמטרתה לסייע ככל האפשר לחיילים. אחד המתנדבים סיפר לי שיש לו אח בצרפת. הוא קישר בינינו, והיום אחיו הוא הנציג שלי ופועל בקרב הקהילה היהודית שם לטובת חיילי צה"ל. אני מקווה להתרחב לעוד קהילות יהודיות.

בעמותה שהקמתי הכל נעשה בהתנדבות. כל שקל שנתרם הוא שקל נטו. כל חייל שנזקק יכול לפנות אלי ישירות לטלפון 502322-052 או 6341029-03, וכך גם כל מי שרוצה להתנדב או לתרום באיזשהו אופן. אנחנו זקוקים לעוד תרומות ולעוד מתנדבים ושאני אומר 'אנחנו' אני מתכוון לחיילים, שהם יחד איתנו העורף - 'לב אחד'.