האפמן בלוז

גם אם לא לוקחים בחשבון את גובהו, הראש של נייט האפמן אמור להיות עכשיו בעננים. הוא הגשים את חלום חייו וחתם ב-NBA, הוא מסודר עם משכורת של 1.7 מיליון דולר לעונה למשך שלוש שנים והוא חי בטורונטו הקסומה, מרחק שש שעות נסיעה בלבד מהעיר בה נולד. ולמרות הכל, הראש של האפמן באדמה.
נכון, יש את הניתוח שעבר בברכו ויעכב את הופעתו הרשמית הראשונה ב-NBA בשישה שבועות, אבל זה לא העניין; האפמן שבור כי הוא מתגעגע לאשתו ג'ניפר, איתה היה חמש שנים לפני שחתם עימה על הסכם גירושים לאחרונה, ב-11 לספטמבר. בראיון נרחב וחושפני מדבר האפמן על הקשיים שבפרידה, על המישקעים מהתקופה שלו במכבי תל אביב (בעיקר על אריאל מקדונלד) ועל הזכרונות מהשהות בישראל. להלן עיקרי דבריו מתוך ראיון המתפרסם במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות.

על פירוק חיי הנישואים: "היו נסיבות שאני וג'ניפר לא יכולנו לחיות איתן"

"תל אביב היא מקום עם הרבה שמועות. היו מגיעים למועדון (מכבי תל אביב) מכתבים שאמרו שקיימתי יחסי מין עם ילדות בנות 15, שזה אבסורד. שמעתי את השמועות שמדברים עליהן באינטרנט (שמועות על היחסים בין ג'ניפר לאריאל מקדונלד) ואני מניח שלחלקן יש אחיזות במציאות. אני חושב שחיי הנישואים שלנו היו מסתיימים כפי שהסתיימו בכל עיר גדולה שיש בה אקשן בלילה. ישראל אולי האיצה את זה בגלל הרצון לנצל כל יום עד תומו. לי לא היה את הדרייב הזה יותר, אני כבר עברתי את התקופה הזו בחיי ונוצר מצב מאד אבסורדי: ג'ניפר רצתה שאני אהיה יותר איתה, אבל מחוץ לבית.
"ג'ניפר ואני לא נפרדנו בגלל ששנאנו אחד את השני, אלא בגלל שהיו נסיבות שלא יכולנו לחיות איתן יותר. ג'ניפר הייתה זקוקה למשהו יציב, ואני הייתי בתנועה מתמדת. אני עדיין מאד מתגעגע לכל מה שקשור אליה ולקליי, הבן שלה".

על אריאל מקדונלד: "הוא גורם לי לרצות להקיא בכל פעם שאני חושב עליו"

"אני שם זין על מה שיש לבנאדם הזה להגיד", אומר האפמן על קביעתו של אריאל מקדונלד (חברו למכבי תל אביב בשלוש השנים האחרונות) כי אין לו האופי הדרוש כדי לשחק ב-NBA. "אני מתפלל שמישהו יפוצץ לו את הברך והוא לא יוכל לשחק יותר בחייו - עד כדי כך אני שונא אותו. בארבעת החודשים האחרונים החיים שלי נהרסו בגלל דברים שהוא עשה. אני מאחל לו רק רע. תדגיש את זה: אני שונא אותו.
"אני באמת לא יודע מה אני מסוגל לעשות לו אם אני פוגש אותו ברחוב, אני רק מקווה שאצליח לחשוב לפני שאני עושה משהו, כי זה יכול להיגמר לא טוב. אם האנשים בתל אביב היו יודעים מי זה הבנאדם הזה, מעבר למה שהוא עשה לי והרבה מעבר לשתייה, הם היו שותפים לדעתי. הוא צבוע, שגורם לי להקיא בכל פעם שאני חושב עליו. כל הדיבורים שלו על זה שהשם שלו מהתנ"ך ושאלוהים הינחה אותו לשחק בתל אביב, זה בולשיט אחד גדול. מה, העכשיו האלים היוונים מנחים אותו?
"אף פעם לא היינו חברים, ובשנה האחרונה שלנו כבר לגמרי נמאס לי ולאחרים ממנו, אבל מה שגיליתי עליו בזמן האחרון הרס את החיים שלי. אין לי הרבה תלונות על אריאל במגרש, הבעיה שלי היא בדברים טפשיים שהוא עשה מחוצה לו ובעיקר בעובדה שהוא לא חבר, אפילו חבר לקבוצה".

על העבר בישראל: "תל אביב היא מקום נהדר לחיות בו ומכבי הוא מועדון נהדר שנותן הרבה כבוד"

"חוץ מדרק שארפ אני כבר לא בקשר עם אף אחד ממכבי תל אביב. אני מאחל למכבי שתצליח ותזכה בגביע, אבל אני כבר במקום אחר. כששואלים אותי על ישראל אני מסביר שהסיטואציה שם אינה גרועה כל כך כפי שהטלוויזיה כאן (בארה"ב) מציגה אותה ושהקונפליקט, לדעתי, הוא יותר קונפליקט פנימי של החברה הישראלית; תל אביב, מהבחינה הזו, היא בועה שלא מרגישה את אותו קונפליקט. זו עיר נהדרת לחיות בה ומכבי זה מועדון נהדר, שעוטף אותך בדאגה ונותן לך הרבה כבוד.
"יש במכבי תחושה שאתה במשימה לאומית, שאתה יושב על הברומטר של המורל הלאומי. אתה מרגיש שיש לך אחריות לחמישה מיליון אנשים מאד נבוכים, שפוחדים לצאת החוצה, ואין להם מושג אם הם הולכים לחיות מחר. לגבי הקהל של מכבי - אני לא חושב שאי פעם אשחק עבור קבוצה עם מאגר כזה של אוהדים ועם תחושת שייכות כזו לקבוצה. הם דחפו אותי לאליפות הראשונה בהסטוריה שלי.
אני חושב שישראל, או מכבי, נתנו לי לפתור את הספקות שהיו לי באשר ליכולתי להנהיג. חיכיתי המון זמן שמישהו ייתן לי את ההגה לקבוצה ומכבי נתנה לי את זה. באופן כללי התקופה בישראל נתנה לי פרספקטיבות על החיים: אתה לומד להעריך את הרגע, וכל רגע. ישראל לימדה אותי להיות בפוקוס כל הזמן, ותל אביב נתנה לי הרבה חוכמת רחוב. מצד שני, זה אכן חידד אצלי את התחושה שאמריקה היא אכן ארץ נהדרת".

על החיים בהווה: "העיסוק המרכזי שלי עכשיו - למצוא מחדש את האושר"

"אין לי עדיין חברים חדשים כאן (בטורונטו). זה קשה כשאתה מאבד את החברה הכי טובה והכי קרובה שלך בחיים וצריך להתחיל את הכל מחדש. אני מתאמן, חוזר הביתה, קצת סידורים, אוכל יושב על המחשב, בוהה בטלוויזיה, לפעמים רואה סרט ולפעמים לא. קצת עצוב ומשעמם, לא?
"בינתיים, אני מתעסק בפחד שלי להיכשל כאן. אחרי שאעשה מה שאני חושב שאני יכול לעשות בליגה, אתחיל לחלום מחדש על משפחה, בית, ילדים. בינתיים אני יותר מדי מבולבל או עצוב בשביל לעשות את זה. חוץ מזה, אם אני לא ממשיך ב-NBA מעבר לשלוש השנים האלו, ואם יהיה לי מספיק כסף, אני עוזב את הכל ומתחיל מחדש, אולי בתור כוכב רוק, אם אצליח לקנות את התופים הארורים שיתאימו לגובה שלי.
"אני מנסה להעסיק את עצמי בגורמים חיצוניים (מתייחס לבליינד-דייט שקבע תוך כדי הראיון) כדי לברוח מהמחשבות האישיות, שהורסות את היום ואפילו את השבוע. מעולם לא איבדתי חבר, וג'ניפר הייתה החברה הכי טובה שלי בחמש השנים האחרונות. זה היה מדכא מספיק שחיי הנישואים שלי התפרקו, אבל העובדה שאיבדתי אותה כחבר, הייתה הרסנית לגבי. זו הייתה תקופה לא קצרה שהייתי בה אומלל.
"הייתי קרוב מאד לעזוב הכל, להיכנס למכונית, לא להגיד לאף אחד לאן אני נוסע ורק להתקשר להורים שלי פעם בחודש ולהגיד להם - אני חי, נדבר בעוד חודש. יש לי חלומות, אבל אני עדין לא יודע אם מוטב לי בלי ג'ניפר או שאולי היא מאושרת יותר בלעדיי? זה העיסוק המרכזי שלי עכשיו - למצוא מחדש את האושר".