הפרסומת של פיג'ו 206: הברקה חד-פעמית

אם הזדמן לכם פעם להסתובב במסדרונות משרד פרסום, ודאי הבחנתם בהילת האמן המיוסר העוטפת את אנשי הקריאייטיב, אלה שאמונים על הצד היצירתי במשרד. מי שחלם להיות קולנוען עטור פרסים, קריקטוריסט בינלאומי או סאטיריקן נערץ, מוצא עצמו לפתע שותף לתעשיית שיווק אגרסיבית, כשהוא מנסה לדחוף להמונים מוצר שלא תמיד יש להם בו צורך. גם האמן צריך להתפרנס, ובפרסום, אמרו לו, נמצא הכסף הגדול. למרבה הצער, בענף הפרסום הישראלי נפערה תהום בין הפוזה של העושים במלאכה לבין התוצר שלהם בשטח. הרבה אמנות אין בפרסום הישראלי. מעט מאוד חשיבה מקורית, מינימום הברקות.

לתוך הסביבה המיובשת הזו נוחתת הפרסומת החדשה לפיג'ו 206, המוכיחה שאפשר לעשות את זה גם אחרת. סוכנות הפרסום EURO RSCG בצרפת הפיקה סרטון נפלא ליצרנית הרכב הצרפתית. צעיר הודי מבקש להפוך את רכבו הישן מסוג מוריס אוקספורד (המיוצר זה שנים רק בהודו) למשהו שייראה כמו פיג'ו 206. הוא דופק את האוטו מלפנים, מועך מאחור, נעזר בפיל לעיצובים אחרונים, ולבסוף משיג את מה ששאף אליו כל-כך - 206 תוצרת בית. במבט של ניצחון ובפוזה מלאת גאווה יוצא הצעיר לסיבוב בעיר, להוציא לחבר'ה את העיניים. רעיון מבריק, ביצוע מושלם.

חברת פיג'ו לא משווקת את מכוניותיה בהודו. את ה-206 מכירים ההודים רק מתמונות. בניגוד להם, נמעני הפרסומת במדינות המערב יכולים להשיג את הדבר האמיתי - את הטוטאל-לוק, ולא רק מה שנראה כמוהו. התשוקה למשהו בלתי מושג והמאמץ האדיר שננקט לספק אותה הם לב העניין כאן. הביטוי שניתן להם בסרטון הוא מתוחכם, קולע ומבוצע בכשרון רב.

הפרסומת מחזקת גם את החלטת הקנייה של אלה שכבר רכשו את המכונית, שאומרים לעצמם: אם ההודי גאה כל-כך במה שרק נראה כמו פיג'ו, אני, שיש לי את הדבר האמיתי, צריך להיות מאושר. יוצרי הסרטון עושים כמובן שימוש בתחושת ההתנשאות, הכמעט בלתי רצונית, של הצופה המערבי על אזרחי העולם השלישי. לנו, כידוע, טוב יותר. קנייה של פיג'ו חדשה תחזק את תחושת השובע הטבעית שלה אנחנו משתוקקים כל העת, ותותיר אותנו בעמדת עליונות. הכול כדי שתפיסת הסדר העולמי שלנו לא תופר.

תודות למשרד הפרסום צרפתי-שטרנשוס-זמיר, השלוחה הישראלית של EURO RSCG, שייבאו את הפרסומת לארץ ואפשרו לנו להיחשף להברקה חד-פעמית.