ועידת מדריד. מצלצל מוכר?

נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, פועל במרץ להשגת "סדר מדיני חדש" במזרח התיכון בעקבות המלחמה בעיראק. הפלסטינים והעולם הערבי דורשים מישראל את הקפאת ההתנחלויות. ראש הממשלה מסוכסך עם שר החוץ שלו ומתעלם ממנו. בנאום לפלסטינים הוא קורא להם להפסיק את האלימות והטרור. וערפאת? אף אחד לא מדבר עם ערפאת.
נשמע מוכר? מוכר מדי אולי, אבל כל הדברים האלה התרחשו בדיוק לפני 11 שנה, עם כינוס ועידת השלום הבינלאומית במדריד שבספרד. ראש הממשלה הוא יצחק שמיר, שר החוץ שנשאר בבית הוא דוד לוי, נשיא ארצות הברית הוא אמנם בוש - אבל האב, והנעלם היה ונשאר יאסר ערפאת. גם אז לא דיברו איתו, והמשלחת הפלסטינית בראשות חיידר עבד א-שאפי היוותה חלק ממשלחת ירדנית. סאיב עריקאת, בכל מקרה, התעקש להגיע עם כאפיה.
קריאה זריזה בכותרות אותם ימים מלמדת שמבחינות רבות, מדינות ישראל והאזור כולו ביצעו פניית פרסה בשנים האחרונות. החשדנות ההדדית, חוסר הגמישות וההצהרות הלוחמניות חזרו. קשה להאמין עד כמה ההיסטוריה מצלצלת מוכרת, בפי הדוברים השונים. אם תרצו, מדריד זה כאן ועכשיו.

הנשיא בוש

"מטרתנו חייבת להיות ברורה וחד משמעית - לא רק לשים קץ למצב המלחמה במזרח התיכון ולהחליפו במצב של אי-לוחמה. בכך אין די, זה לא יחזיק מעמד. אנו חותרים לשלום, שלום אמיתי". במלים האלה התווה הנשיא ג'ורג' בוש האב את הדרך לבאי ועידת מדריד.
בוש קרא למו"מ ישיר, מבוסס על החלטות 242 ו-338 של מועצת הביטחון הקוראות לנסיגה ישראלית מהשטחים לקווי 1967. לגבי הפלסטינים, הציע בוש לנהל מו"מ על הסדר לממשל עצמי, שיימשך 5 שנים. החל בשנה השלישית ייפתחו שיחות על הסדר הקבע.
בוש נמנע מלהשתמש במונח "מדינה פלסטינית" - כפי שיעשה בנו הנשיא במפורש, 11 שנים מאוחר יותר, ורק הדגיש שיש להעניק לעם הפלסטיני "שליטה משמעותית על חייו ועל גורלו, משהו שיבטיח את ההשלמה עם ישראל ואת ביטחונה של ישראל".

ראש הממשלה

"זה היה יום רגיל", הגיב יצחק שמיר כשנשאל על ידי הכתבים הישראלים כיצד הוא מסכם את היום הראשון בוועידת מדריד. "באמת נאום טוב", אמר על נאום הנשיא בוש, ועל נאום הנשיא הרוסי גורבצ'וב העיר: "לא שמעתי, חשבתי על משהו אחר".
נוכחותה של ישראל בוועידה תיזכר ככזו של ילד סורר, שנגרר בכוח על ידי מבוגר אחראי. שמיר סירב להסכים למשלחת פלסטינית עצמאית, מיאן ללחוץ את ידיהם של הפלסטינים, התנהל על פי רוב באדישות וכעסו התעורר רק בשתי הזדמנויות: כאשר הציג הנציג הסורי תמונת "מבוקש" שלו מימי הלח"י בזמן נאומו, וכאשר נשאל על היעדרו של שר החוץ שלו, דוד לוי. "מה זו השאלה הפרובוקטיבית הזאת?" נזף בשמעון שיפר, כתב "ידיעות אחרונות".
נאומו של שמיר היה שמרני באופיו. הוא קרא לערבים "לוותר על האלימות, הטרור והג'יהאד", הדגיש כי העם היהודי הוא העם היחיד "שמקומותיו המקודשים נמצאים בארץ ישראל", והאשים את הערבים כי בהתנהגותם גרמו סבל למאות אלפי פלסטינים, המתגוררים במחנות פליטים, ומנעו את מאמצי ישראל לשקם אותם. שמיר הדגיש כי "מהות הסיכסוך איננה שטחים. לא היתה הכרה בישראל גם לפני 1967, כאשר אותם שטחים לא היו בידינו". מאוחר יותר, בעת נאומו של הנציג הלבנוני, גלש ראש הממשלה לנימנום ארוך מול מצלמות הטלוויזיה.

אריאל שרון

שר השיכון אריאל שרון נותר בבית. בראיון לשבועון הצרפתי "לה-פיגארו" האשים את מדינות ערב בעשיית הכנות ל"מבצע צבאי גדול" נגד ישראל. שרון גינה בחריפות את השתתפות ישראל בוועידת מדריד: "להיכנס לתהליך כמו של מדריד בתנאים אלה, היה מעשה מוטעה ביסודו", טען.
שרון השווה בין הלחץ שהפעילה ארצות הברית על ישראל כדי שתבוא לוועידה לבין הלחץ שהפעיל המערב על צ'כוסלובקיה, כדי לאלצה להשיב לנאצים את מחוז הסודטים, ערב מלחמת העולם השניה. הוא הבהיר כי "מדינת ישראל לא תסכים לעולם להקמת מדינה פלסטינית שניה, מערבית לנהר הירדן".

בנימין נתניהו

כוכב התקשורת נתניהו החל לזרוח במלוא עוצמתו בוועידת מדריד. סגן שר החוץ ניצל את היעדרו של השר שלו, דוד לוי, וצבר מספר שיא של הופעות בתחנות הזרות, כשאת ה"פייט" היחיד נותנת לו חנאן עשראווי מהמשלחת הפלסטינית.
נתניהו תידרך את העיתונאים הזרים, בהם גם הערבים, מטעם המשלחת הישראלית. "הוא דובר אנגלית מושלמת, כריזמטי ומסוגל להציג נושא באופן מרתק", החמיא לו איש טלוויזיה אמריקני.
ציטוט לדוגמא: על נאומו של ראש המשלחת הפלסטינית, עבד א-שאפי, אמר נתניהו: "זה כאילו מישהו אומר לך - אני רוצה לכרות איתך שלום, רק כשאקטע לך את הידיים, את שתי הרגליים ואת הלב. אבל אני בהחלט רוצה לעשות איתך שלום".

הילד הרע

התקרית שהצליחה לגרום לנציגים הישראלים את הכעס הרב ביותר, התחוללה סביב נאומו של שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע.
הסורי ריקד במכוון על כל הפצעים הפתוחים, כמו עברו של יצחק שמיר כחבר הלח"י (א-שרע נפנף במפגיע בתמונת "הטרוריסט המבוקש" של שמיר מימי המנדט). הוא השווה בין ישראל לבין עיראק וקרא ליישם גם לגביה את כל החלטות האו"ם באופן בלתי מתפשר ודרש החזרה של "כל סנטימטר" מכל האדמות הכבושות. א-שרע גם מתח ביקורת חריפה על הציונות והאשים כי "קיצונים יהודים מטרידים כותבים ברחבי העולם בטענות על אנטישמיות, תוך שהם מסכנים את מקורות מחייתם ועתידם".
לקינוח, תקף בחריפות את העלייה היהודית מברית המועצות וקרא לעולם שלא להסכים לה, "שכן אז על כל המוסלמים להגר למכה, או כל הנוצרים לוותיקן".
הנאום עורר תגובות חריפות. "תעמולה נוסח גבלס", כינה אותו ח"כ אליהו בן אלישר ז"ל. "צרור של שקרים חצופים", הגיב ראש הממשלה שמיר. בדמשק דווקא היו מרוצים.

יצחק רבין

יצחק רבין ז"ל, אז חבר כנסת במפלגת העבודה היושבת באופוזיציה, כתב ל"ידיעות אחרונות" פרשנות בעקבות יומה הראשון של הוועידה. כמה משפטים מתוכה מהדהדים את העומד להתרחש בשנים שלאחר מכן.
וכך כתב רבין: "נראה לי שעם כל חריפות דבריו של ראש המשלחת הפלסטינית, יש אכן בסיס למשא ומתן בין ישראל לבין הנציגות הפלסטינית. אמנם, המטרה המוצהרת של הפלסטינים היא הקמת מדינה פלסטינית ומימוש "זכות השיבה". אבל הנציג הפלסטיני הביע נכונות להתקדם בשלבים לקראת מטרה זו. עד כה, לא היתה התבטאות רשמית מחייבת של המשלחת הפלסטינית בדבר קבלת מתווה קמפ דייויד - כלומר התקדמות בשני שלבים אל פתרון הקבע. אחרי הדברים אתמול, יש למעשה בסיס להמשך המשא ומתן, מלווה כמובן בתנאים קשים מצד הפלסטינים, כהפסקת הבנייה בהתנחלויות ופיקוח בינלאומי. לכשעצמי, אינני סבור שתנאים אלו יישארו בתוקף בשלבי במשא ומתן.
"לדעתי, נכון להבוקר יש בסיס להתקדמות מעשית במשא ומתן עם הפלסטינים... על ממשלת ישראל לומר במפורש: אנו מוכנים להיכנס למו"מ על כינון אוטונומיה". או אולי רשות?