שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    סיטרואן: המלכה הצרפתית
    אנדרה סיטרואן החל את דרכו כמהנדס במפעל לייצור חלקים לקטרים; הערצתו להנרי פורד האמריקני גרמה לו ללכת בעקבותיו: ב-1919 הקים את המפעל הראשון באירופה לייצור המוני וזול של מכוניות בשיטת הסרט הנע; הדגמים של סיטרואן הפכו במהרה ללהיט חוצה מעמדות, שאומץ על-ידי איכרים ונשיאים כאחד

    היהודי-צרפתי אנדרה סיטרואן, שכונה הנרי פורד הצרפתי, הקים בשנת 1919 את תעשיית המכוניות הראשונה באירופה שהייצור בה נעשה בשיטת הסרט הנע. סיטרואן נחשב לאישיות נועזת, בעל כישרון טכני רב, שפיתח שכלולים שאומצו בחום על-ידי תעשיית הרכב כולה. הוא ייצר מכוניות איכותיות וחסכוניות, במחירים השווים לכל נפש. התרומה הגדולה של סיטרואן לתעשיית המכוניות העולמית היתה ה-VANTA -TRACTION הנעה קדמית.
    סיטרואן נולד בפאריז בפברואר 1878 לזוג מהגרים. אביו, לוי לימונמן, ממשפחת סוחרים אמידים מהולנד, עשה חייל בפאריז בעיסקי היהלומים. האם, מאשה קלינן, הגיעה מוורשה. בצרפת החליפו הזוג את שמם לסיטרואן (לימון בצרפתית).
    כאשר היה אנדרה בן 6 התאבד אביו בעקבות הסתבכויות בעסקים. אנדרה היה תלמיד מצטיין. הוא קרא את ספרי ז'ול ורן, העריץ את נפוליון ואת גוסטב אייפל, המהנדס שבנה את המגדל הידוע בפאריז. אנדרה, כך מספרים, זכה בכל תעודת הצטיינות אפשרית והתקבל לבית הספר הטכני הגבוה והיוקרתי בפאריז: הפוליטקניק. כשסיטרואן היה בן 20 נפתח בפאריז מפעל המכוניות רנו.

    תחילת הדרך

    תחילת הקריירה של סיטרואן היתה כמהנדס במפעל לחלקי קטרים, שהיה שייך לידידי המשפחה האחים הינשטיין. בשנת 1905 השקיע אנדרה את כספי הירושה שלו במפעל, והחברה נקראה מאותו רגע סיטרואן הינשטיין. המפעל עבר לייצור גלגלי שיניים למכונות בתחומים שונים. בהמשך הוחלף שמה של החברה לסיטרואן - חברה לגלגלי שיניים מורכבים. המוצרים נמכרו ברחבי אירופה והגיעו עד לרוסיה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שינה המפעל את ייעודו והחל לייצר פגזים.
    בשנת 1912 נסע אנדרה סיטרואן לדטרויט לפגישה עם הנרי פורד, מייסד יצרנית הרכב פורד. האחרון פיתח בדטרויט ייצור המוני וזול של רכבים בשיטת הסרט הנע. סיטרואן העריץ את פורד, והחל לתכנן את התעשייה העתידית שלו בתחום הרכב.
    עד תחילת מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1914, היתה צרפת יצרנית המכוניות השנייה בעולם. לא פחות מ-15 יצרנים, אמני טכנולוגיה ועיצוב, יצרו בבתי מלאכה מכוניות בעבודת יד עילית. בצרפת נעו 45 אלף מכוניות מייצור ידני, לעומת 560 אלף מכוניות בארה"ב. שנה מאוחר יותר כבר נעו בארה"ב 7.1 מיליון מכוניות, רובן "מודל T" של פורד. לאחר המלחמה, בהשראת פורד, החל סיטרואן לתכנן את הקמת מפעל המכוניות שלו. הוא שלח מהנדסים להשתלם במפעל של פורד בארה"ב. הוא אף הציע לפורד ולהנהלת ג'נרל-מוטורס לשלב את מפעל סיטרואן עם החברות האמריקניות, אך אלו לא הגיבו להצעותיו.
    בשנת 1919 ייצרו במפעל סיטרואן החדש, ברציף ז'אבל על גדות הסיין, כ-20 אלף מכוניות בשיטת הסרט הנע. הדגם היה: CV10 TYPE A. בשנת 1921 יוצר הדגם השני של סיטרואן, ובמפעל הפריזאי כבר הגיעו לתפוקה של 400 מכוניות ליום. אנדרה סיטרואן הנהיג אמצעי שיווק אגרסיביים, ביניהם מכירת מכוניות בתשלומים חודשיים.
    סיטרואן דאג לתנאי עבודה משופרים לעובדיו: משכורת 13, מעונות יום לילדי העובדים, פיצויים לנפגעי תאונות עבודה ועוד.

    סיטרואן מציג: הנעה קדמית

    בעידודו של סיטרואן, פיתח המהנדס אנדרה לפבר שיטה חדשה של הנעה. שיטת ההנעה הקדמית - TRACTION AVANT, שהיה גם שמו של דגם חדשני ומצליח שהושק בשנת 1933, בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי. לפבר שינה את השיטה המקובלת בתעשיית המכוניות של הנעת הגלגלים האחוריים, זאת תוך בזבוז אנרגיה מיותרת. השיטה החדשה התאפשרה לאחר שכלול מנגנון ההילוכים. שיטת ההנעה הקדמית אומצה בכל תעשיות המכוניות הפרטיות. עם זאת, גם כיום ישנן יצרניות רכב הממשיכות לייצר מכוניות עם הנעה אחורית.
    עוד לפני הפיתוח במפעל של סיטרואן, נוסתה ההנעה הקדמית בחברה הגרמנית אדלר, אולם בשל אי-התאמה בין גודל המנוע לשיטת ההילוכים לא צלח הניסיון. ההצלחה בדגם טרקסיון-אוון של סיטרואן נבעה, בין השאר, מיצירת שיווי משקל נכון בין חלקי המכונית, משקל כולל נמוך יותר ובזכות עבודתו החדשנית של מעצב הבית של סיטרואן, פלמיניו ברטוני. זה נתן לדגם עיצוב אירודינמי, המקל על תנועת הרכב.
    למרות הבשורה שהביא עימו הדגם החדש של סיטרואן, נרשמה ירידה בהזמנות. השנים היו שנות משבר כלכלי בכל העולם. סיטרואן, שהשקיעה כסף רב במחקר ופיתוח ובבניית מפעל חדש, נקלעה לקשיים.
    החברה נאלצה לפטר 8,000 עובדים. הממשלה הצרפתית פנתה לספק הראשי של החברה - חברת מישלן לצמיגים - בבקשה שיציל את סיטרואן מפשיטת רגל. מישלן הפכה לבעלים של סיטרואן בשנת 1934.
    אנדרה סיטרואן מת מסרטן שנה מאוחר יותר, בגיל 57. הוא לא הספיק ליהנות מהצלחת הדגם שטיפח כל-כך. הוא נפרד מהחברה בשפל שלה: בשנת 1935 ייצרו בסיטרואן 35 אלף מכוניות בלבד, כאשר רק 6 שנים קודם לכן, בשנת 29', יוצרו במפעל 102 אלף מכוניות.
    ב-1936 כבר חלה התאוששות במכירות, בעיקר של הדגם טרקסיון-אוון. העלייה במכירות נמשכה עד 1939. ב-3 ביוני 1940 הופצץ מפעל סיטרואן שעל גדות הסיין. הדה-שבו (שני כוחות סוס), שדגמיו הראשונים שורטטו על-ידי המייסד אנדרה סיטרואן בשנת חייו האחרונה, הוחבא מחוץ למפעל. מפעל נוסף של סיטרואן מחוץ לפאריז הופצץ בספטמבר 1943 על-ידי בנות הברית. המפעל היה בשירות משטר הכיבוש הגרמני שייצר שם משאיות לשימוש צבאי.

    סיטרואן דה-שבו

    מכונית הדה-שבו הוצגה לראשונה ביריד המכונית ב-1948, שלוש שנים לאחר תום המלחמה. המכונית הפכה ללהיט מיידי. לאחר שאנדרה סיטרואן נפטר, המשיך במלאכת הפיתוח של הדה-שבו המהנדס שהיה חתום גם על ההנעה הקדמית, אנדרה לפבר. היא נועדה להיות מכונית ל-4 נוסעים ו-50 ק"ג תפוחי אדמה. מכונית לכל כיס ולכל מטרה, בתנאי שבעליה לא מחפשים פינוקי יתר - המושבים היו ללא ריפוד, בנויים באמצעים הבסיסיים ביותר. המכונית לא נועדה לנסיעות בדרכים משובשות, לעליות קשות או לנסיעה במהירות גבוהה. לעומת זאת, הדה-שבו היתה חסכונית בדלק, מרווחת, אמינה, בעלת תא מטען גדול ומנוע לשנים רבות.
    בפיתוחי ההמשך נוספו לה גג נפתח ושכלולים אחרים, והיא הפכה לסמל הנעורים, מכונית הסטודנטים ולבעלי האמצעים הצנועים. מאז הוצגה לראשונה ועד לשנת 1990 יוצרו בצרפת יותר מ-5 מיליון מכוניות דה-שבו.

    עולה ויורדת

    דגם ה-DS, פרי עבודתם של המהנדס אנדרה לפבר והמעצב פלמיניו ברטוני - הצוות הוותיק משנות ה-30 - הושק ביריד הרכב בפאריז בשנת 1955. לקהל הנלהב נראתה המכונית כרכב חלל. הדגם הצטיין בקווים ארוכים ומעוגלים ואלגנטיות צרפתית. ההצלחה ביריד היתה עצומה. 750 הזמנות נרשמו בתוך 54 הדקות הראשונות וסך הכל הוזמנו ביום הראשון 12 אלף מכוניות. המכונית היתה בנויה מאלומיניום ופלסטיק קשיח (חידוש לתקופה). החידוש הבולט במכונית - יחידת כוח הידרופנאומטי (לחץ אוויר ונוזל),
    המייצבת את המכונית למצב מאוזן גם בנסיעה בדרך משובשת ובסיבובים, ומעניקה תחושת נוחיות ושלווה לנוסע. לדגם ה-DS נוספו גם אמצעי בטיחות חדישים לזמנם וחלל פנימי נוח ומפנק. במשך 20 שנה היתה הסיטרואן DS המלכה הצרפתית. כל שועי צרפת וידועניה היו בעלי מכונית מדגם זה. חלק מהמכוניות שיוצרו באמצע שנות ה-70 עדיין אפשר לראות היום על הכבישים. סך הכל יוצרו 1.5 מיליון יחידות במשך 20 שנה.
    הדגם שהחליף את המכונית האגדית היה ה-CX. החל משנת 1958 גדל ייצור מכוניות הסיטרואן בכל הדגמים. בשנת 1976 יוצרו 741,363 מכוניות. באותה שנה הועברה הבעלות על סיטרואן מחברת מישלן לידי פז'ו. פז'ו רכשה 89.95% ממניות סיטרואן ואיחדה את החברה לפז'ו-סיטרואן. בהמשך הוקם מפעל ענק במץ, צרפת, לייצור חלקים לרכבים. לחברה המאוחדת יש כיום מפעלים בבלגיה, ספרד, גרמניה, רומניה ובארצות נוספות.
    בדגמים החדשים של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 שוכללה השיטה הידרופנאומטית והפכה את הנסיעה בדגמים היוקרתיים של סיטרואן לנוחה יותר.

    עוד כמה דברים

    * סמל החברה - שני חצים רחבים אחד מתחת לשני - הופיע לראשונה על הגריל הקדמי של מכוניות TRACTION AVANT בשנת 1933. הם מסמלים את ההנעה הקדמית.
    * בין האגדות סביב הדה-שבו: המכונית, כך סיפרו בחברה, נועדה לאיכר שיוכל להוביל בה ערמת חציר, ולפריזאי שיוצא בערב לאופרה חבוש צילינדר. מספרים גם, שבמפעל נתקלו לא פעם בקשיים בסגירת מכסה המנוע. אחד העובדים בעט במכסה כדי לסגור אותו. מאז נותר תפקיד קבוע לעובד שנקרא הבועט.
    * מי לא נסע ב-DS, מכונית הדגל של סיטרואן: שארל דה-גול, הנשיא מיטראן, בריג'יט בארדו, אלן דלון, רוברט אלטמן וגם זלמן שזר, הנשיא השלישי של ישראל.
    * חברי מועדון המכוניות הפריזאי של בעלי דה-שבו מתאסף בכל יום חמישי בפאריז בבית הקפה לה פטי קפורל ברובע ה-12. מועדון המכוניות הישראלי של בעלי דה-שבו (שיוצרו בין השנים 1960 ל-1980) מונה 60 חברים. בראש המועדון עומד דב גרודמן וחברי המועדון נפגשים אחת למספר חודשים.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    סיטרואן סהארה
    ברציף ז'אבל על גדות הסיין
    שיטה חדשה של הנעה
    גג נפתח ושכלולים אחרים
    מומלצים