בנק דיסקונט: שלישי בקושי

לפני כשלושה חודשים נפל דבר במערכת הבנקאות הישראלית: בנק הפועלים ובנק לאומי, שני הבנקים הגדולים במערכת, התחילו לחזר אחרי בנק דיסקונט, השרוי בהפסדים ובקשיים. מי שמכיר את המערכת יודע, שבנק הפועלים הוא

הבנק הגדול ביותר, לאומי צמוד אליו, ודיסקונט, בכל פרמטר, נמצא הרחק מאחור ויש לו עוד כברת דרך ארוכה כדי להדביק אותם.

מה הביא את שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים, ואת אלי יונס, מנכ"ל הבנק, למשרדי דיסקונט? התשובה: הרצון לרכוש את בנק דיסקונט ניו-יורק, שנחשב, ובצדק, ליהלום שבכתר. דיסקונט ניו-יורק הוא הבנק הישראלי הגדול והמצליח ביותר בחו"ל והבנק השביעי בגודלו בניו-יורק, המנהל פעילות ענפה ומבוססת. מיד לאחר שנודע כי הפועלים מנהל מו"מ לרכישת הבנק, הזדרז גם לאומי להודיע שהוא מעוניין. שני הבנקים הגדולים מבינים שעליהם להתרחב בחו"ל באופן משמעותי, ואף אחד לא רוצה לתת יתרון בתחום הזה למתחרהו.

החיזור של שניהם, ובעיקר של הפועלים, העניק לראשי דיסקונט קצת נחת - מצרך נדיר בבנק בימים אלה, אבל לדיסקונט חשוב לתרגם את הנחת הזאת למעשים, כלומר למכור את דיסקונט ניו-יורק, ועדיף רק חלק ממנו, כדי להשאיר בידיו חלק מן הנכס המוצלח.

בדיסקונט מעוניינים לגייס הון כדי לבצע בקצב מהיר יותר את תוכנית ההבראה הארוכה והמקיפה שבה החל. ההון העצמי של דיסקונט ניו-יורק מסתכם בכ-500 מיליון דולר, ולפי הערכות, העיסקה אמורה להתבצע לפי שווי בנק של כ-750 מיליון דולר. גם מכירת נתח מהבנק משמעותה מזומנים בהיקף של כמה מאות מיליוני שקלים לבנק. הפועלים ודיסקונט קיימו מו"מ רציני ואף גובשה הצעת רכישה, שהוגשה לבדיקת המפקח על הבנקים. אחרי שלאומי הביע גם הוא התעניינות (התעניינות שגורמים בדיסקונט ובפועלים ראו בה צעד שאחת ממטרותיו לקלקל את העיסקה הנרקמת), הודיעו גם האחים ספרא, בעליו של הבנק הבינלאומי, שהם מעוניינים. ג'וזף ספרא אפילו הגיע בן לילה לפגישה עם שר האוצר, סילבן שלום, לחץ ידיים, הצטלם והודיע חגיגית שגם הוא בתמונה. בימים אלה מכין בית-ההשקעות גולדמן זאקס, שנבחר על-ידי דיסקונט לקדם את העיסקה, מצגת ויתחיל בקרוב להציג את הנכס האטרקטיבי בפני המשקיעים הפוטנציאליים.

אלא שבינתיים, כדרכו של דיסקונט, העניינים מתגלגלים לאיטם, וקשיים לא חסרים. רק נודע על העיסקה, וכבר קפצו שר האוצר, סילבן שלום, והחשב הכללי, ניר גלעד, שמשמש גם כיו"ר חברת נכסים מ.י, המחזיקה ב-57% ממניות דיסקונט

מטעם הממשלה. שלום מעדיף למכור את כל קבוצת דיסקונט, ולא רק את החלק האטרקטיבי שלה. מכירת דיסקונט ניו-יורק לבדו תפגע בסיכויי הפרטת הבנק, שברשימת המתעניינים הוותיקים בו מצויות בין היתר משפחת נסימי וקבוצת ג'ף קייל, ולצידם יש מתעניינים חדשים, כמו אדגר ברונפמן, שהביע התעניינות לפני כשלושה חודשים, ולפני מספר שבועות אמר שהוא לא מתעניין כרגע.

גלעד, מצידו, כבר הודיע - עוד לפני שהתקבלו הכנסות מהמכירה - שהוא רוצה לחלק דיבידנד, לשיפור מצבו של תקציב המדינה. המפקח על הבנקים, יצחק טל, מצד שני, מתנגד לחלוקת דיבידנד ורוצה תוכנית ברורה שבה יציג דיסקונט מה יעשה עם הכסף שיתקבל. הסיפור הזה ממחיש בקצרה את מצבו המורכב של בנק דיסקונט: חברת נכסים מ.י מנסה זה שנים להפריט את הבנק, השרוי בהפסדים כבר כמה שנים, ללא הצלחה, כל פעם מסיבה אחרת. להיות שנים מוצע למכירה על המדף זה מצב שאינו מיטיב עם שום גוף עסקי, ובפרט לא עם בנק, ועוד כזה השרוי בקשיים בתקופת מיתון עמוק. אחת לכמה חודשים מופיעה ידיעה שגורם כלשהו מעוניין לרכוש את דיסקונט, אבל במערכת הבנקאית מעריכים כי בתקופת השפל הנוכחית בארץ ובעולם, הסבירות לעיסקה כזאת היא נמוכה.

לכן רוצים עכשיו בבנק למכור לפחות חלק מדיסקונט ניו-יורק, כדי לגייס הון. מאז שגייס הבנק לפני כשנה בהנפקה פרטית כ-130 מיליון שקל, לא גויס הון נוסף. למעשה, זה כ-16 שנה דיסקונט לא גייס הון, בתקופה בה הבנקים גייסו מיליארדי שקלים לצורך התרחבות.

אחת הבעיות בדרך לגיוס הון היא שהאוצר לא מוכן לרדת להחזקה שמתחת ל-50%, מה שלהערכתו יקשה עליו למכור את גרעין השליטה בבנק. כך, למעשה, הדרך העיקרית שפתוחה בפני הבנק לגיוס הון היא, בעל כורחו, מכירת אחזקות

טובות ורווחיות. בקרוב יוזמנו פעם נוספת ראשי דיסקונט, היו"ר אריה מינטקביץ והמנכ"ל גיורא עופר, לדיון בחברת נכסים מ.י. הם יציגו את מצבו של הבנק וייבחנו הדרכים לגיוס.

ראשי הבנק בטוחים שגם ללא הון נוסף יוכלו לנווט את הספינה לחוף מבטחים, אחרי שהצליחו לייצב אותה, אבל הון נוסף יוכל לזרז את התהליך. השאלה היא האם, איך ומתי יתפוס דיסקונט בחזרה את המקום הראוי לו במערכת הבנקאית.

יש הפסדים, אבל משדרים אופטימיות

כאמור, בניגוד לבנקים אחרים דוגמת הבינלאומי, שהשנה עבר להפסד לראשונה בתולדותיו, בדיסקונט ההפסדים נסחבים כבר כמה שנים. את המחצית הראשונה של 2002 סיימה הקבוצה בהפסד של 124 מיליון שקל, לעומת הפסד של 101

מיליון שקל במחצית המקבילה אשתקד. הבנק עצמו הפסיד 327 מיליון שקל, אבל ההפסד הכולל בקבוצה היה נמוך יותר הודות לתרומתן של אחזקות שונות שיש לבנק, ובעיקר דיסקונט ניו-יורק, שהרוויח 164 מיליון שקל.

למרות זאת, בבנק אומרים שזו טעות להסתכל על השורה התחתונה, וכי מצבו של דיסקונט דווקא השתפר. כך לדוגמה, אומרים בבנק, ההפרשות לחובות מסופקים (חובות שספק אם ייגבו אי פעם), שגדלו מאוד בכל המערכת הבנקאית, דווקא

ירדו בדיסקונט, כך שייתכן שהבנק נמצא כבר אחרי שיא ההפרשות, בעוד שלבנקים אחרים יש עוד דרך ארוכה. גם הוצאות השכר נמצאות בירידה גדולה, לעומת המשך עלייה במערכת - וגם זה סימן מעודד מאוד.כאשר רכשה קבוצת אריסון-דנקנר את השליטה בבנק הפועלים מידי המדינה ב-97', היה ברור שתנאי המשחק במערכת הבנקאית משתנים: הדגש עבר מנפח לרווח, כל יחידה בתוך הבנקים החלה לתפקד כיחידת רווח עצמאית, העובדים החלו להיות מתוגמלים באופן הקשור לביצועיהם. בהשוואה לבנק הפועלים, לדיסקונט יש עוד מרחק רב לעבור, אבל בבנק רואים בכך אתגר אפשרי.

אחד האחראים הראשיים לרוח האופטימית הוא המנכ"ל עופר, שמאז נכנס לתפקידו, לפני כשנה וחצי, הצליח לסחוף רבים מבין עובדי הבנק באופטימיות ששידר, למרות המצב הקשה במשק והדרך הארוכה שעדיין עומדת בפני הבנק להבראה. עופר, 49, לא היה דמות מוכרת לפני כניסתו לדיסקונט. מינטקביץ הימר עליו מבין כמה מועמדים אחרי עזיבת המנכ"ל הקודם, דוד גרנות.

באוגוסט 2000 הודיע גרנות כי הוא מתפטר, שנתיים בלבד אחרי כניסתו לתפקיד. גרנות נימק את התפטרותו בעצירת תהליך הפרטת הבנק. חודשיים קודם לכן, ביוני 2000, הודיעה המדינה על הפסקת המכרז למכירת גרעין השליטה בבנק, שנמשך שנתיים תמימות.

גרנות אמר במועד התפטרותו כי ההפרטה חיונית לפתרון יחסי העבודה בבנק. לא פלא: כמה שבועות קודם לכן סבל הבנק מהחרפה נוספת בסכסוכי העבודה, ואגרות ששלח גרנות לכלל עובדי הבנק לא הצליחו להרגיע את הרוחות.

רק חודשים ספורים לפני התפטרות גרנות נראה היה שדיסקונט בכיוון הנכון. הבנק סיים את שנת 99' ברווח נקי של 300 מיליון שקל, ועם תשואה של 6.4% על ההון. גרנות ציפה לתשואה של 7.5% בשנת 2000. ימים ספורים אחרי הודעת גרנות על התפטרותו הוציא בנק דיסקונט אזהרת רווח לקראת פרסום הדוחות הכספיים לרבעון השני של 2000. בימינו אזהרת רווח היא דבר שכיח, אבל אז היא התקבלה בתדהמה במערכת הבנקאית כולה. לבנק אסור להפסיד", אמרו בבנקים הגדולים, אף שזו לא היתה אזהרת הרווח הראשונה שהוציא דיסקונט. הראשונה היתה בשנת 98', ונחשבה כבר אז אירוע חריג בענף הבנקאות המקומי.

פרסום אזהרת הרווח מאפיין עוד קו פעילות של הבנק - לחשוף את כל הקשיים, לשים את המצב האמיתי על השולחן ולא לטאטא בעיות מתחת לשטיח. עם זאת, העובדה ששמים בעיות על השולחן לא פותרת אותן, וגם לא זיכתה את הבנק

בסימפטיה מצד המערכת הבנקאית.ההתפטרות של גרנות התקבלה באופן קשה מאוד אצל מינטקביץ, שראה בגרנות ובעצמו צמד המחויב לשינוי בדיסקונט, ועתה הרגיש שגרנות נוטש אותו ואת הספינה. גם בגרנות עצמו הצעד פגע, היות שמיד עם פרסום הודעתו התפרסמו הערכות כי הוצע לו תפקיד מנכ"ל הבנק הבינלאומי במקומו של שלמה פיוטרקובסקי. גרנות, פיוטרקובסקי והבנק הבינלאומי הכחישו את הדבר במהלך תקופה ארוכה, מה שיצר כעסים רבים ופגע גם בפיוטרקובסקי ובבינלאומי.

עם עזיבת גרנות בדצמבר 2000 התמנו שני מנכ"לים מתוך הבנק לתפקיד מנכ"ל משותף - אמנון גולדשמידט ואילן שגב, אך למעשה מינטקביץ ניהל במשך כמה חודשים את הבנק. העובדה שלא נמצא מועמד ראוי בתוך דיסקונט לתפקיד המנכ"ל מלמדת על נקודת חולשה נוספת של הבנק, שלא השכיל במשך שנים לטפח שדרה ניהולית.

מינטקביץ עצמו, לשעבר היועץ המשפטי במשרד האוצר ויו"ר רשות ניירות ערך בשנים 97-'87', נכנס לדיסקונט ב-97', במקום גדעון להב. לצידו שימש כמנכ"ל במשך כשנה אברהם אשרי, ובשנת 98' הביא מינטקביץ את גרנות לבנק.

מינטקביץ ספג בשנים האחרונות ביקורת קשה ונוקבת על ההתפתחויות בדיסקונט. חלק מהביקורת באה עקב אופיו הבלתי מתפשר. הוא נחשב אסטרטג, מקורב לראשי משרד האוצר, ריאלי ואדם שאינו שוגה באשליות. גם כאשר נראה שיפור, הוא יודע שהדרך עוד ארוכה.

עם מינויו מתחו בבנקים האחרים ביקורת גם על העובדה שאינו בנקאי, אבל בעבודה קשה הוא למד להכיר את התחום. כיום הושג איזון בינו לבין עופר, והשילוב ביניהם מוגדר מצוין. מינטקביץ, שמכיר היטב את הבנק, הוא מעין שר החוץ ועוסק בעיקר בשאלות מבניות ובאסטרטגיה. עופר הוא שר הפנים, התחום החזק שלו הוא אשראי, ובניגוד לגרנות, הוא פחות חזק במאקרו ובשוק ההון.

עופר הגיע לדיסקונט מבנק לאומי, שם היה חבר הנהלה. הדעה הרווחת היא שהוא מנהל טוב, שצמח מהר ונהנה מיחס חיובי. הוא היה בן טיפוחיה של הנהלת לאומי, ובבנק כעסו על עזיבתו. בלאומי כועסים על דיסקונט עוד מאז שזכה בשליטה בחברת ויזה כ.א.ל, שנוהלה קודם לכן על-ידי שני הבנקים. המעבר של עופר לא הועיל ליחסים המתוחים. לדברי הסובבים אותו, עופר משדר סגנון ניהול חדש ומציב דרישות גבוהות. לצידו עובדים שבעה סמנכ"לים. הוא שקול, אנליטי וחושב לטווח ארוך, ולדבריהם, גם אנושי, חם, משרה אווירה נינוחה ומבקר באופן תכוף בסניפי הבנק השונים.

מה קרה לבנק הכי גדול?

קשה להאמין, אבל דיסקונט היה פעם הבנק הגדול בישראל. במהלך השנים איבד את הבכורה לטובת בנק לאומי, ובשנות ה-70 החל בבנק תהליך נסיגה ממושך, שבמהלכו איבד גם את מעמדו כבנק השני בגודלו, בעוד בנק הפועלים הולך ומתרחב. היום קבוצת דיסקונט היא השלישית בגודלה בישראל.

דיסקונט הוקם בשנת 1935 על-ידי משפחות רקנאטי וקרסו, ועד משבר המניות הבנקאיות בשנות ה-80 היה הבנק הגדול היחיד שהוחזק בידיים פרטיות. בעקבות משבר המניות ודו"ח בייסקי בעקבותיו לקחה על עצמה הממשלה את חובות דיסקונט תמורת מניות דיסקונט שהיו בידי שתי המשפחות, והותירה בידיהן כ-12% מהמניות. היום הן מחזיקות, באמצעות קבוצת אי.די.בי, בכ-12% מהמניות, אך אין להן השפעה על הנעשה בבנק.

בעקבות יציאת משפחת רקנאטי מהבנק יצאו ממנו גם סמנכ"לים ודירקטורים. גדעון להב התמנה למנכ"ל, ויוסי צ'חנובר ליו"ר. לאחר תקופה מונה להב ליו"ר ואברהם אשרי למנכ"ל. לאחר פרישת הרקנאטים נהגה הנהלת הבנק כמי שהופקד בידיו פיקדון מטעם הבעלים המקוריים, כאילו תלו הבעלים הקודמים על דלת הבנק שלט מיד נשוב", ושמרה אותו במצב הקיים. זה פגע קשות בהתפתחותו. הפעילות הריאלית, שאיננה הפעילות הבנקאית, נשארה בידי הרקנאטים, והבנק לא

נכנס להשקעות ריאליות אחרות. הבנק נקט, לאורך שנים, גישה פסיבית מול התהפוכות הכלכליות והפיננסיות שעברו על המשק, והדבר הוביל להיחלשותו ופגע בקבוצה כולה. זה שנים שהבנק לא מחלק דיבידנד, והרווחיות שלו נמוכה באופן מסורתי.

בתחילת שנות ה-90 הבינה סוף-סוף הנהלת הבנק שעליה להתמודד עם השחיקה בפלח השוק של הבנק, והחליטה על שינוי אסטרטגי בתחום מדיניות האשראי, שעיקרו הרחבה משמעותית של תיק האשראי. הוחלט לשנות את אופי הבנק ובמקום הדגש המסורתי על רמת נזילות גבוהה, חשיפה נמוכה לאשראי עסקי והתמקדות בעסקים בעלי סיכון נמוך ונפח פעילות גבוה, ניצל הבנק את הצמיחה המהירה במשק כדי להפוך לגורם חשוב במתן אשראי.

אלא שהאופן בו הוצאה היוזמה הזו אל הפועל הביא לכישלון, שתוצאותיו המכאיבות עדיין ניכרות. בבנקים הרימו גבה כבר אז על הכניסה המאוחרת, האגרסיבית והלא מובנת של דיסקונט למימון, במיוחד של ענף הנדל"ן. השינוי לא בא לידי ביטוי ברמת הרווחיות, והמשבר בנדל"ן מעיק על תוצאות הבנק זה שנים. ממחצית שנות ה-90 נאלץ הבנק לבצע הפרשות כבדות לחובות מסופקים, מרביתן עקב אשראים ללווים בתחומי הנדל"ן והמלונאות. מהבנק בעל שיעור ההפרשות הנמוכות ביותר במערכת עקב שמרנותו, הוא הפך לבנק בעל שיעור ההפרשות הגבוה ביותר.

רק לאחרונה הכריזו בבנק על הצעד המתבקש: מעבר לאסטרטגיה של התמקדות במשקי הבית, המגזר היציב והרווחי ביותר, ולא בעסקים גדולים. מבצע גיוס לקוחות פרטיים, שהחל לפני כמה חודשים, נחל הצלחה גדולה ואלפי לקוחות

הצטרפו לבנק. במקביל גילו גם כל הבנקים האחרים את האוצר הזה, והיום התחרות עליו קשה. מדיניות האשראי לא היתה הבעיה היחידה של דיסקונט. לאורך השנים התאפיינו יחסי העבודה בבנק בסכסוכים, עיצומים והשבתות מרובות, שהגיעו לא פעם להפרעה ממשית בניהול התקין של הבנק, פגעו בתדמיתו והצריכו משאבים ניהוליים ניכרים.

בנוסף, השכר הגבוה של עובדי הבנק יחסית למערכת כולה הביאו להרעה במדדי היעילות שלו. החל משנות ה-80 רמת השכר בדיסקונט היתה גבוהה משמעותית מאשר במערכת, ופריון העבודה נמוך מאשר במערכת. בעוד שבכל הבנקים

חלה עלייה בערך המוסף למשרה לאורך השנים, בדיסקונט חלה ירידה.

במשך שנים חששה הנהלת דיסקונט לטפל בנושא הטעון של יחסי העבודה והשכר הגבוה בבנק, ונסיונות חלקיים שנעשו הובילו לסכסוכי עבודה סוערים. רק לאחרונה נראה כי הושגה רגיעה ונוצר בסיס למערכת יחסים ראויה. יו"ר ועד העובדים, ריקי בכר, והמנכ"ל עופר הצליחו ליצור מערכת המבוססת על אמון, ולאחרונה אף זכה הבנק במקום ראשון בתחרות ניהול משאבי אנוש של המרכז הישראלי לניהול (המי"ל). למרות בעיותיו הרבות נהנה דיסקונט מאווירה הרבה יותר רגועה ושקטה מאשר בבנקים אחרים. אין בעלים שלוחצים לקבל דיווידנד כמו בבנק הפועלים, אין תחרות צמודה עם הפועלים כמו בבנק לאומי, אין סכסוכים בין השותפים או יחסים מתוחים בין הבעלים לראשי הבנק כמו בבינלאומי.

השאיפה: גוש בנקאי שלישי חזק

שיקום תיק האשראי הקיים הוא היום המשימה המרכזית של הבנק. עופר נחשב מומחה בתחום ומקדיש לכך זמן ומאמצים רבים. במקביל פועל הבנק לשינוי תמהיל האשראי ולהגדלת חלקו במגזר משקי הבית.

בין הצעדים שננקטו: שיפור כלי הפיקוח והבקרה בנושאי אשראי, החלפת מרבית בעלי התפקידים בתחום האשראי, הגברת הפיקוח והבקרה על עבודת נותני שירותים בתחום (שמאים, מפקחים וכו') והקמת יחידה לטיפול באשראים בעייתיים.

לאורך שנים סבל דיסקונט משיעור נמוך באופן משמעותי של תשואה על ההון. החל משנת 98' הוא מצוי בתהליך של שינוי כיוון. מדובר בתהליך מורכב, היות שעליו לסגור פער של שנים רבות ולהתאים עצמו למציאות הדינמית והמשתנה של הבנקאות המודרנית.

בשנים האחרונות ביצע הבנק כמה מהלכים בעלי חשיבות אסטרטגית. המבנה הארגוני שונה והפעילות מתבצעת בארבע חטיבות - עסקית, פיננסית, בנקאית ותפעול ומידע - ובשלושה מערכים: תכנון ומטה, משאבי אנוש וחשבות. במסגרת השינויים הפרסונליים שנעשו בבנק בשנתיים האחרונות הוחלפה כמעט כל ההנהלה מלבד מינטקביץ, עובדה שמצידה לא מקילה במיוחד על מאמצי השיקום של הבנק.

בנוסף, הפעילות הבינלאומית של הבנק הורחבה. נרכשה השליטה 55% בחברת ניהול קרנות הנאמנות אילנות דיסקונט, ונכסי קופות הגמל הועברו לחברה לניהול קופות שבבעלות הבנק. הקופות של הבנק רשמו מתחילת השנה את התשוב

אה הגבוהה ביותר מבין הקופות הגדולות במשק. הבנק רכש גם את השליטה בחברת ויזה כ.א.ל מבנק לאומי ומכר חלקים מההון לשותפים אסטרטגיים, וכן רכש 20% בחברת הראל השקעות בביטוח.

מלבד דיסקונט ניו-יורק יש לקבוצה גם את בנק מרכנתיל דיסקונט, הבנק השביעי בגודלו בישראל שרושם תוצאות יפות מרבעון לרבעון, את בנק דיסקונט למשכנתאות, 26.4% ממניות הבנק הבינלאומי, שליטה בחברת דיסקונט שוקי הון, הפועלת בתחום חיתום הנפקות ובנקאות השקעות, וכן את חברת ניהול ההשקעות תכלית.

תהליך השינוי וההבראה בדיסקונט צריך להיתמך על-ידי מערכת טכנולוגית הולמת, ולבנק יש גם בתחום הזה בעיה קשה. מערכת המחשב שלו היא מערכת יוניסיס מיושנת, שלא חודשה שנים ארוכות. לכן נכנס עתה הבנק לפרויקט ארוך טווח ויקר, שאמור להציב אותו בשורה הראשונה מבחינה מחשובית. מדובר בהשקעה של כ-110 מיליון דולר במעבר למערכת הפעלה של יב"מ.

האם יצליח דיסקונט להפוך לגוש שלישי חזק במערכת הבנקאית הישראלית? למרות שתופעת המיזוגים והרכישות מבוששת בינתיים להגיע אל המערכת בארץ, גוברת ההכרה כי ככל שהיא תגיע מאוחר יותר, עוצמתה תהיה גדולה יותר. כך, בדיסקונט מאמינים שתוך כשנה שנתיים עשוי להיווצר בישראל גוש בנקאי שלישי, והם רואים עצמם מועמדים מתאימים לעמוד בראשו, באמצעות חיבור בין דיסקונט לבנק נוסף.

כרגע אין שום תוכנית אופרטיבית, אבל רעיונות קיימים למכביר, ועיקרם מיזוג של דיסקונט עם מזרחי או הבינלאומי. שיחות נוהלו פעמים רבות, אלא שכרגע אין אפשרות להפיק התייעלות אמיתית ממהלך כזה, עקב הקשיים בצמצום מספר

העובדים בבנקים. בינתיים ממשיכים בדיסקונט בתהליך ההבראה ומחכים לשעת כושר.