שתף קטע נבחר

גולדה

אני הייתי אתם, עם צוות הבדיקה. מעולם, גבירותי ורבותי, מעולם לא ראיתי אנשים כל כך מתוסכלים. הוירוס הזה שיגע אותם לחלוטין (סיפור קצר)

המתח באולם הגיע לשיא חדש כשמייקל סטילטון, יו"ר חבר השופטים, עלה לבמה ונטל את המיקרופון.
"ערב טוב לקהל באולם", אמר בקולו העמוק, "ולכל המיליונים שצופים בנו באינטרנט, בטקס הסיום של התחרות הבינלאומית הראשונה לפיתוח וירוסים, ניו יורק 2002". רחש עבר באולם הענק. חודשים של הכנות, ושלושה ימים מתוחים של תחרות מתקרבים לקצם.
"מעט רקע, למען הסדר הטוב", אמר סטילטון וחייך. "לתחרות ניגשו 25 וירוסים. ההתפלגות הגיאוגרפית, אם זה מעניין מישהו: הונגריה - 6, בולגריה - 8, רוסיה - 3, ארצות הברית - 3, צרפת - 2, יפאן - 2 ו..." הוא העיף מבט בדף שהחזיק, "אה כן. ישראל - וירוס אחד".
גיל, בשורה השלישית, נגע בברך של יובל שישב לימינו. "מה הסיכוי של גולדה?", לחש. יובל חייך בעצב. "בוא לא נפתח ציפיות", אמר. צודק, חשב גיל. הסיכוי אפסי. הם עבדו על הוירוס שלהם ארבעה חודשים, ובינם לבין עצמם, הם נאלצו להודות שהתוצאה הסופית היתה רחוקה מלעמוד בציפיות שלהם. לא מספיק מתוחכם, לא מספיק סמוי.

* * *

"כמה מלים על תהליך הבדיקה", אמר סטילטון. "כל מתחרה קיבל מחשב, והעתיק לתוכו את הוירוס שפיתח. ואז עברו המחשבים לטיפול המסור של צוות הבדיקה שלנו. ובצוות הבדיקה, אני גאה לומר, תמצאו את האנשים הבכירים ביותר בתעשיית האנטי-וירוס, המוחות המבריקים ביותר בתחום. כולל 'סימנטק', כולל 'מקאפי', כולל יצרניות מובילות אחרות בתחום. ואותם מוחות עבדו 3 ימים רצופים כדי לזהות את הוירוסים, וכדי לפתח תוכנה שתוכל להתריע עליהם ולנטרל אותם".
"לדעתי", אמר יובל, "הוירוס ההונגרי, 'צרדש', יקבל את הפרס". "אל תהיה לוזר", אמר גיל.
"את מרבית הוירוסים שניגשו לתחרות", קולו של סטילטון הדהד באולם, "הצלחנו לזהות ולנטרל כבר בשעות הראשונות. קלי קלות. אבל היו גם כמה שהציבו אתגר רציני יותר. האנשים שלנו, תרשו לי להדליף לכם סודות מהחדר הסגור, הזיעו לא מעט. אבל בסופו של דבר, כל הוירוסים התגלו, כל הוירוסים נוטרלו...".
דממה מעיקה של אכזבה נפלה באולם. איזה סיום מדכא לתחרות. "חוץ מאחד", אמר סטילטון וקרץ. אלפי זוגות עיניים הורמו אליו בציפייה, והוא המשיך מייד: "הפרס הראשוןׁ- והיחיד - בתחרות ניו-יורק 2002 לפיתוח וירוסים, פרס בסך מיליון דולר, מוענק לוירוס הישראלי 'גולדה', אשר פותח על-ידי שני אחים. אני מתכבד להזמין לבמה את גיל ויובל שדה".

* * *

רעם של מחיאות כפיים שטף את האולם. גיל קפץ על רגליו. יובל לא זז. הוא נשאר יושב, מאובן לחלוטין. רק לאחר כמה שניות, הוא התנער פתאום והצטרף לשותף שלו שכבר טיפס במדרגות המובילות לבמה. סטילטון הושיט את ידו, וגיל טלטל אותה בהתלהבות. יובל לחץ את היד בצורה מכנית. הוא נראה עדיין כאילו הוא חולם. מייקל סטילטון הרים יד כדי להשתיק את הקריאות ואת מחיאות הכפיים. "אני רוצה", אמר למיקרופון, "לקרוא את נימוקי חבר השופטים".
"תחייך" לחש גיל, "מצלמים אותנו. עומדים לראות את הפרצופים שלנו בכל העיתונים". יובל העלה חיוך רפה על פניו. הוא עדיין בגט-לג', חשב גיל. שלושה ימים בניו-יורק, והוא עוד לא התאושש מהטיסה. "הוירוס גולדה", קרא סטילטון מהדף, "הוא ללא ספק הוירוס החמקן ביותר שפותח אי פעם. הבעיות שהוא גורם הן כלל-מערכתיות, והן מתבטאות בשורה של התקפות הנערכות במרווחי זמן אקראיים. התופעות הן רבות ומגוונות. "מעניין אם ההורים רואים אותי עכשיו", חשב גיל.
"למעשה", סטילטון קיפל את הדף והכניס אותו לכיס החליפה, "אני לא צריך לקרוא מהדף. אני הייתי אתם, עם צוות הבדיקה. מעולם, גבירותי ורבותי, מעולם לא ראיתי אנשים כל כך מתוסכלים. הוירוס הזה שיגע אותם לחלוטין. הוא יכול לסגור פתאום את היישום שאתה עובד עליו. הוא יכול להקפיא את המחשב, ושום דבר לא עוזר חוץ מאתחול. ואז המדפסת מפסיקה לעבוד. החיבור לאינטרנט מתנתק. המחשב לא מכיר את המודם... אין לך שום מושג מה יהיה הדבר הבא. ומתי. עוד דקה? עוד חמש דקות? חצי שעה? דבר אחד בטוח - זה יגיע, וזה יפגע בנקודה הרגישה ביותר".

* * *

הוא לא דיבר על הפגיעה בסקטור האיתחול של הדיסק הקשיח, ריחפה מחשבה מעורפלת במוחו של גיל. אבל הוא בקושי הקשיב לסטילטון, בקושי התרכז. מיליון דולר. טוב, חצי מיליון. לפני עשרה חודשים סגרו את הסטארט-אפ בו עבד. לפני חודשיים קיבל ממשרד התעסוקה הודעה שהוא כבר אינו זכאי לדמי אבטלה. ועכשיו... הוא שלח מבט צדדי באח שלו, שהביט באדישות בקהל המריע. מה עובר עליו?
"החלק המתסכל ביותר", המשיך סטילטון, "הוא העובדה שאף אחד - תזכרו שאנחנו מדברים על המוחות החזקים ביותר בתעשיית האנטי וירוס, כן? - אף אחד לא הצליח בכלל לגלות את הוירוס. מרגישים אותו? זה כן, ועוד איך! אבל הוירוס הזה יודע להחביא את עצמו יותר טוב מנמר בג'ונגל.
בקיצור, גיל שדה, יובל שדה, קבלו את הברכות שלי, הברכות של צוות הבדיקה ושל כל הקהל הזה. וקבלו גם את הצ'ק הקטן הזה...".

* * *

"איזה שיחוק,׃ אמר גיל. שניהם ישבו בלובי של הילטון. הם רק עברו לשם לפני חצי שעה, ועכשיו ירדו לשתות משהו. מלון חמישה כוכבים, חלפה בו מחשבה. אפשר להתרגל. כן,׃" אמר יובל, ללא התלהבות. "מה קורה, אחי", אמר גיל, "גולדה הצליחה להדביק גם את המוח שלך? מה העצב הזה? הוכחנו לכל העולם שהמוח היהודי הוא עדיין...". "לא הוכחנו כלום", אמר יובל בשקט. ההבעה שלו גרמה לגיל להניח את כוס השמפניה (דום פריניון, המלצת השף, 385 דולר לבקבוק) על השולחן.
"למה אתה מתכוון", אמר. גם הקול שלו ירד, משום מה, ללחש. יובל היסס מעט. "אתה זוכר", שאל לבסוף, "איך לפני שלושה ימים העתקנו את גולדה למחשב של צוות הבדיקה?" "בטח שאני זוכר", אמר גיל, "אתה הכנסת את ה-CD עם גולדה לכונן, והעתקת את...". יובל עצר אותו בהרמת יד.
"גולדה נשארה בארץ", אמר. גיל החוויר בבת אחת. "מה?!". יובל חייך בעצב. "טעות שלי", אמר, "אמרתי לך שהיינו צריכים לשים מדבקה על כל CD. אבל לא עשינו את זה. עם כל הבאלגן של הרגע האחרון, לא היה זמן. אז בטעות לקחתי CD אחר".
"והוא הכיל?...", שאל גיל. יובל לקח נשימה עמוקה. "שום דבר,׃ אמר לבסוף, "ריק לחלוטין. לא העזתי לספר לך את זה עד עכשיו.׃ "זאת אומרת", אמר גיל, "שמחשב הבדיקה היה...".
"בדיוק", המשיך יובל, "מחשב הבדיקה היה נקי. נקי לגמרי".
"רגע אחד", אמר גיל, "רגע אחד. כל התקלות שסטילטון תיאר... המחשב נתקע... האינטרנט מתנתק... יישומים נסגרים... אני לא מבין. אם לא היה שם וירוס, אז איך... מאיפה?...". יובל הביט בו בחיוך. הוא רוקן את הכוס שלו והניד את ראשו בהערכה. שמפנייה מעולה, אין מה לדבר. הוא סימן למלצר לפתוח בקבוק נוסף. "תגיד לי, גיל,׃ אמר, "בחיים שלך לא יצא לך לעבוד על חלונות?".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום מתוך אתר הכנסת
וירוס חמקמק במיוחד
צילום מתוך אתר הכנסת
מומלצים