ההורה ההיא עם ההיי

להקת המחול הייצוגית של ירושלים, 'הורה ירושלים', חזרה ממסע הופעות מוצלח במיוחד באולמות התיאטרון במוסקבה. "הנסיעה הזאת למוסבה, שהיא רעש התרבות של הבלט הקלאסי, היא הישג גדול", אומר שי גוטסמן, כוריאוגרף ארבע להקות המחול 'הורה' בירושלים.

מה זה הורה? ריקוד ישראלי מקורי? ריקוד שנלקח מאחרים?

גוטסמן: "אנחנו מגדירים את 'הורה ירושלים' כלהקה שעושה ריקוד ישראלי-פולקלוריסטי-עכשווי. זה ריקוד שהתפתח בארץ מאז שאנשי העלייה השנייה התחילו לרקוד בגורן אחרי שעות העבודה הרבות בשדה או בכביש, במין מקצב מזרח אירופי".

מוטי עמר, מנהל הלהקה: "כשאומרים 'הורה' מתכוונים בעצם לריקודי עם, ריקוד שכל ילד ברחוב יודע לרקוד ביום העצמאות או באירועים חגיגיים אחרים, אבל ה'הורה' ההיסטורית היא בעצם הריקודים בגורן. מרגע שהריקוד הזה התחיל לעלות על במה הוא נזקק פרזנטציה אחרת, וכיום זה כבר לא עוד ריקוד שכל ילד וזקן יכולים לרקוד – משולבות בו כוריאוגרפיה, אורות ותלבושות. אבל השם והמושג 'הורה' נשארו".

אז מי שמגיע אליכם הם אוהבי הנוסטלגיה וארץ ישראל הישנה והטובה?

"היום זה כבר הרבה יותר מלרקוד ריקודי מעגל עם החבר'ה. הרקדנים בלהקות עומדים מול אתגרים מקצועיים של ממש. אני חושב שזה דבר ש'הורה ירושלים' הצליחה לעשות. אנחנו מצאנו את המינון הנכון בין הריקוד המודרני, הריקוד הקלאסי ושמירה על טכניקות מקצועיות. כל זה מצליח לאתגר את הנוער".

בין 500 המאותגרים הרוקדים בארבע הלהקות הייצוגיות (הורה אפרוחים, הורה נעורים, הורה ירושלים ולהקת הוותיקים, שבהן, כמו בכדורגל, עוברים הרקדנים מקבוצה לקבוצה עם הגיל), אפשר בקלות להבחין בלא מעט בנים. למרות שהמחול מתקשר בדרך כלל עם נשיות, נראה שהנהלת הלהקה הצליחה להתגבר על הדימוי ולמשוך גם את הגברברים הצעירים.

איך אתם מצליחים לשכנע אותם לבוא ללהקה?

עמר: "זה גם בזכות השם הטוב של הלהקה שלנו וגם בעזרת עבודת שטח. אנחנו הולכים לבתי הספר ומחפשים בנים בעבודת חריש עמוקה. אנחנו עורכים מפגשים בבתי הספר כדי לחשוף את הילדים לריקוד ומנסים לשכנע את אלה שאנחנו מאתרים אצלם כישרון לבוא ולרקוד אצלנו. גם בתמונות שאנחנו מפרסמים רואים בנים רוקדים".

גוטסמן: "בן מקבל הרבה מהלימודים אצלנו. זה לא רק הריקוד עצמו, משולבים בזה המון דברים שתורמים לביטחון העצמי של הרקדן הצעיר. אתה לומד משמעת עצמית, לומד להרגיש נוח עם הגוף שלך ובכלל עם הסביבה שלך, וזה מקרין גם על דברים אחרים בחיים".

בימים אלה נבחנו שלוש מבוגרות הלהקה ללהקת המחול המצליחה בת שבע. "עוד לא בטוח שהן יתקבלו ללהקה", נזהר גוטסמן. ב'הורה' שהבוגרים עוזבים ללהקות מקצועיות ונחשבות מפרגנים – כי הדבר מצביע על הכנה ראויה. מצד שני, כך מאבדים רקדנים מובילים בלהקה. גוטסמן: "המטרה שלנו היא להשאיר את הרקדנים הטובים אצלנו. את זה אנחנו יכולים לעשות על ידי שמירת רמה גבוהה בלהקה, סגנון מקצועי, הוראה ברמה הרבה יותר גבוהה. כרגע אנחנו להקת המחול היחידה שמופיעה דרך קבע עם נגנים. יש לנו גם מערכת חינוכית וחברתית מאד מפותחת. אנחנו לא רק מעבירים שיעור ולומדים צעדים, אנחנו גוף חברתי".

ויש תוצאות בשטח?

"השתתפנו פעמיים בתחרות הלהקות בפסטיבל המחולות בכרמיאל, ופעם אחת זכינו במקום הראשון. גם בפעם השנייה היינו צריכים לזכות במקום הראשון, אבל זה לא יצא".

ב'הורה ירושלים' רוצים ליצור במת מחול שתיתן ביטוי לישראליות ולפולקלור העולמי גם יחד. "הכיוון שלנו", אומר עמר, "הוא להמשיך עם מוסיקה חיה שתלווה את הלהקה ולהוסיף לה עכשוויות מסוימת. אנחנו נבנה לעצמנו ז'אנר חדש, ואת כל העשייה הנפלאה הזאת אנחנו רוצים לייצא אל מחוץ לירושלים. כמו כן, אנחנו רוצים לפתוח חוגים בעיירות פיתוח".

אתם מרגישים שירושלים כבר קטנה עליכם?

"לא זאת הסיבה. אנחנו רוצים לעשות משהו אחר כי אנחנו די מתוסכלים ממה שקורה פה בתחום המחול. לפני 20 שנה בת שבע לא היתה ממלאת אולם. היום, כשהיא התחילה לתפוס, פתאום בת שבע והמחול המודרני הפכו להיות הטרנד העיקרי, בזמן שהמחול הישראלי באיזשהו מקום הולך ונדחק לשוליים. היום הפולקלור הישראלי לא מעניין את הגופים המממנים. אם בת שבע היתה עושה את זה, אז היו מסתכלים על זה אחרת".

אין גוף אמנותי שלא מתלונן על מחסור בתקציבים.

"לבת שבע נותנים מיליונים לפעילות שלה, בזמן שהתמיכה בפעילות שלנו היא מינימלית, וזאת בלשון המעטה. משרד התרבות נותן לנו קצת כסף וגם האגף לתרבות בעיריית ירושלים, מתייחסים אלינו הוא כמו אל פרונקל שיושב עליהם. אנחנו מנסים לשמר הוויה וחוויה ישראלית אותנטית ואנחנו לא מקבלים יחס הולם בתמורה. לפני הנסיעה למוסקבה התחננו לקבל תמיכה ממשרד החינוך, אז הם נתנו לנו קצת אבל אילצו אותנו להוציא מכיסנו את הכסף עבור האבטחה של הלהקה בחו"ל. כך יצא שאת כל מה שהם נתנו כתמיכה הוצאנו על האבטחה".

משרד החוץ לא עוזר?

"משרדי ממשלה לא מבינים שלהקה כזאת היא השגרירה הכי טובה של ישראל בחוץ לארץ, ומתייחסים אלינו כאילו אנחנו נטל".

נוסף על התקווה לתמיכה מוסדית, הורה ירושלים מקווה עכשיו גם לכבוש את הקהל. גוטסמן: "עכשיו, בגלל המצב שבו נמצאת המדינה, אנשים רוצים נוסטלגיה. חזרתה של השירה בציבור היא חלק מהנוסטלגיה הזאת. אני בטוח שעכשיו הקהל יחפש גם אותנו, כי אנחנו, בריקודים שלנו, מייצגים את הנוסטלגיה".