זכות הצעקה

המלחמה על זכות הצעקה, מיצוי החובה להעליב, מימוש הציווי הקדוש לשסע את דברי זולתך, שמירה קפדנית על האיסור להקשיב, שירשור של החשבונאות הזעירה. אלה היו המוקדים האמיתיים בעימות בין שלושת המובילים-מטעם-עצמם שרוצים להירתם לעגלה הקורסת של מפלגת העבודה, כדי להוליך אותנו – לאן בדיוק? בהחלט לא ברור, גם אחרי צפייה רווית גועל בהקלטה של המשדר. לחצתי על כפתור המחיקה באמצע הצפייה, ולרגע אחד פינטזתי על עם ריבוני שיש בידיו כפתורים קטנים כאלה, שיכולים להשתיק נבחרי-ציבור ונבחרים מטעם עצמם מייד עם עליית הטון והווליום ועם אובדן התכנים. כי המוח האנושי בנוי כך, שעוצמת דציבלים מסויימת ומעלה פשוט מאיידת בו את החלקים החושבים. אי אפשר לפתור בעיות עם הזולת כשלא יודעים להקשיב לו.

מי שצורח על מצנע, איך יתנהג יפה ביושבו עם אויבינו האיומים שצריך לעשות איתם שלום מתישהו? מי שלא יודע להתאפק כשחיים רמון זורק פרובוקציה, למה שאאמין כי יידע לנהל עימותים אמיתיים וכואבים בחיינו הציבוריים מבלי להיכנס ללחץ?

מי צריך אוייבים?

כל היועצים של כל המועמדים ודאי אמרו להם לגלות איפוק בשפת הגוף, אבל זה לא בדיוק נסתייע. הרכינה-קדימה של חיים רמון משדרת פנתריות-בדימוס, העייפות הפיזית של פואד בולטת במיוחד באיזור התנועה האיטית בכתפיים, ומצנע היה די קול, יחסית למזרח התיכון, אבל משום מה דווקא הסטטיות היחסית שלו על רקע התזזית של חבריו (חבריו? מי צריך אוייבים וגו'), לא התפרשה בעיני כסימן של רוגע ועוצמה, אלא קצת כזומביות. מישהו חייב לתת לו שיעור או שניים בתנועה לקראת החשיפה הכבדה שעוד צפויה לו, אצלכם בסלון, עד לרגעים המכריעים.

הצרה היא שכל השלושה פשוט לא יודעים להתנהג כיאות בפומבי. העיירה בוערת, ואלה מתנצחים על תואר "אני הכי טוב שאתם יכולים להשיג בנסיבות הרעות, חברים". איש מהם לא נראה אמש כ"מנהיג", והראייה האמיתית לכך היא שנסים משעל, מחרחר-דרמות גאוני, ישב פחות או יותר בשקט ונתן לשלישיה להיאבק זה בזה בבוץ.

והמנצח הטלוויזיוני הגדול של הערב הוא כמובן אריאל שרון, ומספר שתיים הישן-חדש שלו, ביבי. ראשית, השידור מהתכנסות הליכוד הקדים את העימות. שנית, את הליכוד ראו בשני הערוצים. שלישית, איך אפשר בכלל להקשיב ברצינות לשלישית האין-ברירה של העבודה, כשאריאל שרון מדקלם שוב את "נקמת ילד קטן" ביום ההלוויות של הרוגי הפיגוע במצר ובנימין נתניהו מתחייב "להחזיר את הכבוד והפרנסה לכל בית בישראל". הוא כבר הבטיח מחשב לכל ילד בזמנים טובים מאלה, אבל הוא מסתמך בצדק על היעדר טוטלי של זכרון היסטורי בקרב צופיו. ובאשר להבטחת הנקמה – שרון מבטיח ועושה. כוחותינו פועלים במרץ. ככה, במלים האלה ובהפגנה מסודרת של ממלכתיות וטנקים שועטים בלילות אל עבר תשתית הטרור האפלה, ינצח הליכוד בבחירות הקרובות. לפחות מבחינה ויזואלית.