מהרסייך ומחריבייך

הם ניצחו. עדיין לא ניצחון מלא, אבל בהחלט הצליח להם. הם – הרוצח, שולחיו בפועל ושולחיו הרוחניים. הם – כל אלה שאימצו את המנטרה של רבניה הקנאים של מועצת יש"ע: "החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנום" (דברים ז' 2). רצח רבין וההפגנות האלימות שקדמו לו, ההסתה ברחובות בהנהגת רבני יש"ע וההסתה של "זו ארצנו" וערוץ 7 הפירטי, שהכריז על רבין בוגד שדינו מוות - כל אלה יצאו לא רק נגד הסכמי אוסלו, או נגד שלום ופיוס עם ה"מקומיים" בני הארץ ותושביה הפלסטינים. הם קמו נגד הדמוקרטיה, נגד סדרי שלטון ומשפט מתוקנים, נגד הרעיון של היותנו עם ריבון בארצו, החי בשלום עם סביבתו וחבר מכובד במשפחת העמים.
הם רצו ורוצים להחזיר את חיינו לימי כיבושי יהושע בן-נון, להשמיד ולגרש את בני הארץ ולרשת את אדמתם – והם עושים זאת ביד רמה בשטחים הכבושים, בנצלם את כוח הכוח ואת הסולידריות היהודית. המימון הכבד לפעולות אלה מגיע מקופת מדינת ישראל, שעדיין מעמידה פנים של מדינה דמוקרטית. הם רצו ורוצים לערער את שלטון החוק ואת המערכת השבירה דיה של הדמוקרטיה הישראלית.
לנוכח פני הכנסת והחוקים שקיבלה, אין זה מבצע כה מסובך. ועל כן הם כבר מכינים ממשל אלטרנטיבי. בכנס שארגן איחוד הרבנים למען עם-ישראל וארץ-ישראל קרא הרב אליקים לבנון מהתנחלות אלון מורה קריאה ברורה: "הגיע הזמן ליטול את השרביט, לחזור לתקופת דוד המלך ולדעת שרבנים אין תפקידם רק ללמד תורה, אלא להקים הנהגה. 'מלכי דרבנן' - הנהגה אשר תהווה את הממשלה האמיתית של עם ישראל. הממשלה, הצבא והעם כולו הם היום בגדר תועים בשדה. הגיע הרגע ליטול את השרביט ולא להיות עוד רבנים של גולה" (הארץ, שרגאי, 30.10; ידיעות אחרונות, ב. מיכאל, 31.10).
ובכן, לאחר שהצליחו ב"דין רודף" וב"דין בוגד", לאחר שהדליקו את השנאה בינינו לבין הפלסטינים, בינינו לבין הערבים הישראלים ובינינו לבין עצמנו, באה שעתם לקעקע עד דק את אושיות המדינה הדמוקרטית. והואיל וידם רב בכוח אש-דת להבעיר אש-זרה, יראים מפניהם אנשי תבונה ודעת ומתכופפים בפניהם.
לאחר שהצליחה הפרובוקציה של אריק שרון בהר הבית, הם מזרים עתה אימה ופחד ומדרבנים את הצבא להרס והרג וזריית מוות מסביב. הם קוראים לנו "אחים" כדי שנשפוך את דמנו למען שיגיונותיהם, ובזאת כוחם רב. חמש שנים לרצח רבין, ו"נאמני הר הבית" ומכשירי הכוהנים ומגדלי הפרות האדומות וחמדני השטחים הכבושים וקנאי הדת והפוליטיקאים שקוראים לעצמם רבנים ומצווים על תלמידיהם מישיבות ההסדר בענייני צבא – עבורם אלה הם ימי התעוררות רוחנית גדולה וחדוות ניצחון.
מולם ניצבת מדינה אבלה וכואבת, שחשקה בדמוקרטיה, בסדרי שלטון וממשל מתוקנים, בבניית שלום ובכניסה מכובדת למאה ה-21, תוך תרועת ניצחון לתבונה, למדע, לקידמה ולשלום.