הבנק הבינלאומי: הפסדים? אצלנו?!

אולי זה רק משבר חולף - כך היו ודאי רוצים לקוות האחים ספרא, בעלי הבנק הבינלאומי, היו"ר שלמה פיוטרקובסקי, שכיהן בעשר השנים האחרונות כמנכ"ל וטביעות אצבעותיו ניכרות בכל מקום, המנכל דוד גרנות, וגם האנליסטים והמשקיעים, שהתרגלו לראות בבינלאומי דובדבן. השנה האחרונה הפכה את הקערה על פיה, ובמקום דובדבן יש קצפת חמוצה.

עבור משפחת ספרא השנה הזאת הגדישה את הסאה מבחינת מה שבנקאים מכובדים וידועי שם מוכנים לספוג. אחרי הפסדי עתק של כ-100 מיליון שקל לפחות בהרפתקת חברת כרטיסי האשראי אלפא קארד, באו הפרשות כבדות לחובות מסופקים, שהביאו את הבנק לראשונה בתולדותיו לרשום הפסד ברבעון הראשון של השנה, וגם בשני.

לאורך שנים עמדה ההפרשה לחובות מסופקים בבינלאומי על שיעור נמוך ביותר של 0.3%, וההערכה היתה שהבינלאומי בנה תיק אשראי איכותי במיוחד. בארבעת הרבעונים הקודמים הסתכמו ההפרשות בכ-900 מיליון שקל - בדומה להיקף ההפרשות בכל שבע השנים הקודמות. חברות דירוג האשראי הבינלאומיות הורידו את דירוג הבנק, והאנליסטים והמשקיעים מאוכזבים.

אחרי שנים של תדמית סולידית ויציבה, מתברר שהבנק נתן אשראים ביד רחבה ולא זהירה, ועכשיו הוא משלם את המחיר. רק בשבוע האחרון פורסם כי מונה כונס נכסים למניות בזק שבידי גד זאבי. מדובר ב-20% ממניות בזק, שלבנק הבינלאומי, בנקאי הבית של זאבי, יש 16% מהן, כלומר כ-3.2% ממניות בזק. כמו כן פורסם כי הבנק יקבל לידיו 46.5% ממניות חברת הכבלים תבל, בעקבות המרת שטר חוב שנתן לחברת יו.פי.סי, אחד הבעלים בתבל, למניות שהחזיקה. תוצאות הרבעון השלישי של הבנק, שיתפרסמו הבוקר, אמורות להיות טובות יותר, אבל ברור ששנת 2002 היא השנה הגרועה בתולדות הבנק.

צעיר, חדשני ונועז

הבנק הבינלאומי הוא הקבוצה הבנקאית החמישית בגודלה בישראל, אבל השוואה בינו לבין הבנקים או הקבוצות הבנקאיות האחרות היא קשה ואולי בלתי אפשרית. הבינלאומי נולד בעידן אחר מהבנקים האחרים, צמח בצורה שונה, ותמיד נאלץ להילחם על קיומו. המציאות הזו עיצבה את אופיו - צעיר, חדשני ונועז, כלפי חוץ וכלפי פנים. לאורך השנים שאף הבנק להיות הבנק העיקרי של לקוחות פרטיים אמידים, וגם של לקוחות עסקיים מכל הגדלים, וזה הוליד מדיניות אגרסיבית.

בשונה מהבנקים האחרים, הבינלאומי היה כמעט תמיד בבעלות פרטית. הבנק נוסד ב-1972 כאשר היו בישראל שלושה בנקים מרכזיים - הפועלים, לאומי ודיסקונט, ובנק רביעי קטן, המזרחי. שלושת הבנקים הגדולים החזיקו ב-70% מנפח הפעילות, וכמעט לא היתה ביניהם תחרות מחירים.

מי שעמד מאחורי היוזמה להקמת הבנק היה שר האוצר פנחס ספיר, שדחף למיזוג מספר מוסדות בנקאיים קטנים ועצמאיים - הבנק לסחר חוץ, הבנק ליצוא, בנק ישראלי לתעשיה ומספר קופות גמל עצמאיות. בשמונה השנים הראשונות לאחר הקמתו ניהל את הבינלאומי דוד גולן, ששימש קודם לכן מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה.

מעטים יודעים כי כמעט מיום הקמתו היו לבנק משקיעים זרים. ספיר נתן הוראה לנציבות הכלכלית של ישראל בארה"ב למצוא מועמדים להשקעה, ובנק אמריקני בשם פירסט פנסילבניה רכש מניות ב-15 מיליון דולר, סכום עתק באותם ימים ובין ההשקעות הגדולות שנעשו בישראל על-ידי גורם זר בעסקה אחת מאז הקמת המדינה ועד אז, אם לא ההשקעה הגדולה ביותר. המשקיע האמריקני הביא לבנק את המושג ביזנס במובנו האמריקני ביותר. האווירה ששררה בקרב העובדים היתה של תנופה, חזון ויכולת לפרוץ קדימה.

לאחר עשור ראשון של גיבוש, עבר הבנק בשנת 1982 מלחמת עצמאות": בנק המזרחי הציע לרכוש את חלקה של חברת דנות, שהחזיקה ב-36.3% מהמניות של הבנק. העסקה המתוכננת עוררה בבנק סערת רגשות, עד כדי כך שכאשר יצאו דוד עוזיאל ושלום זינגר, אז בכירים בבנק, מפגישה סוערת בביתו של המנכל דאז, בינו צדיק, התנגשו מכוניותיהם החדשות - שהבנק רכש רק מעט קודם לכן - זו בזו. הניצוצות נרגעו רק לאחר ששר האוצר, יורם ארידור, הודיע בתוכנית מוקד בטלוויזיה כי העסקה לא אושרה.

בשנים 1984-1986 היו הבנקים הגדולים בהלם אחרי משבר המניות וירדו למחתרת, והנהלותיהם הקדישו את זמנן לוועדת בייסקי. הבינלאומי, שלא הצטרף לוויסות המניות, ניצל את המצב היטב. הוא פתח במתקפה שיווקית, שעיקרה פנייה ללקוחות אמידים שיפתחו חשבון שני בבנק. החשבונות שנפתחו בשנים אלה היו בסיס ראשוני לגל השיווק הדינמי שהחל הבנק בשנת 91'.

בשנת 86' מונה כונס נכסים לחברת דנות לאחר שחובותיה הגיעו ל-43 מיליון דולר, וחלקה בבנק הבינלאומי הוצע למכירה. לכונס הגיעו ארבע הצעות, וברגע האחרון קיבל הצעה מפתיעה מז'ק נאסר, שרכש את השליטה בבנק תמורת 12 מיליון דולר. עם השלמת העסקה מונה שלום זינגר למנכ"ל במקום צדיק, שמונה ליו"ר (ומאוחר יותר מונה למנכ"ל בנק לאומי).

נאסר היה לקוח של ריפבליק נשיונל בנק ניו-יורק, שבבעלות האחים ספרא, ומקורב אליהם. בסמוך לרכישתו את הביב

נלאומי נפוצו הערכות כי הוא איש קש" שרוכש את הבנק עבור האחים ספרא, אך הדבר הוכחש.

החברים של פיוטרקובסקי

בשנת 1990 רכשו האחים ספרא את השליטה בבנק מז'ק נאסר, ובבנק נפתח עידן חדש. זו היתה ההשקעה הגלויה הראב

שונה של האחים ספרא בישראל, אחרי שנים שבהן עיקר פעילותם בארץ התבטאה בתרומות עלומות שם. השקעה גדולה

נוספת שלהם מהשנים האחרונות היא רכישת 35% מחברת סלקום. ההשקעה בבנק נתפסה בעיניהם כהשקעה לעשרות שנים. הם קיוו לנער את הבנק מתדמיתו השובבה ולהופכו לבנק הרבה יותר סולידי. לפני כעשר שנים אמר יגאל ארנון, יו"ר

הבנק בעשור הקודם וכיום סגן יו"ר ומקורב מאוד למשפחת ספרא, כאשר סיכם את האידיאולוגיה של הבנק: השאלה

הראשונה היא כמה הבנק יציב. ההנהלה רוצה להציג רווחיות, והבעלים להציג יציבות. הפתרון הוא הפרשות נאותות. המטב

רה היא הקניית תדמית סולידית לבנק. ה'שובבות' שדבקה בתדמיתו התאימה לתקופה קודמת.

האחים ספרא מינו את שלמה פיוטרקובסקי למנכ"ל, והבינלאומי נכנס במלוא העוצמה, עם איתנות פיננסית גבוהה ועם

הרבה יומרות לגל הצמיחה שהיה במשק בתחילת העשור הקודם - עם הגעת המוני העולים מרוסיה. האסטרטגיה של הבנק

היתה התמקדות בפעילויות ובפלחי שוק המאפשרים השגת רווחיות גבוהה, והתחום הבולט ביותר היה פיתוח מכשירים

פיננסיים.

במחצית שנות ה-90 החליט פיוטרקובסקי להרחיב את פעילות הבנק בקרב אנשי עסקים ורצה להגיע לנתח של כ-0%2-

25% מפעילות החברות הגדולות במשק, כולל פעילות השקעה, ולא רק אשראי. הבנק יצא בקמפיין יוצא דופן בכיכובם

של אנשי עסקים מובילים, שהזדהו כלקוחות הבנק, מה שחידד את תדמיתו כבנק לעשירים.

בשנת 97' החל הבנק לצמוח במהירות, מעבר לחלקו במערכת הבנקאית, תוך מינופים והתרחבות מהירה של הפעילות

במגזר העסקי, ובעיקר בענף התקשורת. פיוטרקובסקי החל לעסוק בתפירת עיסקאות גדולות במשק, והאמין שכך הבנק

יוכל לשפר את מעמדו. אבל המיתון הקשה הביא חברות רבות לקשיים, והעסקים שחיזר אחריהם בלהט נפלו וגררו את הבנק ואת מעמדו שלו למטה.

תחילה ארגן הבנק קונסורציום שהעמיד אשראי של 8.1 מיליארד שקל לקבוצת משקיעים אמריקניים בראשות אריסון

השקעות, לרכישת השליטה בבנק הפועלים. שנה לאחר מכן נכנס לעסקים עם גד זאבי, כאשר מימן את רכישת חברת כלל

סחר בהיקף של כ-550 מיליון שקל. לאחר מכן מימן לזאבי את רכישת יבואנית סובארו, יאפנוטו, וב-99' עמד בראש קונסורב

ציום של שבעת הבנקים הגדולים שמימן לזאבי את רכישת 20% ממניות בזק.

ההתמקדות של פיוטרקובסקי באנשי עסקים לא נבעה רק מאסטרטגיה אלא גם מעניין אישי. היחסים בינו לבין לקוחותיו, ובראשם זאבי, חרגו מהתחום הבנקאי. השניים היו ידידים קרובים ונהגו לרכוב יחד על סוסים, דבר שקשה לתאר כיום,

כאשר פיוטרקובסקי כועס מאוד על זאבי.

עסקת זאבי הסבה נזק לכל המערכת, אבל בבינלאומי - שנחשב הבנקאי של זאבי - היתה גם פגיעה קשה בתדמית,

מעבר להפרשות הכבדות. הסיבה היא החשד לכאורה כי פי-בי שוויץ, חברה-בת של הבנק, שימשה צינור להעברת כספים

מאיש העסקים מיכאל צ'רנוי לזאבי. ביוני הגישה הפרקליטות כתבי אישום נגד זאבי וצ'רנוי בחשד לעבירות מרמה והלבנת

הון ברכישת מניות בזק. בנוסף, בעוד שלבנקים הגדולים יש נתח גדול במגזר משקי הבית, המחפה על הפסדים במגזר

העסקי, לבינלאומי אין פריווילגיה כזו.

פרשת האשראים לזאבי לא היתה ההרפתקה היחידה של פיוטרקובסקי. במחצית 96' כינסו ראשי הבנק הבינלאומי מסיב

בת עיתונאים והדהימו את ענף כרטיסי האשראי. פיוטרקובסקי, ולצידו איזיה צ'צ'יק, אז מנכ"ל חברת עורק, הודיעו על

הקמת חברת כרטיסי אשראי חדשה - אלפא קארד. פיוטרקובסקי קיווה לנגוס בשמנת הרווחים הגדולים של המתחרה ויזה

כ.א.ל, אבל נכונה לו מלחמה קשה מצד המתחרים, שהקיזה דם, יזע ודמעות, וגרמה הפסדים כספיים עצומים.

החברה הצליחה להגיע לכ-250 אלף כרטיסים אבל לא הצליחה להתרומם, והתקווה להגיע ללקוחות כלל הבנקים

התבדתה. פיוטרקובסקי, שזוהה מאוד עם החברה, היה האחרון להודות כי צריך לסגור את העסק. בבנק נמחתה ביקורת קשה על ההרפתקה. עובדים טענו כי זו הסיבה שהבנק לא מחלק להם בונוסים, בעוד פיוטרקובסקי ממשיך לקבל שכר עצום. פיוטרקובסקי מצידו טען שלא מדובר בכישלון. במחצית 2000, שנתיים אחרי הקמתה, נמכרה התשתית התפעולית של החברה לבנק לאומי, שהקים את לאומי קארד, והבינלאומי הצטרף כשותף (20%) לויזה כ.א.ל. הפרשה לימדה את פיוטרקובסקי בין היתר, שהגיבוי שהוא מקבל מספרא מוגבל ונמשך רק כל עוד הבנק מרוויח.

סוף עידן פיוטרקובסקי

ואכן, בשנה האחרונה, על רקע מצב הבנק והמכות הכספיות והתדמיתיות שספגו האחים ספרא, שסובלים מקשיים גם בעסקי הסלולר שלהם בברזיל, התגלע קרע עמוק בינם לבין פיוטרקובסקי. לאורך שנותיו בבנק הבינלאומי שררו בין פיוטרקובסקי לבין האחים ספרא יחסים שחרגו מכל מה שמוכר במערכת הבנקאית והעסקית בישראל, כולל התגמול הנדיב שקיבל מהם, בצורה שעוררה קנאה רבה. פיוטרקובסקי היה אחד האנשים המקורבים ביותר לג'וזף ספרא, הדומיננטי בין האחים. האחים נתנו בו אמון מוחלט, התייעצו איתו והרחיבו את סמכויותיו. שלא כמו בעלי שליטה בבנקים פרטיים אחרים, שמעורבים מאוד בעסקים, כולל ביומיום, הם הגיחו אחת לתקופה לביקור בישראל ונתנו לו לנהל את העניינים כראות עיניו. הביטחון העצום שחש איתם התבטא לא אחת בהתייחסותו לביקורת על שכרו הגבוה, כאשר אמר כי הם משלמים לו מה שהם חושבים שהוא שווה.

כאשר רכשו האחים ספרא 35% ממניות סלקום הם מינו את פיוטרקובסקי ליור. הוא גם מחזיק בכ-2% ממניות סלקום,

אותן לא קיבל במתנה כפי שחלק חושבים, אלא רכש אותן כאשר משרד התקשורת פתח במכרז על המפעיל הסלולרי

השני וקבע סף מינימלי של בעלי מניות ישראלים. משפחת ספרא פנתה לשלמה, הבן המאומץ", בהצעה לרכוש מניות

בסלקום, והוא נענה. כאשר סלקום תנפיק, החבילה הזו תהיה שווה עשרות מיליוני דולרים, כך שהוא בהחלט מסודר.

מאז מונה ליו"ר סלקום הפך פיוטרקובסקי לאיש החזק בחברה, מה שקומם עליו לא אחת בכירים בסלקום. כאשר בל

סאות' החליטה לצאת מהשקעתה בסלקום, מינו אותו האחים ספרא לנהל מו"מ מטעמם לרכישת מניותיה. כאשר פרש פיוטרקובסקי מתפקיד מנכ"ל הבינלאומי ומונה ליור בתחילת 2001, כאות הוקרה ושביעות רצון נתנו לו האחים ספרא תפקיד משמעותי ביותר בקבוצה - אחראי על רוב הפעילות הבנקאית העולמית שלהם. מנציגם בישראל הוא קפץ לדרגת

איש אמונם המוביל. היום, אחרי שעבר חתול שחור ביניהם, ניטלו ממנו הסמכויות בעולם, וגם כנציגם בישראל מעמדו נחלש. הקרע בין פיוטרקובסקי לספרא בא לידי ביטוי בין היתר לפני כשלושה חודשים, כאשר ג'וזף ספרא הגיע לארץ ונפגש עם נציגי הרשויות ובעלי המניות בבנק דיסקונט, כדי לקדם את סיכוייו לרכישת דיסקונט ניו-יורק. פיוטרקובסקי לא היה נוכח. מי שכן השתתף בשתיים מבין שלוש הפגישות הוא סגן היו"ר עו"ד יגאל ארנון, שמעמדו עומד ככל הנראה להתחזק.

במגזר הבנקאי יש רבים השמחים לאידו של פיוטרקובסקי, שקפץ מעל הפופיק" כהגדרת בנקאים בכירים. האגרסיביות,

התעוזה והיוהרה שהביא עימו לבינלאומי ולמגרש הבנקאי הצליחו לעצבן גם בנקאים מתונים. כך, כאשר כתבנו לראשונה לפני כמה חודשים על הקרע שהתגלע בין פיוטרקובסקי לאחים ספרא, קיבלנו תגובות מאוד רגשיות מהבנקאים. לפני

כשנה הודיע פיוטרקובסקי כי הוא מוותר על שכרו כיו"ר הבינלאומי ב-2002, שהוערך בכ-1.7 מיליון שקל, בזמן שראשי בנקים אחרים ויתרו על 5% בלבד משכרם. התגובות במערכת הבנקאית היו רחוקות מפרגון. הוא יכול להסתדר בלי

זה, בטח ספרא משלמים לו במקומות אחרים", אמרו גורמים במערכת. בתקופה של מיתון כלכלי, רבים שמחים לאידו של מי שנחשב במשך שנים לשכיר העשיר במשק ונהנה משכר עתק של 5 מיליון שקל בשנה, שלא לדבר על 2% ממניות סלקום שהוא מחזיק. מי שרצה להחדיר למערכת תרבות אמריקנית, אומרים בבנקים, שישלם כמו שמשלמים באמריקה - באופן אישי ומיידי.

פיוטרקובסקי הגיע לבנק הבינלאומי במטרה להפוך אותו לבנק מוביל. הוא עבר עשור מוצלח מאוד, שבמהלכו נהנה

הבנק מצמיחה מרשימה וחילק דיווידנד בהיקף של כמעט מיליארד שקל - 42% מרווחיו בתקופה. אבל המחצית הראשונה

של 2002 הרסה את התמונה. כיום ברור שתם עידן פיוטרקובסקי בבנק, והעוצמה שהיתה בידיו פחתה, גם אם יישאר

בכיסאו עוד תקופה מסוימת. בפברואר 2001 מונה דוד גרנות, ששימש קודם לכן כמנכ"ל דיסקונט, למנכ"ל החמישי של הבינלאומי. הוא החליף את פיוטרקובסקי, שמונה ליו"ר. גרנות נחשב מקצוען בשוק ההון ומנהל סולידי, מה שמתאים למצב הנוכחי ולאסטרטגיה של הבנק.

כאשר נכנס גרנות לבנק הוא ודאי לא תיאר לעצמו איזה תפקיד של מנקה אורוות צפוי לו. אחרי שהתברר כי הרבעון

הראשון נגמר בהפסד כבד, נסעו הוא ופיוטרקובסקי לברזיל לשיחת עדכון תקופתית עם ספרא, שהוגדרה קשה. בניגוד לפיוטרקובסקי, שמצוי כבר אחרי השיא בקריירה שלו בבנק, גרנות עוד צריך להוכיח את עצמו אצל הבעלים, ובסיבוב הזה ספרא ייתנו אולי למנכלם פחות חבל וסמכויות וירצו לעקוב אחר הנעשה בבנק יותר מקרוב. בנוסף, התערערות היחסים בין פיוטרקובסקי לאחים ספרא הביאה את פיוטרקובסקי להשקיע יותר מזמנו בבנק, מה שעלול ליצור מתיחות בין השניים, מה גם שאופיים שונה - גרנות הרבה פחות מוחצן, יהיר ואגרסיבי. בינתיים נראה שכל אחד מתרכז בתפקידו.

בבנק מעריכים: השפל מאחורינו

לבנק הבינלאומי יש 87 סניפים ושלוש חברות-בנות עיקריות. אחת היא בינלאומי למשכנתאות והחברה-הבת שלו עצמאות למשכנתאות. חברה-בת שנייה היא בנק פועלי אגודת ישראל, המשרת בעיקר אוכלוסיה דתית וחרדית ומפעיל עשרה סניפים ושתי שלוחות בחו"ל, בשוויץ ובלונדון. בנוסף מחזיק הבינלאומי ב-20% מחברת כרטיסי האשראי ויזה כ.א.ל. נתח השוק שלו במגזר הרווחי של משקי הבית הוא כ-6%, והבנק מנסה להגדילו לכ-10%, בין היתר בעזרת בנקאות וירטואלית (באמצעות האינטרנט ובעתיד גם טלפונים סלולריים). בניגוד לבנקים הגדולים, בינתיים הבינלאומי לא מנסה להרחיב את פעילותו בחו"ל, אבל אם ירכשו האחים ספרא את דיסקונט ניו-יורק, יוכל הבנק לעשות זאת ללא הוצאות כבדות.

חלקו של הבנק בשוק ההון ובבורסה גבוה, הוא אינו סובל מעודף כוח אדם, יעילותו התפעוליות גבוהה וסעיפי ההוצאות

וההכנסות שלו (מלבד ההפרשות) סבירים. בניגוד לבנקים אחרים, הבעלים אינם לוחצים לקבל דיווידנד.

לבנק אין אחזקות ריאליות שיכולות לתרום לתשואה כמו בבנקים אחרים, היות שאחזקותיו מרוכזות בחברה-האם פי-בי

אחזקות. עם זאת, בעל כורחו הוא יחזיק במניות של חברות שנתן להן אשראי והן נקלעו לקשיים, עד שימכור אותן.

הבוקר יפורסמו דוחות הבנק לרבעון השלישי, שעשויים להראות רווח. בבנק מעריכים ששיא השפל כבר מאחור, ואם

לא תחול הרעה נוספת במשק, ההפרשות לחובות מסופקים ילכו ויירדו, אז יוכל הבנק לחזור לרמת רווחיות של כ- %8

ויותר.

אבל גם אם הבנק יוכל לחזור בשנת 2003 ולהציג תשואה סבירה על ההון, את הקרע בין ספרא לפיוטרקובסקי קשה

לאחות, אפילו בעזרת רווחים גבוהים. בינתיים פיוטרקובסקי מתרכז בתפקידו כיו"ר הבנק וכיו"ר סלקום. אם ייווצר גוש

בנקאי שלישי בראשות הבינלאומי, תהיה זו הזדמנות עבורו להשיב חלק מאמון הבעלים.

פיוטרקובסקי מסרב בחודשים האחרונים להתראיין. האחים ספרא מעריכים מאוד נאמנות ולויאליות נוהגים לכבס את

הכביסה המלוכלכת בבית, כך ששינויים פרסונליים קיצוניים בבנק עשויים לקחת זמן מה. עם זאת, בשבועות האחרונים, אומרים מקורבים, היחסים כבר פחות מתוחים. בכל מקרה, הבנק והוא עוברים תקופה קשה ויידרשו להתעלות מעל עצמם כדי להשיב חלק מהאמון שאבד, אצל הבעלים, בציבור ובמערכת הבנקאית.