שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    נקודת מפנה
    לטראומת רצח רבין הייתה השפעה על תופעות כמו השלמת המחנה הלאומי עם הסכמי וואי

    חטא נורא חטא רוצח יצחק רבין ז"ל, חטא כלפי שמים, כלפי תורת ישראל, כלפי הציבור בישראל וכמובן כלפי האדם הפרטי-ציבורי יצחק רבין ז"ל. מי יעיז להלביש את התורה, את מצוותיה, את אידיאולוגיית הציונות בארץ ישראל בלבוש שכולו אכזריות וכיעור? ונדמה לי שלא נעשה די בקרב כולנו כדי לעקור מן השורש מחשבות ורעיונות מסולפים כאלה.
    שלא יהיה ספק, אני מאמין בלב ובנפש בארץ ישראל לעם ישראל על-פי תורת ישראל, וגם רצח מתועב זה, שכאילו נעשה גם בשמי, לא יסיט אותי מאמונתי.
    אך בין אמונתי זו לבין מעשה מחריד זה אין ולא כלום.
    רוצח אחד שפל צבע את המאבק הציבורי נגד מדיניותו של יצחק רבין ז"ל בצבע מאוד מסוים, שאליו לא התכוון איש מאתנו. אולם משזה קרה אנו חייבים להתבונן לאחור ולהסיק מסקנות באומץ.
    דומה שמתחת לפני השטח היווה רצח רבין נקודת מפנה משמעותית מאוד. גם אם לא באופן פומבי מספיק ולעיתים אף לא מודע, קשה להסביר אחדות מהתופעות שהתרחשו לאחר הרצח, מבלי להזדקק גם להשפעת הטראומה שחולל אירוע זה.
    הנכונות להשלים בדיעבד עם פשרות טריטוריאליות, השקט היחסי בזמן החתימה על הסכמי וואי, השלמת המחנה הלאומי עם צעד זה, הקמת ממשלת ברק וכניסתה של המפד"ל לממשלה זו, לא הלהיטו את הציבור כפי שהיה ראוי שילהיטו, ואני משוכנע שזה מה שהיה קורה אלמלא רצח רבין.
    הימים הסוערים שאנחנו עוברים עכשיו מעידים כאלף עדים שדרך אוסלו היא אסון.
    "פנינו היום אל הסיכויים הטובים, אל ימים ללא דאגה ולילות ללא חרדה…", אמר יצחק רבין בנאומו בכנסת על הסכמי אוסלו (21/9/93). ומה היה אומר היום?
    אולי היה מצטט את דבריו של יחזקאל הנביא (יג' י' – יב'): "יען וביען הטעו את עמי לאמור שלום ואין שלום והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל… והנה נפל הקיר הלא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם".
    אין בינינו לבין הרוצח, דתו ותורתו – כלום, אולי רק אותה מחשבה אידיאולוגית, והיא כבדה מאוד מנשוא.

    אהרון דומב, יו"ר מועצת יש"ע לשעבר

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים