לאלוהים אין אינטרס

סיידתי וסיידתי, מרחבא ומרחבתיין.

עוד שבוע לא פשוט עבר על מועצת חכמי המלאכים, במהלכו התקבלו במחלקת התלונות שלנו פניות אדיבות, שטענו שאנחנו פוגעים ברגשות הקהל הדתי. ובכן, היפכא בלגנייא מסתברא! זה הקהל הדתי שפוגע ברגשותינו. אנחנו הרי משקיעים משאבים אינסופיים בבניית גשרים אמינים אל אלוהים, מנסים לספק לכם ערוצים חדשים ונקיים, שלא שובשו בנורמות התקשורתיות המקובלות אל בורא ומתחזק עולם, וכל ההפרעות מבחוץ הם רק ניסיון להסיח את דעתכם ברעיונות מקולקלים בנוגע למה אלוהים רוצה.

תזכרו את העיקרון הפשוט – לאלוהים אין אינטרס. כמובן שהוא יכול בקלות להשיג לעצמו אחד, כי הוא אלוהים והוא יכול לקבל כל מה שהוא רק ירצה, אבל בינתיים הוא לא מרגיש צורך להחזיק באינטרס, ולכם נותר רק לשאול את עצמכם - למי יש?

הקורס שכולם חיכו לו מגיע

והודעה משמחת – בקרוב תפתח מכללה שמימית, שלא למטרות רווח, בה נעביר קורס באלוהות. כל בוגרי הקורס יוכלו, אחרי סטאז' קצר והכשרה טכנית, לברוא, לתת שמות לחיות ולנצח בפריימריז בעולמות משלהם. המבקשים להצטרף יעברו סדנאות טרום-קורס ברוחניות מתקדמת, וביצירת יש מאין. מדובר בלימודי תעודה ולא בתואר מוכר, אבל אנחנו במו"מ עם המועצה להשכלה גבוהה, כדי שיום יבוא וגם אתם תוכלו להיכנס עם תעודת בוגר קורס האלוהות שלכם ללשכת האבטלה של האקדמאים. בין הנושאים הנלמדים – "איוב – כיצד להתעמת עם השטן שבך", "אלוהים נתן ואלוהים לקח – מו"מ מעמדת יתרון", ו"היה גם אתה אלוהים נחמד – שאל אותנו כיצד!". הקורס יערך בפארק יהושע, תל אביב, מאחורי הטסטים של האופנועים. עד כאן הודעות הלשכה.

החיים מתאזנים איכשהו

החיים שוב מזכירים לנו שהכלים סופם להשתלב וכפות-המאזניים סופן להתאזן . טחנות צדק טוחנות, אבל הן כבר לא עובדות על אידיאלים, גם לא על החשמל הסטטי שנוצר כשאתם יוצאים ממכוניות, אלא פועלות מכוח ההרגל העתיק והעיוור. אולי בגלל זה נדמה לכם לפעמים שאין יד מכוונת, ולכל וואקום שנוצר חודרים מייד מי תהום דלוחים וממלאים את החלל. השבוע התוודענו ללא מעט מקרים כאלה, דוגמאות? בבקשה.

מיקי חיימוביץ מדלגת בין הספרות על הממיר וזוכה במשכורת כפולה, אבוי, מאיפה יגיע הכסף? כמובן, מהכנסתו של הצדיק הקדוש, בינו גבסו, הראשון לשקשוקה. מחירי הדלק יורדים? מייד נציף את חופי ספרד ב-70 אלף טונות של נפט, ונצ'קצ'ק בשפתנו נוכח כלבי ים דביקים שמקיאים על החול. מפעל הפיס (שהוא המפעל היחיד במדינה שאיש לא ירים קול צעקה אם הוא ייסגר, או לפחות יועבר כמו שהוא לארצות המזרח הרחוק) עורך הגרלה שבקיצה מנצנצים 50 מיליון, אבל כדי להשתתף בה עלינו לנדב 100 שחין וטקילין? במקום לתפוס מרחק מהדוכנים נגיש מייד תביעה ייצוגית נגד המפעל, בה נטען שתוספת של הגרלה בשבוע מעבירה אותנו על דעתנו, וכי רעיון העוועים שמישהו אחר יזכה בהגרלה עם תאריכי הלידה שלנו, של גיסתנו שתחיה ושל הרבי נחמן, מדירה מעינינו שינה. השד העדתי פוצח במסע הופעות מצליח במסדרונות מפלגת העבודה? נדחס אותו חזרה לבקבוק עם בחירתו של ליאור נרקיס, מזרחי-המחמד מהפסטיגל, לייצג את הציונים באירוויזיון. כמובן שנעשה את זה בהצבעה חשאית, מבלי שחברי הוועדה שמעו אפילו צליל אחד מהשירים שהוכנו לאירוע, כדי שלא תיכוונה אוזניהם, חלילה, בתהליך העדין של עשיית הצדק.

הסכין, המטוס, המלאך והתקשורת

האמת היא שהשבוע היה אלוהים מדוכדך במקצת. שום דבר שצריך להדאיג אתכם, קוראים יקרים. אולי זה מזג האוויר החורפי שמתחיל ללחלח את הגרון ולצנן את הבהונות, אולי העובדה שביבי, הפוליטיקאי האהוב עליו, מדשדש בסקרים - בכל אופן, אותו אלוהים, שנתן לנו את מכוני הכושר, את הפרוזאק ואת החלב החמוד הזה בקרטון, הבין היטב שלא מדובר במשבר של ממש, ורצה להפיח איזה שביב של תקווה, רק כדי שלא תקבלו את התחושה שנזנחתם, ושאף אחד לא מוודא את המהלך התקין של הדברים.

זה היה פרוייקט מוצנח, שהיינו צריכים להרים בשניות, ואנחנו מתנצלים על הכשל ההפקתי. אבל היינו חייבים איזה נס קטן, נסון, משהו שיוכיח שהדברים עדיין מתרחשים לטובתכם. היינו אובדי עצות, אבל אחד מאיתנו (שאול, מהר-משא) קלט בזווית העין באחד ממטוסי אל-על, בחור בעל חזות מזרחית, שנאבק עם עוגה קפואה בטיסה לאיסטנבול, והפנה את תשומת ליבנו. מייד זיהינו את ההזדמנות להלביש עליו איזו דרמה בריאה עם "הפי אנד", ואם תוך כדי כך הצלחנו לצ'פר את התדמית של אל-על – מה טוב. הבחור המתוסכל ניגש עם האולר לתא הדיילות, זה היה כדי להתלונן על המנה, אנחנו מודים, אבל יצרנו את הרושם שמדובר בתקיפת WTC סטייל (התאומים, כן התאומים למי שלא מבין!!). לא ידענו אם זה יצליח, לאף אחד לא היה תסריט אמין ביד, ומחלקת האביזרים אלתרה בשיגעון.

למזלנו, אמצעי התקשורת שלכם לא היססו ושיתפו פעולה כיאה לאמצעי תקשורת בשעת משבר. כותרות העיתונים (גופן אהרוני שמן, גודל 400) צעקו: "כמו בתאומים!" ו"פירצה במערך האבטחה הטוב בעולם!", עם ציורים של תנועת הבחור מהכסא שלו לעבר תא הטייס.

אנחנו השתעשענו מעט, כי זכרנו שכל זה קורה בחברת התעופה שמחלקת סכומים ממתכת בארוחות שלה, אבל לא העזנו לעצור את חגיגות. מי שכן פגמה מעט ברוח החג היתה דווקא הדיילת, שטענה כשחזרה לארץ שהיא אפילו לא נדקרה, אבל אף אחד לא הקשיב לה, ושמחת בית -השופינג לא הועמה ולו במעט. שוב, מעטים מול אחד מנענו קטסטרופה, ומי יודע, אולי יום אחד גם נשקם את הכלכלה ואולי אפילו יכתבו על זה בעיתון.

אילליקה!