זום על הטלפון

בשבועות האחרונים משקיעות חברות הסלולר בארץ מאמצים כבירים כדי לגרום לנו להתאהב בטלפונים החדשים, המצויידים במצלמות דיגיטליות זעירות. בתשדירים בטלוויזיה ובשלטי הפירסום מככבים מכשירים, שעל מסכיהם מתנוססות תמונות צבעוניות, חדות ובהירות. אלא שהמציאות קצת פחות נוצצת.

רוב הטלפונים הללו מאפשרים לצלם ולשגר תמונות באיכות נמוכה. בנוסף, עלויות הרכישה והשימוש הגבוהות משאירות בשלב זה את רוב מנויי הסלולר מחוץ למשחק. ברור לכל, שהמצלמות בטלפונים צריכות לעבור עוד כברת-דרך טכנולוגית, לפני שישיגו איכות מספקת ויוצעו במחיר סביר.

לממש את הפוטנציאל

השיפור הוא רק עניין של זמן: טלפוני-המצלמה צפויים להיות הנשק המרכזי בקרב שיתנהל בין חברות הסלולר, עם השקת הדור הבא של הטלפונים, ב-2003. המפעילים השקיעו ומשקיעים הון-עתק ברשיונות שימוש בתדרים ובפריסת התשתיות. הם כבר משתוקקים להתחיל ולהחזיר את ההוצאה, באמצעות גביית תשלום מהמשתמשים על שידור תמונות ממכשירי הטלפון-מצלמה שברשותם.

אולם כל עוד המצלמות לא מספקות את הסחורה - הפוטנציאל הרווחי של הטלפון-מצלמה יישאר בלתי-ממומש. לכן הולך וגובר הלחץ על היצרנים לשפר את איכות הצילומים והצגים, ביצועי העדשות, יכולת הזום ונפח האיחסון לתמונות. במקביל, הם נדרשים להוזיל את העלויות.

מנגד, יצרני המצלמות הדיגיטליות אינם מתכוונים להפקיר את השוק העצום שלהן ליצרני הטלפונים. הם, מצידם, מפתחים אבות-טיפוס של מצלמות שישלבו בתוכן מודם סלולרי או רכיבי אלחוט - בלוטות' ו- WIFI ויאפשרו למשתמשים לשלוח את התמונות לאינטרנט ישירות מהמצלמה. זאת, באיכות תמונה שתשאיר בצל את הטלפונים הסלולריים הטובים ביותר.

חברות מחקר המתמחות בשוק הזה סבורות, כי הציבור ימשיך להעדיף טלפון-מצלמה - שבאמצעותו ניתן גם לדבר ולשלוח הודעות טקסט וקול - על-פני מצלמה עם מודם. המצלמות הללו צפויות, איפוא, להיות בעיקר נחלתם של צלמים מקצועיים.

האיכות תשתפר, המחיר יירד

לאן מועדים פני הטלפון-מצלמה? מכוני המחקר חוזים למכשירים הללו את אותו תהליך שעברו המצלמות הדיגיטליות בשלוש השנים האחרונות. בתחילה הופיע דגם הכניסה - מצלמות שהפיקו תמונות באיכות ירודה יחסית. לאחר-מכן הגיע דגם הביניים: מצלמות של כמה מיליוני פיקסלים, המסוגלות להנפיק תמונות בגודל דף A4 ויותר ובאיכות מכובדת. הקטגוריה השלישית היא המצלמות למקצוענים - עם יותר מ-10 מיליון פיקסלים לתמונה.

דגם הכניסה של טלפון-המצלמה כבר בשוק, והוא מאיים על חיי המצלמות הדיגיטליות הזולות. אבל התחרות האמיתית בין היצרנים תהיה על דגמי הביניים. הקריטריונים במערכה הזו יהיו איכות התמונה, היכולות האופטיות (כמו עוצמת זום) ושיפור מהירות התגובה של המצלמה ללחיצה.

במקביל, מתפתחת תחרות על הגדלת הזיכרון לאיחסון, בעיקר באמצעות כרטיסי זיכרון-הבזק חיצוניים. נפח כרטיסי הזיכרון הולך וגדל, ומהירות שמירת המידע עליהם - שעד כה עיכבה את האפשרות לבצע סידרת צילומים מהירה - מואצת. טלפונים הסלולריים רכיב האיחסון הוא בדרך-כלל פנימי, ורק ב-2003 נתחיל לראות מכשירים עם חריץ הרחבה ואפשרות להכניס כרטיס זיכרון נוסף.

אחד הרכיבים המרכזיים שעל איכות ביצועיו מתחרים יצרני הסלולר הוא הצג. כבר השנה נראה כמה שיפורים בתחום. שארפ מקדימה את המתחרות עם צג VGA המסוגל להציג 640X480 פיקסלים, והיא שילבה אותו במחשב כף-יד חדש שלה, מסדרת זאורוס, שיושק ביפאן ב-14 בדצמבר. הצג הזה, שגודלו 7.3 אינץ', יוצר בטכנולוגיה חדשה בשם CG, ופותח בשיתוף עם חברת סמיקונדקטור אנרג'י לבורטורי. יש בו פיקסלים בכמות הגדולה פי-ארבעה מזו של מחשבי כף-יד עם צגי QVGA, המכילים 320X240 פיקסלים באותו שטח. כמות הפיקסלים הגדולה מאפשרת זום מרשים: הגדלה של עד פי 9 של הנתונים המוצגים. יתרון נוסף: המסך בהיר פי 2.5 מהמסכים של רוב המתחרים.

הקרב על העין

אולם בכל הנוגע לאיכות המצלמה, גולת הכותרת היא החיישן, המשמש כעין המצלמה. כאן יש שתי שיטות הידועות בראשי התיבות שלהן: CCD ו-CMOS. החיישן המשמש היום ברוב המצלמות הדיגיטליות הוא CCD. היתרון המרכזי שלו הוא מימדיו הזעירים - אולם הוא בעייתי כאשר רוצים לשפר את האיכות: מספר גדול יותר של פיקסלים משמעו צריכת חשמל

מוגברת מאוד.

MOSC צורך פחות חשמל ועלויות הייצור שלו זולות יותר. אולם לחיישן הזה יש חסרונות משלו: קושי להתגבר על רעשי צבע, חוסר אפשרות להגביר את הרגישות לאור, ובעיקר הגודל - כדי לספק אותו מספר פיקסלים הוא זקוק לשטח גדול יותר. מסיבה זו הפך ה-CCD הזעיר לחיישן הסטנדרטי של טלפוני-המצלמה הראשונים שיצאו לשוק.

סאניו היפאנית - היצרנית המובילה של מצלמות CCD לטלפונים סלולריים - כבר הודיעה על תוכניות הפיתוח והשיווק שלה לשנתיים הקרובות. החברה מתכננת להשיק חיישן מגה-פיקסל (מיליון פיקסלים) בתוך מספר חודשים. פוג'יפילם החלה לספק ליצרני הטלפונים רכיב המכונה SUPER CCD, שעד כה הותקן רק במצלמות דיגיטליות מתוצרתה. ביולי הושקה הסנונית הראשונה של הטכנולוגיה הזו: דגם עם רכיב CCD, המבוסס על מערכת אופטית עם 170 אלף פיקסלים שמפיקים צילום השווה באיכותו לתמונה בגודל של 103 אלף פיקסלים. פוג'יפילם מתכוונת לשווק את רכיב המצלמה ליצרני טלפונים סלולריים.

אולם מוקדם עדיין להספיד את חיישני CMOS. שארפ, בניגוד לסאניו, אימצה את הטכנולוגייה בטלפונים שהיא מייצרת עבור רשת J-PHONE היפאנית, חלוצת טלפוני-המצלמה. טושיבה החלה לעבוד על תוכנית פעולה שתחזק את רכיבי mosc כדי לפתח מצלמת מגהפיקסל.

בקיץ 2002 החלה קוניקה לייצר רכיב CMOS של 310 אלף פיקסלים שפותח על-ידי הייניקס. קוניקה מעריכה שכבר ב-2003 היא תוכל להציע מצלמה של מיליון פיקסלים. שיטה נוספת לייצור חיישנים, שרק באחרונה החלה לצבור תאוצה, היא VMIS. שיטה זו, שפותחה על-ידי חברת אינוטק, מצטיינת באיכות מקבילה לזו של CCD ובצריכת חשמל מקבילה לזו של

CMOS.

מושלם. באוקטובר החלה החברה בייצור מערכות אופטיות בשיטה זו, ובסוף 2003 היא מקווה להתחיל לייצר באופן סידרתי רכיבים עם 800 אלף עד מיליון פיקסלים. מי שרוצה להמתין לאיכויות סבירות בטלפוני-המצלמה צריך להתאזר בסבלנות. חיישנים עם מיליון פיקסלים ויותר צפויים להגיע אל יצרני הטלפונים רק בסוף 2003.

טלפון בשני חלקים

במקביל להגדלת מספר הפיקסלים, יש עוד כמה רכיבים שזוכים לטיפול ולפיתוח מואץ. למשל, העדשה. מבחינת איכות העדשה הצליחה קוניקה לשלב שלוש ואפילו ארבע עדשות כדי להגיע לרמה שתתאים לצילומי מגה-פיקסל. אלא, שמימדיו הקטנים של הטלפון הסלולרי אינם מאפשרים את הגמישות הנדרשת כדי לשנות את מיקום העדשות ולהציע זום סביר. פתרון אפשרי לבעיית הזום הוא שילוב של עדשות פנימיות לאורך המכשיר, כאשר העדשה החיצונית היא היחידה שפונה לעבר האובייקט המצולם. התקנת מצלמות כאלו בכל מכשיר טלפון צפויה לחסל את היתרון שיש כרגע למצלמות הדיגיטליות הזולות.

כל הרכיבים הללו אמורים להידחס לתוך מארז חזק וקל: חברת ליקוויד-מטאל האמריקנית פיתחה סוג חדש של סגסוגות-מתכת, שמאפשר ליצור מארזים חזקים פי 2.5 מטיטניום וקשים פי 1.5 מפלדה. סמסונג ואחרות כבר אימצו את הטכנולוגיה, ויציעו בתחילת 2003 טלפונים עם מצלמות במארז החדש.

הטלפונים שיגיעו לשוק ב-2003 עדיין ייראו כמו הטלפונים המוכרים לנו כיום - אבל המצב הזה יימשך רק לתקופת ביניים קצרה. הגדלת מספר הרכיבים (למשל, הוספת עדשת זום חשמלית) והגדלה מתמדת של הדרישות מן הסוללה - מחייבים את היצרנים לחשוב מחדש על כל רכיבי התקשורת. הפתרון המסתמן הוא פיצול המכשיר לשניים: החלק האחד יהיה צמוד לאוזן, והשני - עם כל רכיבי התקשורת - בתוך התיק, כששניהם מדברים זה עם זה באחת מטכנולוגיות האלחוט המתאימות לכך.