ילדים כואבים

מוריה זמיר בת ה- 15 נפצעה קשה בפיגוע בקניון בקרני שומרון שאירע בפברואר, והובהלה למרכז הרפואי רבין (בילינסון) בפתח תקווה. "נפצעתי ברוב חלקי הגוף", היא משחזרת. "מסמר חדר למעי הגס, עוד מסמר פגע בעצב היד וחתך אותו, בכלי הדם שט לו מסמר, וכתוצאה מחומר הנפץ וההדף היה לי שבר בצלעות, נמחצה לי הריאה והרגליים שלי היו מלאות בצלקות". זמיר הועברה מונשמת ליחידה לטיפול נמרץ, ואחרי שחזרה להכרתה עברה במהלך תקופה קצרה תשעה ניתוחים.

"היו לי כאבים בלתי נסבלים", היא אומרת, "בעיקר ביד ובבטן". היא קיבלה זריקות ואליום ומורפיום להקלת הכאבים, אך הן לא הועילו. "בימים צעקתי מכאבים, ובלילות לא יכולתי לישון", נזכרת זמיר. "חוסר השינה הפך אותי לעצבנית. הרופאים כבר לא ידעו איך לעזור לי". במצבה חלה הטבה אחרי שהועברה לטיפול במרפאת כאב כרוני בילדים שבמרכז שניידר לרפואת ילדים. "מאז המצב שלי משתפר בהדרגה", היא אומרת.

"הכאבים לא עברו לגמרי, אבל אני יכולה לחיות איתם.

שינו לי את הטיפול התרופתי, ואני מקבלת גם טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק שמקדמים אותי. אני מצליחה לישון בלילה כמה שעות, ופעם-פעמיים בשבוע אני גם הולכת לבית הספר". המרפאה בשניידר היא היחידה בארץ שמטפלת בכאב כרוני בילדים ואחת היחידות מסוגה בעולם.

היא נחנכה כבר לפני שנה אך היתה בהרצה, ומזה כשלושה חודשים עובדים בה במלוא הקצב. "המרפאה היא רב תחומית וכוללת נוירולוגים, נוירוכירורגים, ראומטולוג, אורתופד ילדים, פיזיותרפיסט, פסיכולוג, מרפאים בעיסוק ועוד", אומרת ד"ר רחל אפרת, מומחית לרפואת ילדים ולהרדמה, מנהלת יחידת הכאב במרכז שניידר.

"בעיית הכאב הכרוני אצל ילדים שונה מהיבטים שונים מהבעיה אצל מבוגרים", היא מסבירה. "לדוגמה, מיגרנה שתוקפת ילד פעם בשבועיים מוגדרת כקשה ביותר, בעוד שבתכיפות כזו אצל מבוגר היא תיחשב לקלה.

בנוסף, תרופות רבות שניתנות למבוגרים אסורות לשימוש בילדים. לרופאים גם אין מספיק ידע על מנגנוני הכאב של ילדים מכיוון שסף הכאב שלהם גבוה יותר והם מבקשים פחות משככי כאבים, קשה לנו יותר לפרש את התלונות שלהם ואנחנו חוששים מתופעות הלוואי של התרופות.

"בעבר, ובמקומות מסוימים עדיין בהווה, חושבים שהכאב הוא סימן לכך שהגוף נלחם במחלה, ושדיכויו עלול לפגוע בטיפול או בילד, אבל מהידע שהצטבר במרוצת השנים עולה שבכאב צריך להילחם מהר וחזק, ולמגר אותו לפני שהוא הופך לכרוני. "למרפאה הגיעו ילדים עם כאבים במערכת השרירים, בפרקים ובעצמות.

היו ילדים שהלכו זמן רב עם צוואר תפוס. היו כאלה שסבלו מכאבי בטן חריגים, אחרים התלוננו על כאבים כרוניים בעקבות ניתוח שעברו.

מוריה זמיר הגיעה אלינו בעקבות טראומה עקב פיגוע, שבו נקרע העצב הראשי של היד על הסתעפויותיו. זה גרם לה לכאב חריף ועלול היה לגרום לשינויים בזרימת הדם, חום, הזעה מוגברת וכאבי פנטום (כאב שחשים כרותי גפיים). "בשלב הראשוני שינינו לה את הטיפול התרופתי, ובמקביל היא התחילה בטיפולים פיזיותרפיים ובריפוי בעיסוק, שעזרו לשקם את תפקוד היד שלה במידה מסוימת.

הכאבים שלה הולכים ופוחתים, וקיימת סבירות גבוהה שבעתיד הקרוב היא תחזור לתפקד ללא צורך בתרופות". יוסי בן ה- 9 הגיע אף הוא לפני חודשיים לטיפול במרפאת הכאב הכרוני. בשל פגם קוסמטי במבנה הגולגולת הוא נזקק במהלך חייו למספר ניתוחים, שמנעו ממנו סיבוכים עתידיים.

"בניתוח האחרון הוא התעורר מההרדמה עם כאבים חזקים בצוואר", מספרת אמו. "מה לא ניסינו: כל מיני תרופות, תרגילי פיזיותרפיה, מסז'ים ומתיחות, ושום דבר לא עזר. הוא התחיל להסתגר בתוך עצמו, הפסיק לרדת לשחק עם ילדים ולא היה מסוגל לשבת וללמוד. המצב הידרדר עד כדי כך שהייתי צריכה לעזור לו להתלבש, להתקלח ואפילו לאכול.

כשהפנו אותנו למרפאת הכאב הכרוני כבר לא האמנו שמשהו טוב ייצא מזה". במפגשים הראשונים שלו עם הרופאים, יוסי למוד האכזבות והתסכולים לא שיתף פעולה. כל ניסיון לבדוק אותו ולגעת בו הסתיים בבכי ובכעס. הם'" רק מדברים ולא עושים כלום, הם בכלל לא עוזרים לי', הוא אמר לי", נזכרת האם.

הרופאים שינו את הטיפול התרופתי שקיבל, אך ללא הועיל. אחרי שהחליפו לו את התרופות פעם נוספת, התחילה להסתמן הטבה במצבו. "התאמת הטיפול התרופתי החזירה את יוסי למי שהוא היה לפני הניתוח", אומרת האם. "תוך חודש הוא חזר לתפקד, ללמוד ולשחק, ובעיקר לחייך. מה שמרגיז זה שלא הפנו אותנו למרפאת הכאב הרבה קודם ולא איבחנו את סיבת הכאב שלו, כך היה נחסך ממנו כל הסבל.

הרופאים לא רק שינו לילד את הטיפול התרופתי, הם גם הבינו מה קורה לו ולמה, וזה איפשר להם לדייק בטיפול ולשחרר אותו מהסבל. אני לא רוצה אפילו לחשוב איך החיים שלו היו נראים אם לא היינו נשלחים למרפאה בשניידר".