בורגני בשאנטי

כבר לא האמנתי שאתחתן, אבל כשקרה הנס הזה, הבנתי שהאלטר אגו שלי חגג עד גיל 41. אז היום אני חי כאילו חיים בורגניים, אבל ניזון מהזכרונות", אומר שמואל וילוז'ני, עוד מעט בן 49. "לכן המפגש שלי עם דייוויד, מין אלטר אגו כזה בתוך החיים הנוכחיים שלי, זה סוג של אסקפיזם עם הומור עצמי".

בדרמה הקומית "שתי דקות מפארדיס" (ערוץ 3, יום א' 21.00) הוא מגלם את דייוויד גרוס, אביה של יולי (אפרת בוימולד), שבמסגרת מרד הנעורים עושה הכל כדי להוציא את הוריה משלוותם. זה לא כל כך הולך לה, בהתחשב בכך שאמה, אורה (נולי עומר), מפרשת כל דבר שזז באופן פרוידיאני-יונגיאני, ואביה דבק בתורת הפנג שווי וקוטף עלי מריחואנה מהחצר לשימוש עצמי... רק התאהבותה של יולי בבנה של העוזרת חילווה, אמיר (הישאם סלימן) מהכפר השכן פארדיס, מוציא אותם קצת מהשאנטי.

"אני הורה חרד, אני הורה לחוץ, אני פולני. מה זה פולני - אני האמ-אמ-אמא של הפולנים. לא חשבתי שאהיה כזה (לווילוז'ני שלושה ילדים: יהונתן, 7, מיכאל, 5, שירה, שנה). לכן כיף לי לשחק דווקא טיפוס כמו דייוויד, כי הוא זורם כזה, פנג שווי, וכמובן יש לו גם מבטא אנגלוסכסי. הוא בחיים לא יהיה אזיאתי".

- והקוקו שגידלת?

"האמת, זה מין חלום ילדות כזה. אי אפשר להסביר את ההרגשה כשהשיער מתבדר ברוח, או כשאתה מתקלח והשיער נוגע לך בעורף. זר לא יבין זאת. נשים יבינו. התחברתי לצד הנשי שלי. אבל הרגשתי פתטי בגלל התגובה של הסביבה הקרובה שלי. ראיתי בעיניים שלהם 'מה, אתה היפי? מה, אתה ביטניק? מה, הוא חושב שזה יפה?'. בלב אמרתי כן. זה עסק לא גמור מהילדות".

- אז למה הורדת אותו?

"או, זה ממש סיפור. ערב אחד, אחרי שאיריס ואני השכבנו את הילדים, החלטתי שהגיע הזמן להסתפר, אחרי הרבה חודשים של נידנוד. זו לא החלטה שקיבלתי לבד, זה הסנאט של הבית החליט. אשתי כבר עמדה עם המכונה, הסכמתי להסתפר, ואז צילצל הטלפון ומהעבר השני היה המפיק של 'שתי דקות מפארדיס', שרצה לפגוש אותי באותו ערב. הלכתי לפגישה ואמרתי להם, 'אני הולך להסתפר עכשיו, תגידו לי אם אתם רוצים שלא אגע בשיער'. הם אמרו לי, 'התפקיד שלך'. הייתי מאושר. הצלחתי לדחות את הקץ ולא להסתפר. עכשיו הורדתי את הקוקו ואני עושה מהשיער הזה פאה, שגם כשלא אהיה בבית הילדים יוכלו לשחק עם הראש של אבא".

- אז מה, נכנעת לבורגנות?

"אני לא ממש בורגני, התברגנתי למראית הדז'ה וו. אני כל הזמן מנסה לא להביא כותרות. אני מביא מותג".

- איזה מותג?

"וילוז'ני. וילו. עוד כשהייתי ילד הבנתי שאם העולם הוא כזה, אני אהיה ההפך, בשביל להראות לעולם מה הוא. אני המצאתי את הבורגנות. אני חי חיים בורגניים, אבל עם אלטר אגו".

אנחנו יושבים על הבר ב"קפה הבימה". "עכשיו אלה השעות הקריטיות בבית", אומר וילו, רגע לפני שהוא עולה לשחק ב"יהודי בחושך". "זה הרגע שכל אבא צריך להיות בבית, והכל נופל על האשה. לרחוץ את הילדים, ארוחת ערב. לפעמים אני חושב, למה אני לא בעל מכולת? אלה הרגעים שמצד אחד נורא בא לי לעזוב את הבית, כי אני אומר בוא'נה אני הולך לדבר הרבה יותר קל... אנחנו חושבים שאנחנו עובדים קשה, שכל העולם על כתפינו - זה חרטבונה. על האשה נופל הכל".

- איך האבהות שלך?

"הרבה פעמים אני מדבר עם הילד שלי ורואה את אבא שלי מאחורה אומר 'יש!', סוג של נקמה מתוקה. אני הייתי ילד שובב מאוד, הייתי יוצא לחפש הרפתקאות והולך לאיבוד. תראי, אני המון לא בבית. כמה אפשר לדרוש מאבא כזה? הייתי רוצה שתהיה לילדי דמות אב יותר סמכותית. וחוץ מזה אני אבא מקסים".

- איך משמרים זוגיות?

"אני לא יודע, בשיניים... כל שנה שביעית לוקחים שנת שמיטה".

- כל זוג שלישי בארץ מתגרש, בתל אביב כל זוג שני. אתה חושב שנישואין זה מוסד שעבר מהעולם?

"בתקופתי משפחות גרושות, שלא לדבר על חד הוריות, לא היו קיימות. ב'הדסים' פגשתי פעם ראשונה ילדים שההורים שלהם גרושים, וזה היה חריג בנוף. עכשיו מי שנשוי נראה כאילו לא נורמלי. דברים משתנים. אני לא יכול לדבר בשמי. אני בחרתי במוסד הנישואין, בדבר המרובע הזה של אבא, אמא, ילד, ילדה, גם להחליף קקי".

- מה הבילוי המועדף שלך עם הילדים?

"ללכת לים. אם יש זמן נוסעים רחוק, קיסריה, מכמורת. אם לא, אז פה בתל אביב. זה המקום שאפשר להסתכל ממנו הכי רחוק".

- העורך שלי אומר שפעם היו לו שלוש תיאוריות לגידול ילדים. היום יש לו שלוש בנות בלי אף תיאוריה.

"יפה מאוד. אם הוא רוצה בנים, שיפנה אלי. מהרגע שמתחתנים נגמרות כל התיאוריות, קל וחומר כשנולדים ילדים ואתה בתוך המציאות. ופה בארץ המציאות מאוד קשה, כידוע. זו, אגב, הסיבה שהיה כיף לעשות את הסרט הזה ולהתעסק עם בעיית הדו קיום דרך הקומדיה".

הבת המורדת

"אני יכולה להתייפייף ולהגיד שהייתי יכולה במציאות להתאהב בבחור ערבי, אבל במקרה שלי זה לא נראה לי", אומרת אפרת בוימולד, המגלמת את יולי גרוס ב"שתי דקות מפארדיס". "יש פה הבדלי מנטליות גדולים מדי, הפער גדול מדי. המסורת אחרת וראיית הדברים שונה. בקטע אינטימי זה היה בעייתי מבחינתי".

- יולי הולכת רחוק מאוד עם מרד הנעורים שלה. היית הולכת עד כדי כך רחוק באהבה?

"אף פעם לא הרגשתי צורך קיצוני למרוד בהורי. היה לי מרד נעורים כמו לכל אחד, אבל הורי שמו לב אלי מספיק. לפעמים הייתי מעדיפה שהם יהיו קצת שאנטי, כמו בדרמה. אצל יולי הכל מתחיל בכוונה למרוד ותו לא, אבל בהמשך היא מבינה שהיא בעצם אוהבת אותו. היא רצתה לעורר את תשומת ליבם של ההורים המעושנים שלה, אבל בשלב שהם מבינים שהיא מאוהבת בו ויוצאים נגדה, היא מעדיפה שהם יחזרו לשאנטי שלהם".

- מה חשבת על זוג ההורים המעושן הזה?

"אני מאוד שמרנית בכל מה שקשור לעישון וסולדת מזה. אני לא בעד הקטע הטרנדי הזה, אבל הוא משרת את האינטרסים של הדרמה. אני מכירה משפחות שמעשנות גראס בצוותא. זה בדרך כלל מזעזע אותי, ואני מקווה שאמשיך להיות מזועזעת מזה".

האח המפוקס

יניב הוא המאצ'ו הישראלי המצוי. כשהזין עומד לו, השכל בתחת", אומר אורי אומנותי, המגלם את אחיה של יולי ב"שתי דקות מפארדיס". "הוא גולנצ'יק מורעל, שמהרגע שנודע לו שאחותו יוצאת עם בחור ערבי, הוא הופך לחפ"ק נייד ומתכנן לה אמבוש יחד עם חברתו/חברתה מיקה (אפרת אביב). ברגע הקריטי המארב נכשל, כי הוא מעדיף על פניו סקס עם מיקה. בסך הכל הוא הרבה יותר חכם ממנה, הרבה יותר מבין, הרבה יותר גבר, הרבה יותר בוגר והרבה יותר אחראי".

- הזדהית עם הסיבה לפיקשוש הגדול של יניב?

"דווקא עם זה אני מזדהה, כי שני הבילויים המועדפים עלי הם שופינג וסקס. יניב נבנה על הדמות של אחי במציאות, בועז, שהוא קצין מורעל בצבא קבע. הוא היחיד במשפחה שמפוקס".

- כל השאר מעושנים.

"כן, גם אני הייתי אמור לעשן. היתה סצינה שבה שני ההורים ואני מעשנים, אבל היא ירדה וזה בנה את הדמות שלו יותר טוב".

- אתה יכול לדמיין את עצמך יושב עם הוריך האמיתיים ומעשן גראס?

"אצלנו בבית לא מעשנים כלום. אסור להכניס סיגריות. לאמא שלי יש אסטמה וגם אבא שלי לא נוגע בסיגריות".

- אם זו היתה אחותך שיוצאת עם ערבי?

"זה היה גורם לי להזדהות עם הקושי שלה, בטח שלא הייתי אוסר עליה לצאת איתו".

- יש כאן משפחה ישראלית חדשה?

"זה לא ממש ישראלי, כי דייוויד האבא הוא אנגלוסכסי, וכשמציגים את המשפחות הישראליות הן לא כאלה אשכנזיות ובלונדיניות. מאנשים שאני מכיר, אני מניח שזו משפחה אפשרית והיא לא כל כך משוגעת כמו שחושבים. יש אנשים הרבה יותר מוטרפים מאלה שמוצגים כאן, וזה החן של הדרמה. בסופו של דבר הדמויות חמודות ונוגעות ללב".

האמא הפסיכולוגיסטית

אימהות זה החלק היחיד ההרמוני בחיי. החלק השליו. אין קונפליקטים, אין החבאות, אין מצוקות, אין תסביכים, אין שום דבר נוירוטי", אומרת נולי עומר, 42, אם ליונתן, 9, המגלמת את אורה גרוס, אם המשפחה ב"שתי דקות מפארדיס" וההפך הגמור ממנה. "אורה מלאה במילים עם הרבה 'ציה' ו'איזם'. היא פסיכולוגיסטית בכל רמ"ח איבריה, מנתחת כל דבר. היא טיפוס נורא שכלתני, אבל הנפש שלה מבעבעת והיא כולה פקעת עצבים. יש אצלה פער מאוד גדול בין העולם הרגשי והעולם השכלי, אז היא מרפדת את הכל במילים יפות".

- האימהות ליונתן עשתה לך טוב?

"מאוד. הייתי פתיל די קצר, למרות שהתבגרתי, ואני מנסה להיות הרבה יותר מנומסת וייצוגית לפחות בעיני עצמי. בלקסיקון האימהי שלי אין מושגים כמו לאבד את הסבלנות או חוסר הקשבה. אנשים לא מאוד חכמים משעממים אותי. בכל מה שקשור ביונתן, אין בכלל עניין כזה".

- הדרמה מנציחה את המיתוס שהפסיכולוגים הם ההורים הכי דפוקים.

"אני מסכימה עם זה לחלוטין. לא נתקלתי בפסיכולוג אחד אינטליגנטי, אמיץ, חכם, אקטיבי, שחידש לי משהו בקשר לעצמי, אבל לקחת 500 שקל לחמישים דקות הם יודעים. מאז שפסיכולוגית אחת קראה לי דבי, כף רגלי לא דרכה במחוזות האלה".

- בדרמה את לעיתים אמא מעושנת.

"זה חלק מהעניין, שהדרמה הזו היא מאוד לא מתחסדת. אני אישית לא מעשנת, כי זה פשוט לא עושה לי כלום. אני אומרת לחברים שלי שחבל לבזבז עלי חומר, אבל זה חלק מהחיים ואני לא רואה בזה שום דבר טוב או רע".

- איך היית מגיבה אם בתך היתה מביאה לך בחור ערבי לארוחת ערב?

"לא הייתי מגיבה בקיצוניות כמו אורה. אני חושבת שאין תעודת עניות גדולה יותר לאנושות מאשר הגזענות. אבל, ויש אבל גדול, אנחנו חיים פה בפחד כזה ותחת איום של טרור יומיומי, שלא הייתי מבטלת מייד את האפשרות שהוא אויב".

- חלה התפתחות במשפחה הישראלית הטלוויזיונית, כפי שהיא מוצגת ב"שתי דקות מפארדיס"?

"כשהייתי ילדה, מבחינה תרבותית השוביניזם חגג לשמיים. בכל מיני דרמות היה ברור שכשיש סצינה של אוכל ומטבח, אז האמא מגישה".

- אורה גרוס לא מגישה.

"אורה לא מגישה, בעלה מגיש. אורה לא עושה כלום. היא לא טובה בעבודות הבית. היא גם קצת עצלנית ומפונקת, אבל את זה אף אחד לא יודע, אפילו היא לא".

- וקצת קמצנית, לפי מה שאומרת חילווה, העוזרת הערבייה.

"זה לא נכון. היא לא קמצנית, היא חסכנית".

- איך את בעבודות בית?

"אני דווקא אוהבת את זה. אני ויונתן נורא אוהבים לבשל יחד. בכל יום שישי אנחנו קצת מסדרים את הבית, מכינים ארוחת ערב ומזמינים אורחים".

קישקוש, לא חידוש

הפסיכולוגית זיוית אברמסון לא מזהה ב"שתי דקות מפארדיס" חידוש בדפוס המשפחה הישראלית. "יש כאן קישקוש, לא חידוש. יש פה משפחה של אנשים שצריכים לקבל טיפול פסיכיאטרי. למעשה, אין משפחה כזאת, זה פשוט לא אמין. אם זוג הורים מתנהג כפי שמוצג בדרמה, אז גם הבת שלהם תתנהג כמותם. אי אפשר שבבית אחד יהיו שלושה משוגעים ובת אחת נורמלית. אני רוצה לציין שהדרמה לא ראויה לתגובה רצינית, מבחינת רמת האמינות שלה".

- מרד נעורים כל כך מוקצן יכול להתרחש רק כדי לעורר את תשומת ליבם של הורים?

"בהחלט יכול להיות שהיא מתאהבת בערבי אם היא נמצאת במאבק קשה מאוד עם הוריה, ורוצה לעשות את הדבר שהכי יפגע בהם - אבל אז זה יהיה לא מודע. היא לא תדע שהיא עושה את זה כדי למרוד, ובטח לא תצהיר בפועל שהיא עושה זאת כדי לא למרוד. היא פשוט תחשוב שהתאהבה בערבי".

- בתחום עיסוקך את מכירה משפחות שמעשנות ביחד?

"כן, זה קיים. יש כאלה משפחות שמעשנות סמים קלים, חשיש, ואין לי על כך דעה נחרצת".

- את לא חושבת שזה משחית?

"לא. עישון סיגריות מאוד משחית. קודם כל, זה עושה סרטן ריאות ושנית, זה נותן לילדים את הרעיון לעשן. חשיש הוא עניין מורכב מכדי לענות במסגרת זו".