הסופר אלי עמיר: האליטה האשכנזית כבר בבית הקברות

הסופר אלי עמיר החליט בתחילת השבוע להפשיל שרוולים ולהצטרף ליו"ר העבודה עמרם מצנע במאבק הבחירות. עמיר, המתמודד בפריימריס ברשימה הארצית, כתב כל חייו פרוזה ומאמרים על קשיי קליטה וקיפוח, אך השבוע הוא עושה כל מאמץ כדי להתנער מהדימוי "המזרחי" המאיים לדבוק בו. "אתה המועמד המזרחי בו מתכסה מצנע?", שאלו אותו עיתונאים רבים. עמיר עשה מאמצים להצניע את עלבונו לשמע השאלה.
הוא החל את דרכו בישראל כנער שליח על אופניים במשרד ראש הממשלה בתקופת דוד בן גוריון. לאחר מכן מילא שורה של תפקידים ציבוריים כיועץ לענייני ערבים בימי אשכול, איש עלייה וקליטה עם לובה אליאב ויגאל אלון, משנה למנכ"ל במשרד לקליטת עלייה ובהמשך שימש כמנכ"ל עליית הנוער, עסק בשיקום וחינוך נוער עולה והיה חבר בשורה ארוכה של ועדות ממלכתיות לבחינת מצוקה ופערים בחברה. כל העת המשיך להפוך מציאות קשה של קיפוח כואב ועוני משפיל לספרות יפה. ספריו הידועים ביותר הם "תרנגול כפרות", "מפריח היונים" ו"אהבת שאול".

אתה בן 65, איש רוח, למה לך פוליטיקה בכלל?

"הסופרים ואנשי הרוח כל הזמן מטיפים מבחוץ וזועקים זעקות. בשעה קשה הזו צריך להפשיל שרוולים, לקפוץ למים ולצאת לשירות מילואים ציבורי-פרלמנטרי. אני בן 65, מרגיש בן 17 וחצי ויש לי כוח. האמיני לי, שהדחף הוא לתרום תרומה מסוימת שצברתי בשטח הציבורי. המשפחה אמרה שאני נכנס למערבולת, אבל היום אסור להיות מפונקים".

אתה סופר בן עדות המזרח והמעבר שלך ממחנה תומכי העבודה אל קדמת הבמה, נראית גימיק לצרכי בחירות. אתה עלה התאנה המזרחי?

"מי שבא לוועידת המפלגה לא רואה את אותו אליטיזם אשכנזי שמדברים עליו. אם משווים את מרכז העבודה למרכז הליכוד, רואים חתך חברתי דומה. אדם כמוני שהוא 50 שנה בארץ, שעבר את כל גלגוליה, שספריו נלמדים לבחינות בגרות, שהעברית שלו רהוטה… רק לפני חודש פגשתי את מובארק בארמונו, ייצגתי את ישראל בעולם, גייסתי עשרות מיליוני דולרים עבור ישראל. אני שואל אתכם, מתי אהיה סופסוף ישראלי? למה את יולי תמיר אף פעם לא ישאלו אם היא נציגת העדה הפולנית?".

אי אפשר להכחיש שהיה פער, קיפוח ועוול שאת תוצאותיו עדיין רואים, גם בשדה הפוליטי.

"נכון, היה קיפוח, היתה אפליה, היתה רמיסה של תרבות היהודים שעלו מארצות האיסלאם והיו עוולות איומות. גם כיום זה קורה כלפי רוסים, אתיופים, ערבים והחברה שסועה לחלוטין. הדברים נכונים, צריך לנסות ולשנות אותם, להילחם בהם. בשביל מה כתבתי את 'תרנגול כפרות', אם לא כדי לבטא את כאבו של הזר, של השונה, של האאוטסיידר".

גם בנימין בן אליעזר, שהפסיד בקרב על ראשות העבודה, ניסה לטעון כי לא התקבל בשל מוצאו. זו המפלגה שלך?

"פואד אמר כבר ביום חמישי בערב 'תרדו מהשד העדתי, תחזירו אותו לבקבוק'. גם ח"כ שלום שמחון אמר את זה. אני יכול להבין בהחלט את כאבו של בן אליעזר כי בשנתיים האלה לא נתנו לו מנוחה, תוך כדי העשייה שלו בתיק הביטחון, שגוזלת כל טיפת אנרגיה. ברור שהוא מר על כך, שהיה צריך להתמודד שלוש פעמים, אבל אותה אליטה אשכנזית מדור המייסדים נמצאת כבר בבית הקברות. ובמי אנחנו נלחמים היום? בצברים שבתוכנו? קבוצה ניכרת מחברי הכנסת הם מבני עדות המזרח. אישים מזרחים רבים הגיעו למעמד של שרי ביטחון, רמטכ"לים, מה עוד? היום אנו המדינה ואנו צריכים להיאבק על זהותה. אנו נהרוס את עתידנו אם ניצמד לתחושות קיפוח ואפליה. הכל השתנה. הגיע האור, וצריך לראות את היש".

מצנע מדבר על פתיחה בהידברות נוספת עם ערפאת. זה מקובל עליך?

"מאה שנים התנועה הלאומית הפלסטינית משתמשת נגדנו בטרור. זה לא ייפסק. מי שחפץ חיים צריך לדבר עם הנבזה שבאויבים. אין דרך אחרת. בעם הפלסטיני יש רבים מאוד שרוצים בדרך אחרת. שרון אמר שלא ידבר עם ערפאת, אך כן דיבר: הוא שלח את עומרי בנו לדבר במקומו ושלח שרים בממשלה. גם זו הידברות, כי המציאות חזקה יותר מסיסמה. כמה זמן עוד יימשך ההרג? ערפאת מעוניין שביבי יהיה ראש ממשלה, אני מודיע לך. הוא מעוניין בכאוס, להחזיר אותנו ל-47'. הוא הפיל את כל ממשלות השמאל בישראל. הוא הפיל באמצעות פיגועים את פרס ואת ברק. אסור לאבד את החלום, צריך להיאבק כל יום על כל פתח צר ולהרחיב אותו כדי להשיג שלום.

בעבר אמרת שהעבודה היא מפלגה מרוסקת, לא קיימת. עכשיו אתה רץ ברשימתה. מה קרה?

"היום אני מרגיש אחרת. מצנע מגלה נחישות, אומץ לב, הוא אומר דברים חדים. ביומיים שאני רץ אני מרגיש התלהבות ותקווה. תנועת העבודה היא תנועה מפוארת שמסוגלת לעשות את זה ואעשה הכל לסייע בידה".