מלחמת המצברים: מי מטעה אתכם

סערה בענף המצברים: יבואנית המצברים טלרון טוענת שחברת שנפ מסמנת מצברים מתוצרתה בסימון המטעה את הצרכן - שאינו עומד בתקן הישראלי. במה מדובר? כשאתם ניגשים להחליף מצבר, חשמלאי הרכב אומר לכם שהמכונית זקוקה למצבר 55 אמפר שעה או 60 אמפר שעה וכו' - לפי המלצת יצרן הרכב ולפי כמות צרכני החשמל ברכב. כדי שתראו שהוא לא עובד" עליכם, הוא נוהג להציג בפניכם את המדבקה המופיעה על המצבר ובה מופיעים הנתונים. הסימון מעוגן בתקן הישראלי למצברים, ומכונה אמפר שעה.

הסימון החדש

לפני כחודש וחצי החל להופיע בשוק סימון חדש למצברים. במקום הסימון הרגיל של אמפר שעה, החלה שנפ, היצרנית הגדולה בשוק, לסמן את המצבר באותיות .R.C, ולידן כיתוב תואם לרוכב שצורך X אמפר שעה. גם מחירוני המצברים שונו בהתאם. כך למשל, על מדבקת מצבר שמסומן ב-RC70 כתוב שהוא מתאים לרכב שצורך 55 אמפר שעה. למצבר המסומן ב-RC101 כתוב שהוא מתאים לרכב שצורך 66 אמפר שעה.

הסימון הזה הקפיץ את מנכ"ל טלרון, דוד שיינין. הוא שיגר מכתב חריף למנהלת מכון התקנים, זיוה פתיר, והתלונן על כך ששיטת הסימון החדשה מטעה את הציבור ומנוגדת לתו התקן שניתן לשנפ על-ידי מכון התקנים. לטענתו, מכון התקנים נהג לבדוק את התאמת המצבר לפי קיבול נומינאלי באמפר שעה. כך גם סומנו המצברים. ישנה גם שיטת בדיקה שונה לפי קיבול רזרבי (RC) שנהוגה בעיקר בארה"ב, והתקן הישראלי אמנם מכיר בה - אבל לא בודק אותה. גם מצברים שהגיעו מארה"ב לאירופה ולארץ נבדקו וסומנו בשיטת האמפר-שעה.

לטענת שיינין, מה שהביא את שנפ לשנות את שיטת הסימון על המצברים היתה העובדה שבבדיקות של מכון התקנים התגלה, שהם אינם עומדים בקיבול עליהם הצהירו במדבקות שלהם, בין היתר בגלל שיטת הייצור בארץ. לטענתו, שנפ קיבלה אמנם אישור של מכון התקנים לשנות את שיטת הסימון במדבקות ולציין אותה בקיבול רזרבי בדקות (RC) אבל ההוספה של המדבקה מתאים לרכב הצורך X אמפר שעה היא הטעייה: התקן הישראלי, טוען שיינין, אינו מכיר בסימון "מתאים ל...", והוא חסר משמעות. זאת, כיוון שמכון התקנים אינו בודק את המצברים המסומנים ב-RC בבדיקת קיבולת של אמפר-שעה. שיינין טוען, כי מצברים של שנפ שעליהם מצוין שהם מתאימים לרכב הצורך 60 אמפר-שעה, הם למעשה מצברים בעלי קיבולת של 55 אמפר שעה בלבד. זה מטעה את הצרכן - וגם פוגע מסחרית בשיווק של מצברים

שטלרון מייבאת, ועליהם מופיע הסימון האמיתי, לטענת שיינין.

כאן זה לא אמריקה

אלא שבדיקה במכון התקנים גילתה, כי הפוסל במומו פוסל: מתברר שטלרון ייבאה לארץ מצברים מתוצרת אקסיד האמריקנית, ונהגה גם היא לסמן את המצברים האלה במילים מתאים לרכב הצורך X אמפר שעה, במקום לסמנם בסימון הרגיל של ערכי אמפר שעות. יהושע מילר, ראש מינהלת תפעול תו תקן, תובע מטלרון לדעת "מדוע יזמתם תלונה נגד שנפ ביחס לכיתוב שאתם בעצמכם עשיתם בו שימוש". הוא גם דרש מטלרון לחדול לאלתר מהשימוש בסימון.

בטלרון אף הוסיפו במחירון החדש שלהם למצברי ורטה האירופיים טור חדש תחת הכותרת "מתאים לרכב הצורך...". כך, למשל, למצבר הנושא תווית שהוא בעל קיבול של 44 אמפר שעה - נכתב במחירון שהוא מתאים לרכב הצורך 55 אמפר. על מצבר בעל קיבול של 55 אמפר נכתב שהוא מתאים לרכב הצורך 60 אמפר-שעה. שייניון הוסיף, כי "את התוספת במחירון החדש שלנו עשינו רק כדי להראות כמה זה אבסורדי".

תגובת טלרון: "הסימון של מצברי אקסיד האמריקניים נעשה בארה"ב, שם הם נבדקים לפי קיבול רזרבי בדקות. נוסח המדבקות סוכם עם מכון התקנים והם אישרו מדבקות אלה מראש". אשר לתלונה נגד שנפ - בטלרון טוענים, כי הבעיה היא ששנפ ממשיכה לרשום על מצבריה קיבול באמפר-שעה הגבוה ממה שמתקבל בבדיקות שנערכו על-ידי מכון התקנים.

ומה אומרים בשנפ? "התקן הישראלי מאפשר לסמן את המצברים בקיבול נומינלי או קיבול רזרבי נומינלי. מתוך מגמה הקיימת בעולם ומדרישת לקוחות בחו"ל, להם אנו מייצאים מצברים, עברנו לסמן את המצברים שלנו בקיבול רזרבי. מאחר שקיימים עדיין מספר יצרני רכב שמציינים את קיבול המצברים הנדרש באמפר-שעות, ועל מנת להקל על הצרכנים לזהות את המוצר המתאים, אנו מציינים לאיזה קיבול מתאים המצבר".

את תגובת מכון התקנים לא הצלחנו לקבל במשך שבועיים, בנימוק שהנושא נמצא בבדיקה.