על היריון ואפליה במקומות עבודה

כל כך הרבה פעמים שמעתי מעובדות, כי בראיון העבודה שאלו אותן מתי הן מתכוונות להרות, או שבראיון ביקשו מהן להתחייב שלא להרות זמן מסוים. שלא לדבר על העובדות שמודיעות בתחילת העבודה שהן הרות ולמחרת מוצאות את עצמן בלי עבודה. וכל כך מעט תביעות מוגשות, כי אין ראיות, כי הדברים המפלים נאמרו בארבע עיניים, כי איש לא יכתוב לעובדת שהיא מפוטרת בגלל ההריון.

מתברר כי גם בנסיבות אלה אפשר להגיש תביעה, ואפילו לזכות. פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה הורה בשבוע שעבר למעביד לשלם לעובדת 200,000 ש"ח, מכיוון שהמעביד החליט שלא לקבל את העובדת לעבודה בגלל ההריון.

ד"ר עלמה לוי, ד"ר בביו טכנולוגיה, קיבלה הצעה לשמש בתפקיד מנהלת פרוייקט מחקרי לפיתוח תכשירים נגד אלרגיה, בחברה בת של רד רמות חממה לטכנולוגיות מתקדמות בע"מ.

לוי ניהלה משא ומתן לקראת כריתתו של הסכם העסקה עם יזמית הפרוייקט, פרופ' רונית שגיא-אייזנברג, והן החליפו ביניהן טיוטות הסכם עבודה. בפגישה ביניהן הודיעה לוי לפרופ' שגיא כי הינה הרה.

לפי גרסתה של לוי, באמצעות עורכת דינה אודליה לוי-אטינגר, שהתקבלה במלואה על ידי בית הדין, ברגע שסיפרה לפרופ' שגיא-אייזנברג על הריונה, הסיטה שגיא-אייזנברג את ניירות העבודה והודיעה ללוי כי ההריון "משנה את הכול" וכי עליה להתייעץ עם מנהל החממה הטכנולוגית, ד"ר אבשלום חורן.

לוי, נכתב בפסק הדין, נדהמה מתגובה זו וניסתה לשכנע את שגיא-רוזנפלד כי אין בהריון כדי לשנות דבר וכי תפקודה לא ייפגע, וזאת על יסוד ניסיונה משני הריונות קודמים. כאשר ניסתה לאמר לשגיא-רוזנפלד שהיא עצמה שילבה קריירה באימהות לילדים, ענתה לה רוזנפלד-שגיא כי "עסקים זה לא אקדמיה". בסופו של דבר הודיע ללוי מנהל החממה כי הוחלט שלא לקבלה לתפקיד.

הנתבעים טענו, כי לוי הודיעה על הריונה ועל שינוי בתוכניותיה, וכי התנצלה על השיבוש שהיא גורמת בכך שאינה יכולה לקבל את העבודה. כלומר, לוי היא זו שחזרה בה מהחלטתה לקבל את התפקיד הניהולי.

השופטת פוגל הכריעה במחלוקת העובדתית באומרה כי: "לתובעת לא היתה כל סיבה סבירה לוותר על התפקיד אליו התקבלה, מהעדויות עולה כי מדובר היה בתפקיד אטרקטיבי, התפקיד המדובר היה תפקיד ניהולי בכיר. התובעת העידה כי ראתה בתפקיד קידום מקצועי וקרש קפיצה חשוב עבורה".

עוד כותבת השופטת, כי "דווקא העובדה כי התובעת סיפרה על הריונה בשלב כה מוקדם, בפגישת העבודה הראשונה, מעידה על רצונה להיות הוגנת ולהציג את העובדות לאשורן מלכתחילה. גרסת התובעת באשר לפיטוריה היא המקובלת עלינו הן בשל סבירותה והן בשל עדותה המהימנה והעקבית".

פסק הדין יישם הלכה למעשה את פסיקותיו של בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעניין זכות השוויון כזכות יסוד, באומרו: "אל לנו לשכוח כי הפליה בקבלה לעבודה ופיטורים רק בשל הריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל ועל פי חוקי וערכי היסוד שלה, הפליה אסורה ופסולה, המנוגדת לעקרון השוויון ולדין".

בית הדין קיבל למעשה את כל תביעותיה הכספיות של ד"ר לוי ופסק לה פיצוי כאילו התקבלה לעבודה ועבדה עד הלידה (76,500 ש"ח). בנוסף, פסק בית הדין פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 50,000 ש"ח ופיצוי על אובדן דמי לידה (30,600 ש"ח). בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה מגיע הפיצוי הכללי לסכום של כ – 200,000 ש"ח.

הכותבת מפעילה את אתר האינטרנט "עובדות - האתר לזכויות העובדת" ובו ניתן לקרוא את פסק הדין המלא.