אנשי עסקים: פוליטיקה עכשיו

זה התחיל לפני כשנתיים, עם פרוץ האינתיפאדה. גם קודם לכן קיטרו, ביקרו והשמיצו, אבל לפני כשנתיים זה הפך למגיפת מדינה: שיחות הסלון של ערבי שישי שבהן מביעים "ייאוש וזעזוע" מהמצב הביטחוני, הכלכלי, החברתי... תחילה היתה "תקופת האיים" (בואו נמצא אי שאפשר לעבור אליו), וגם כשזו דעכה הלך הייאוש בקרב חוגים רבים והעמיק. התחושה של מיאוס מהפוליטיקאים השתלטה על כל חלקה טובה והמסקנה המתבקשת היתה: צריך דם חדש בפוליטיקה הישראלית. לרגע נראה היה כי אנשי עסקים בולטים - תעשיינים וראשי חברות גדולות, בעלי ניסיון בהובלת מערכות גדולות - ייכנסו למעורבות. לא רק שציפו מהם להרים את הכפפה - הם עצמם הצהירו כי קצה נפשם במצב הנוכחי והם נרתמים לשנות.

היוזמה להקמת המפלגה החדשה "ישראל אחרת" היתה הבולטת מבין היוזמות. אלא שעד מהרה התברר כי אנשי עסקים שהיו חלק ממנה נסוגים. הדור הצעיר שהוביל את המפלגה החדשה חיפש מנהיגות, אבל אף אחד מהשמות המכובדים שפיאר את הרשימה לא היה מוכן לעשות זאת. בכנס היסוד של המפלגה נאמו, בין השאר, אנשי העסקים יוסי מימן, בעלי חברת מרחב וערוץ 10, ויעקב פרי, מנכ"ל סלקום. מימן עמד בפני מאות הנוכחים ואמר דברי ביקורת מוכרים: "המצב הכלכלי מידרדר, אין השקעות בתשתיות ובחינוך, והתקציב נותן ביטוי לסחטנות של קבוצות קטנות. המערכת השלטונית בישראל לא מתפקדת כבר עשר שנים. כל ראשי הממשלה עוסקים בסחטנות קואליציונית והמערכת הבירוקרטית מבזבזת זמן".

אבל מימן, פרי ואנשי עסקים אחרים מסתפקים בינתיים בדיבורים ובתרומות, אם צריך. הסיסמה "ממשלה בלי פוליטיקאים" תצטרך להמתין לימים אחרים, אם בכלל. בינתיים יש רק פוליטיקאים בממשלה הנוכחית. אנשי עסקים אין. בשבוע הקרוב מתקיימים הפריימריז של המפלגות. האם גם הקדנציה הבאה תהיה של הפוליטיקאים לבדם? סביר להניח שכן. ובכל זאת, חיפוש דקדקני בין המועמדים השונים חושף כמה אנשי עסקים, מעטים מאוד, המתמודדים בניסיון להיכנס לרשימות. סנוניות ראשונות. אמנם רובם קשורים בדרך זו או אחרת, בעבר ובהווה, לפעילות פוליטית, אבל מעולם לא התמודדו בזירה הפוליטית. מדובר באנשים המאמינים שכדי להיכנס למגרש הפוליטי צריך לעבוד כמו פוליטיקאים - להתמודד בפריימריז, להיפגש עם הבוחרים, להתאמץ, ואף לאמץ את חוקי המגרש הפוליטי, השונים בתכלית מחוקי המגרש העסקי.

קורנפלד: אי-אפשר לברוח מאחריות

דוגמה נדירה ביותר, של איש עסקים שלא היה קשור לפוליטיקה והחליט לחצות את הקווים, היא עופר קורנפלד. קורנפלד, 39, מהנדס תוכנה ויזם, הקים לפני כשמונה שנים את חברת גאיה תעשיות תוכנה יחד עם שני שותפים. לפני כשנתיים הם מכרו את החברה לקומברס תמורת כ-25 מיליון דולר. עכשיו הוא החליט לעזוב הכול ולהתמודד בפריימריז של מפלגת העבודה.

קורנפלד שייך ל"חוג העבודה החדשה", זרם חדש שמנסה להביא לשינוי התוכן בתוך מפלגת העבודה. לדבריו, ב"עבודה החדשה" יש הרבה אנשי עסקים ומתנדבים, ואלמלא היו מקדימים את הבחירות ייתכן שהיו עוד אנשי עסקים שהיו מחליטים להתמודד. עם זאת, הוא מבין את הקושי: "לגרום לאנשי עסקים להיכנס לפוליטיקה זה קשה. צריך להעז ולהתייצב מול אנשים, לבוא מעמדה אחרת לחלוטין ממה שאנשי עסקים רגילים. צריך להתמודד יום-יום עם פוליטיקה קשה ומסוכסכת בתוך המפלגה".

אף שהוא לא אומר זאת במלים מפורשות, נראה בכל זאת שלקורנפלד יש ביקורת על אנשי העסקים המדברים ולא עושים: "יש הרבה אנשי עסקים שמעורבים, מושכים בחוטים. בדרך-כלל הם בחוץ ושולחים אחרים - זה לא ראוי. אנשים צעירים במלוא כוחם, כמוני, לא יכולים סתם לשבת היום על הגדר. אנחנו קרובים מאוד לכאוס פוליטי, וכל מי שמבין קצת בכלכלה מבין שהמצב הכלכלי בישראל כיום הוא על סף שבר. צריך להזמין את אותם אנשים לתוך המשחק הפוליטי. הם חייבים להבין שאי-אפשר יהיה לטפל בדברים מבלי להיכנס לפוליטיקה".

קורנפלד צעיר ואולי קצת נאיבי, אבל יודע עד כמה המשחק הפוליטי מלוכלך. "רוב אנשי העסקים שחוששים להיכנס פוחדים מהעסקנים", הוא אומר. "פוחדים שהעסקנים יהרגו אותם. הם חוששים גם מנורמות ההתנהגות השונות והעקומות. בפוליטיקה שקר הוא נורמה. בעסקים היושר הכרחי. אני מכרתי את החברה שלי בלחיצת יד עם קובי אלכסנדר. ובכל זאת, אני מאמין שאנשים שהם אחראים לא יכולים לברוח מהאחריות".

ואולי גם המצב בענף ההיי-טק סייע להחלטתו לחצות את הקווים לפוליטיקה? אנחנו שואלים. "זו דווקא תקופה מצוינת להקים חברת סטארט-אפ", הוא אומר, "למי שיש לו כסף, כמובן. סטארט-אפ רציני חייב תקופת הבשלה של שנתיים-שלוש. עכשיו אלה לא ימים של כסף קל. לעומת זאת, אלה ימים להקמה של סטארט-אפ רציני. אבל אני, עם יד על הלב, חשבתי שהמצב נהיה גרוע ולא חשבתי שיש לי אלטרנטיבה".

הרצוג: הבנתי כמה הכנסת חשובה

קורנפלד הוא כמעט היחיד מבין המתמודדים במפלגת העבודה המגיע היישר מהזירה העסקית. מתמודד נוסף המשתייך לעולם העסקים הוא עו"ד יצחק הרצוג, אבל הוא, במידה רבה, כבר חיה ציבורית משופשפת. הרצוג, 42, בנו של הנשיא לשעבר חיים הרצוג ז"ל, הוא שותף בכיר במשרד עורכי-הדין הגדול בארץ, הרצוג-פוקס-נאמן, והתמחה ב-20 השנים האחרונות במשפט מסחרי ובעיקר בתחומי הטלקומוניקציה שם.

במקביל הוא פעיל במפלגת העבודה כבר שנים וכיהן כמזכיר הממשלה בתקופתו של אהוד ברק. בתקופה זו נטל חופשה מפעילותו העסקית. בנוסף הוא נמנה עם חברי הנאמנים של אוניברסיטאות שונות, חבר באגודות ידידים למיניהן, משמש כיו"ר הרשות למלחמה בסמים, וזו רק רשימה חלקית של פעילותו הציבורית. בכל זאת, זו הפעם הראשונה שהוא עורך קמפיין ומבקש את תמיכת הבוחרים. שותפו, עו"ד יעקב נאמן, כיהן גם הוא כשר אוצר בממשלת נתניהו, כך שהמשרד כבר מורגל לגיחות פוליטיות של בעליו.

התקופה שבה כיהן הרצוג כמזכיר הממשלה היא זו שהביאה אותו להחלטה לנסות להיבחר לכנסת. "הניסיון הראה לי עד כמה הכנסת חשובה, הוא אומר. אין לי ספק שצריך להוסיף עומק לדיונים באמצעות אנשים עם ניסיון וידע. נכון שבמידה מסוימת אני מקריב את החיים הנוחים שלי, אבל אני רואה במעגל הציבורי את המעגל החשוב ביותר בחיי. ינקתי זאת עוד בילדותי, ואני מוצא ששם אני מביא הכי הרבה תפוקה, עשייה ושינוי. אני אוהב את זה מאוד. אחרי שכיהנתי כמזכיר הממשלה, החלטתי שאגיע לתוך הלב, אכנס לגלגל השיניים החשוב ביותר - הכנסת".

סלבין: החלטתי לנסות להשפיע מבפנים

בפריימריז של הליכוד יש השנה עוד כמה אנשים שבאים מהמגזר העסקי וזו להם התמודדות ראשונה. שמואל סלבין הוא אחד מהם, אף שכמו הרצוג, הוא כבר משופשף במגזר הציבורי. ברזומה של סלבין, בוגר ישיבת חב"ד שעזב את הדת בגיל 17, ניתן למצוא תפקידים כמו יועצו הכלכלי של ראש הממשלה בעבר יצחק שמיר, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, מנכ"ל מפעל הפיס, משנה למנכ"ל "ידיעות אחרונות", ובתפקידו האחרון במגזר הציבורי כיהן כמנכ"ל האוצר.

מאז פרש מהאוצר לפני ארבע שנים וחצי, הפך סלבין למשקיע וליו"ר חברת חדשות ישראל, שצפויה באפריל-מאי, לאחר דחיות רבות, לעלות לאוויר עם ערוץ החדשות הטלוויזיוני החדש. כן מכהן סלבין כיו"ר מבטחים, במקביל לעסקים פרטיים נוספים.

עכשיו, לאחר שרק החל לטעום את החיים בזירה העסקית, הוא עוזב הכול למען הכיסא בכנסת. "במקום לכתוב מאמרים, להתראיין ולתת עצות ממרומי האולימפוס, החלטתי לנסות ולהשפיע מבפנים", הוא אומר.

גם סלבין ציפה כי כמה מחבריו בעולם העסקים ייכנסו להשפיע, אבל הוא מבין למה אינם עושים זאת: "המהלך שאני עובר עכשיו הוא משהו שמנהל גדול לא יהיה מוכן לעבור", הוא אומר, "מנהל גדול רגיל שבאים אליו, שכולם רוצים את קרבתו ושהוא מנהל את החיים איך שהוא מבין. פה אתה בפוזיציה הפוכה. אתה צריך לבקש תמיכה, אפילו להתחנן. אתה הופך מהמחלק והנותן לזה שצריך לבקש טובות. הראש שלך משתנה לגמרי".

למרות ההבנה, סלבין מסתייג מאנשי עסקים ש"מוכנים" לתרום אבל רוצים קיצורי דרך - מבלי להתמודד בפריימריז, בלי להיבחר לכנסת, היישר לכיסא השר. "אין מינויים דה-לוקס", הוא אומר, "זה לא כמו בתקופת התנ"ך, שבא נביא ומשח מישהו למלך".

בן גור: שירות מילואים כלכלי

עוף נדיר נוסף בפוליטיקה הישראלית אפשר למצוא בפריימריז של הליכוד. קובי בן גור הוא רואה-חשבון פעיל, שכיהן בין היתר כיו"ר פלאפון וכנציג החברה בדירקטוריון יס בשנים 1998-2001. עכשיו בוחר בן גור, שמן הסתם יכול היה להישאר בכורסתו המרופדת בסקטור הפרטי, ללכלך את ידיו בפריימריז. בן גור, 47, המוכר לציבור הרחב מהתקופה בה היה אחד הבעלים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, מקורב למנגנון המפלגתי שנים רבות. מינויו כדירקטור בבזק, ב-96', נתפס כמינוי פוליטי. כמו חלק מעמיתיו, גם הוא ינק את המעורבות בחיים הציבוריים מילדות: הוא בנו של מאיר בן גור, בעבר מזכ"ל אגודת העיתונאים וזה 20 שנה תושב קרית-ארבע, ומאז ומתמיד היה מזוהה עם הליכוד. בשנים 93-'98' אף כיהן כחבר מועצת העיר קרית-אונו.

בן גור, כאחרים, מאס בשיחות הסלון על המצב הגרוע. "יושבים כל החברים, מברברים עד כמה המצב קשה, אבל אף אחד לא עושה כלום. לאף אחד אין האומץ לקום ולעשות מעשה, שאין ספק שיהיה כרוך בירידה ברמת החיים", הוא אומר, ומציין שכל חבריו בצמרת העסקית התפלאו על הצעד.

לדבריו, קשה להאשים אנשי עסקים שנרתעים מכניסה לפוליטיקה: "המערכת הפוליטית שונה לחלוטין מהמערכת העסקית. כללי המשחק שונים, ומי שבא מעולם העסקים לא מכיר אותם ובדרך-כלל גם לא אוהב אותם. הנטל פה מאוד משמעותי. מה זה נותן לאדם באופן אישי - פרנסה? מעמד? עניין יותר מאשר בעסקים? כלום מכל אלה, חוץ מתרומה. אני קורא לזה שירות מילואים כלכלי".

בן גור סבור שחלק גדול מהבעיה של המערכת הפוליטית הישראלית היא העדר ראייה עסקית: "כל מי שנמצא כיום בפוליטיקה, צמח בפוליטיקה ולא בא מבחוץ. כתוצאה מכך, מתקבלות החלטות פשוט שגויות, גזירות שהציבור לא יכול לעמוד בהן ושאינן מתאימות למציאות העסקית בישראל. אם היו אנשי עסקים בכירים ומנוסים, שהיו באים לפרק ב' במגזר הציבורי - המדינה היתה נראית אחרת".

פנינה רוזנבלום: צעד טבעי בקריירה

מתמודד מוכר יותר הוא עו"ד רוני בראון, יו"ר המועצה להימורים בספורט ובעל משרד עורכי-דין ירושלמי ותיק, שברזומה שלו גם המינוי השערורייתי לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה בממשלת נתניהו, שגרר אחריו שערורייה גדולה שזכתה לכינוי פרשת בראון-חברון. בראון מסתובב כבר שנים סביב הפוליטיקה, במסגרת מה שמכונה עסקנות פוליטית. זמנו חולק, עד עתה, בין עסקיו לעסקנותו.

בראון, עורך-דין זה 30 שנה, מייצג חברות כמו אגד ירושלים וחברות בנייה כמו נצבא ואשטרום. הוא עצמו מעורב בעסקי נדל"ן. בעבר כיהן כיו"ר בית"ר ירושלים ובימים אלה, בנוסף לכהונתו כיו"ר מועצת ההימורים, הוא מכהן גם במספר דירקטוריונים, בכללם דירקטוריון בנק משכן. עכשיו הוא מתמודד לראשונה בפריימריז של הליכוד, ומתכוון להקדיש את כל זמנו לפוליטיקה. הוא עוזב את משרדו ומוותר לחלוטין על פעילותו העסקית. בעוד כשנה וחצי תסיים בתו את התמחותה במשפטים, ואז, הוא מקווה, יהיה מי שייקח לידיו את המשרד.

בראון רוצה להפסיק להיות ליד, ולצלול פנימה. "הגיע הזמן שלי ושל המדינה", הוא אומר. בניגוד לפרשת בראון-חברון, בה נכווה, עתה, הוא מסביר, לא מדובר במינוי אלא באמון הבוחרים. הפרשה, לדבריו, לא תפגע בו, אלא להיפך. לדידו, נעשה לו עוול ובוחריו מודעים לכך.

פנים מוכרות נוספות שבאות מעולם העסקים היא פנינה רוזנבלום, שאחרי המעבר המפתיע שעשתה בעבר מדוגמנות לעסקים, מנסה עכשיו לעשות מעבר מרשים לא פחות, בפעם השנייה. רוזנבלום כבר התמודדה בבחירות האחרונות לכנסת, ברשימה משלה, אך לא עברה את אחוז החסימה. עסקי הקוסמטיקה שלה יועברו לטיפול בעלה, כדי שהיא תוכל להתמודד על מקום בכנסת במסגרת הפריימריז הנוכחיים בליכוד.

"זה סיכון גדול לעזוב עסק שבנית כל חייך, ואין הרבה שמוכנים לקחת את הסיכון האישי הזה", אומרת רוזנבלום ומוסיפה שמבחינתה, הכניסה לפוליטיקה הוא צעד טבעי בקריירה האישית. לדבריה, היא מתכננת להילחם בכנסת על נושאים שחשובים לה כבעלת עסק וכאשה.

בפריימריז של הליכוד מתמודד גם מיכאל רצון, 50. בניגוד לאחרים, לרצון יש כבר רומן ארוך עם הפוליטיקה. הוא אף כיהן בכנסת ה-13 במשך שלושה חודשים. רצון, יו"ר תאגיד אבנר ומשפטן בהשכלתו שמאחוריו עסקי נדל"ן וביטוח, מחפש כבר כמה שנים את דרכו בפוליטיקה, וכיהן גם כחבר מועצת העיר פתח-תקוה. "הצלחתי בעסקים, עשיתי הכול בעשר אצבעותי ולא קיבלתי מתנות מאף אחד, הוא אומר. מזמן כבר הגעתי למסקנה שהגיע הזמן שאהיה בפוליטיקה, בעיקר בתקופה זו". רצון חושב שכל מי שרוצה להשפיע צריך לעבור את התהליך הארוך והמפרך ולהיכנס פנימה. לדעתו אין ברירה אחרת, ואין לו ספק שמי שיודע לעשות עסקים טובים, יכול גם לתרום לטובת הכלל.

גם במפלגות הקטנות יותר אין מתמודדים רבים הבאים היישר מעולם העסקים. יש למכביר מתמודדים שהם עורכי-דין ורואי-חשבון בהשכלתם, אך מרביתם פעילים פוליטית וציבורית כבר שנים. עם זאת, בישראל בעלייה מתמודד לראשונה יעקב ליפשיץ, 47, שהוא כלכלן בהשכלתו ובעל משרד פרטי לייעוץ ופיתוח עסקי. ליפשיץ, שעלה מרוסיה ב-1979, כיהן במספר תפקידים כלכליים בגופים ממשלתיים או גופים קשורים, בכלל זה כלכלן ראשי בחברה לפיתוח מפעלי תיירות ומנכ"ל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים.

נשארים מאחורי הקלעים

הייצוג הזעום יחסית של אישים מהמגזר העסקי-פיננסי בפריימריז של המפלגות לא מפתיע את הפוליטיקאים, ולא את אנשי העסקים. איש עסקים שהולך לפוליטיקה נתפס כמקרה נדיר. יש אנשי עסקים שאף מתקשים להבין את המניעים של החלטה מסוג זה. יש המייחסים אותה לרצון להשיג יחסי ציבור ופרסום, ויש הטוענים כי בתקופה שבה המצב הכלכלי קשה כל-כך, אין השקעות רבות ואין הרבה משרות ראויות, הפוליטיקה קורצת כמפלט.

אנשי עסקים לא מעטים מרגישים כי "התיעוב מהפוליטיקאים" שקיים היום מביא את המפלגות לרצות "לקשט" את הרשימות בשמות שמביאים ערך מוסף. אנשי עסקים, מנהלים ותעשיינים עם קבלות חוזרו על-ידי כל המפלגות.

יש דוגמאות מן העבר של אנשי עסקים שעלו בעבר על העגלה ונכוו. סטף ורטהיימר, שלמה אליהו, מאיר עמית - נגעו בפוליטיקה וברחו. "מתברר שיש גם אנשים ב"אצולת הממון" המרגישים כי נוצלו על-ידי ראשי ממשלות כדי להזיז מהלכים. "כשהיה להם נוח, זימנו אותנו. תמיד התייצבנו. שאר הזמן התעלמו מאיתנו", אומר אחד מהם. יש אפילו כאלה הסבורים שעל גבם פורקה ממשלת האחדות האחרונה - בעקבות הפגישה המפורסמת שזימן עו"ד רם כספי עם ראשי המגזר העסקי וראש הממשלה שרון. "השתמשו במגזר העסקי כתירוץ לפירוק ממשלת האחדות. בסוף הבנו שמשתמשים בנו", אומר אחד האנשים שנכח בפגישה. יש מי שמכנה את קבוצת אנשי העסקים הזו "הלהקה הנודדת". כל פעם שראש ממשלה צריך סיוע, חיזוק מבחוץ, הוא מזמן אותה והיא מתייצבת.

"המגזר העסקי היה מעורב בכל הממשלות בעשור האחרון", אומר איש עסקים בכיר, "פרס, ברק, נתניהו - כולם התייעצו, כינסו. המגזר העסקי תמיד סומן מרכז ושמאלה, והיה למעשה המקדם והתומך לכל הנושא של כלכלה שתמכה בשלום. בלי קשר אם היתה זו אילוזיה או לא, המגזר העסקי קם ונסע לכל קצות העולם, ליווה ראשי ממשלה, תמך ונרתם". לדבריו, בשלוש-ארבע השנים האחרונות המגזר העסקי השתתק. אנשי העסקים "השתפנו" והסתגרו במשרדיהם. אף אחד לא רצה ש"יסמנו" אותו פוליטית. רק באחרונה זה השתנה.

בשיחות עם אנשי עסקים היום מתברר שלא מעטים מעורבים בפעילות פוליטית, אבל לא בקדמת הבמה. לא מעט אנשי עסקים בכירים מוכנים לסייע ולתרום מנסיונם ומהונם, אבל אין להם כל עניין להתמודד בפריימריז. המנגנון הפוליטי לא מעניין אותם, הם לא רוצים מושב בכנסת, לא רכב ממשלתי ובטח לא את תלוש השכר. מימן, פרי, דב לאוטמן, אלי הורוביץ, עו"ד רם כספי ועמי איילון הם חלק קטן מהשמות. בני גאון כבר הודיע ליו"ר מפלגת העבודה, עמרם מצנע, כי יהיה מוכן להיות שר בממשלתו, אם תוקם.

בכל זאת, נראה כי הזירה הפוליטית נותרת יתומה כמעט מאנשי עסקים. אלה, מתברר, מעדיפים להשאיר את הפוליטיקה לפוליטיקאים גם בשעה קשה זו.