ביהמ"ש: גדול חלקו של דיסקונט בפרשת עיני

"פרשת עיני" עולה שוב לסדר היום הציבורי כאשר בית המשפט המחוזי בת"א הרשיע היום (ג') את מאיר עיני, שהיה מנכ"ל משותף ודירקטור בחברת המתכות י.מ עיני תעשיות מתכת.

עם זאת, גולת הכותרת של הכרעת הדין היתה דווקא קביעתה של השופטת ברכה אופיר, כי הבנקים היו מעורבים בפרשה. השופטת אופיר קבעה בהכרעת הדין, כי פסק דינה יועבר אל המפקח על הבנקים על מנת שיתן דעתו לעניין מעורבותם של אותם בנקים ועובדיהם בפרשה, וזאת, על מנת שישקול עמדתו בעניין השאלות שהתעורר במשפט. עוד קבעה השופטת כי מוסכם עליה כי בפועל חלקו של בנק דיסקונט ומנהל סניף דיסקונט בשכונת שפירא היה רב בכל העשייה העבריינית שהתרחשה בתוך ביתו הוא.

השופטת ברכה אופיר קבעה כי גם היום קשה מאוד להבין מדוע בחרו רשויות האכיפה להתעלם במשך שנים מפרשה קשה זו, שבה היו מעורבים, לפי העדויות בתיק, גורמים בנקאיים בכירים, שפעלו ביחד עם הנאשמים בתיק זה - כמעט בריש גלי. "תמוהה מכל, היא שתיקת הרשויות שאמורות היו לחקור העניין עד תום".

פרשת עיני החלה בשנת 1994. במרכזה של הפרשה עומד סיפור יציאתה של חברת עיני לבורסה ושיווק מניותיה לציבור המשקיעים בדרכים לא דרכים. בתשקיף שפרסמה החברה לציבור במאי 94', לאחר קבלה במרמה של היתר מרשות ניירות ערך, הציעה החברה לציבור לרכוש 25% ממניותיה. ההנפקה נחלה הצלחה ומניותיה של החברה החלו להיסחר. לאחר זמן קצר התברר לרשות לניירות ערך, כי הפיזור הנאות שהשיגה החברה בהנפקה הושג על ידה בדרכי מרמה, שהביאו בסופו של דבר לקריסת החברה והסבו נזקים של מיליוני שקלים למשקיעי החברה.

מהכרעת הדין עולה כי הפיזור הנאות הושג על ידי החברה בעקבות התערבותו המאסיבית של מנהלה, מאיר עיני, בהליך ההנפקה, אם על ידי גיוס משקיעים פיקטיביים שנתבקשו על ידו לפתוח חשבונות סרק, בין היתר, בסניף שכונת שפירא של בנק דיסקונט על מנת שעיני יוכל לפעול בהם בדרכו שלו. בדרך זו הצליח מאיר עיני לגייס לא פחות מ- 136 משקיעים פיקטיביים, שבאמצעותם עמיד בפני הרשות והבורסה תמונה כוזבת של פיזור המניות בציבור, אשר נשענה על נתונים שאינם אמת. מאיר עיני הורשע היום ב-6 אישומים בעבירות על חוק ניירות ערך ועל חוק העונשין. בין השאר, הורשע בהרצת מניות חברת עיני ובהשפעה בדרכי תרמית על שער מניות החברה. בית המשפט קבע, כי מאיר עיני הוא אשר יזם את הוצאת החברה לבורסה.

עוד קבע בית המשפט, כי עיני פעל ללא לאות בכל אותם חשבונות כיסוי והוא ולא שום גורם אחר, היה זה שעסק ברכישת המניות בחשבונות אלו. אולם, לצד קביעה זו לא חסכה השופטת את שבטה ממעורבות בנק דיסקונט בפרשה. השופטת מציינת בהכרעת הדין כי לאורך המשפט טענה באת כוחו של מאיר עיני, עו"ד פנינת ינאי, כי התביעה התעלמה מחלקו של בנק דיסקונט בפרשת ההנפקה. לדברי עו"ד ינאי כל הליך ההנפקה נעשה בברכתו של סניף דיסקונט בשכונת שפירא ובסיועו של מנהל הסניף.

בהתייחס לטענות אלו, קבע השופטת אופיר, כי לא תוכל לקבל טיעון של ההגנה שנולד מהצורך להסב את האחריות ממאיר עיני אל גורם אחר. עם זאת, קבעה השופטת כי מוסכם עליה כי חלקו של בנק דיסקונט בכל העשייה העבריינית היה רב. כמו כן הביעה השופטת תמיהה בעניין שתיקתה של התביעה בנושא מעורבות הבנק ואנשיו הבכירים בהתרחשות הפלילית. השופטת קבעה, כי ללא המעורבות של הבנק לא יכול מאיר עיני לעשות את שעשה. עוד ציינה השופטת כי טענות ההגנה בדבר מעורבותו המאסיבית של מנהל סניף דיסקונט והבנק עצמו בפרשת ההנפקה, אשר חרגה באופן גס מכללי ההתנהגות המקובלים בבנק סביר, מצאה ביטוי מלא בעדויות.

לבסוף קובעת השופטת, כי אין בקביעתה כי בנק דיסקונט ואנשיו מעורבים בפרשה על מנת להושיע את מאיר עיני, שהרי האחריות לנעשה מוטלת עליו בראש ובראשונה.

בשבוע שעבר פרסם "ידיעות אחרונות" כי יעקב עיני, אחיו של מאיר עיני שהחזיק ביתר מניות עיני, הגיש תביעה בסך כ- 45 מיליון שקל כנגד מאיר עיני ובנק דיסקונט. זאת, בטענה כי שיתפו פעולה בניהם וגרמו לו לאבד את מניותיו בחברה שקרסה.

מהפרקליטות נמסר בתגובה, כי העדויות של פקידי הבנקים הרלוונטים היו מהותיות להוכחת האשמה נגד העבריינים המרכזיים וניתנה עדיפות להוכחת אשמה זו. עוד צויין, כי מבחינת דיני ראיות, אם אנחנו זקוקים לאדם כעד תביעה איננו יכולים להכליל אותו בכתב האישום כנאשם. לכן, באותו שלב ניתנה העדפה מבינת האינטרס הציבורי להעמדה לדין של העבריינים המרכזים.