שתף קטע נבחר

זמן שאול

"שעונים", הצגה חדשה בתמונע, מגוללת את סיפורם של הומו נוצרי ושען יהודי בגטו

הומו מוחצן, מלא חיים והומור, ושען יהודי שמרן, מופנם וצייתן, נפגשים על במה אחת בהצגה "שעונים" מאת המחזאי האמריקני דן קלאנזי. המחזה, שתורגם לכדי הצגה מרגשת שתועלה מיום שישי הקרוב על במת תיאטרון תמונע, מכנס את הדמויות שנשענות אחת על השניה על-מנת לשרוד, בתא קטן בגטו, כשהאמנות משמשת כגלגל הצלה.
בנימין השען היהודי, אותו מגלם רמי ברוך, יודע לתקן שעונים. הנס, דיווה מהזן הנוצרי, אותו מגלם רועי הורוביץ, יודע להסתדר. כנגד כל הסיכויים נרקמת בין השניים חברות שמתחילה מתוך כורח מלווה בחשדנות וצומחת לכדי מפגש נדיר, שמפרק דעות קדומות ומעורר מחשבה שההיאחזות באמנות ובנשגב היא שמבדילה, בנקודות השפל הגדולות ביותר בחיי אדם, בין האנושי לבהמי. המחזה, ובעיקר האינטרפרטציה של הבמאית לי גילת (מועדון הקופים הירוקים), הופך את "שעונים", למרות התכנים הקשים, להצגה מלאת הומור וחום. הניגוד הבולט בין הנס לבין בנימין מודגש במיוחד בשל ההבדלים בין שחקן תיאטרון הקאמרי רמי ברוך, שמצליח לעורר חמלה ולהרעיד מיתרים עדינים של רגשות בקהל, לבין השחקן והבמאי רועי הורוביץ, שממלא את הבמה האפלולית בצבעים מרהיבים של חיות.

לא עוד מחזה שואה

"זו לא הפעם הראשונה שתיאטרון עוסק בהומואים בשואה. המחזה הראשון שטיפל בנושא היה 'עקומים' של מרטין שרמן שעלה בישראל בשנת 1986 בתיאטרון חיפה וגם הופק לסרט", אומר הורוביץ ומנסה לאמוד על ההבדלים בין מחזהו של שרמן לזה של קלאנזי. "עקומים הוא דרמת שואה טיפוסית שממוקמת במחנה ומראה מראות זוועה, עבודת פרך, עינויים. 'שעונים' היא קומדיה שחורה ואני חושב שזה ייחודי", הוא אומר. הורוביץ, שביים את ההצגות "חיכיתי רק לך" עם רבקה מיכאלי, "הסתברות" שעולה בבית לסין ובתמונע ו"דוממים" בתיאטרון הלאומי, מופיע כיום בהצגת היחיד "מי פירסט סוני" של בני ברבש, שגרסתה הטלוויזיונית עולה החל מהשבוע על מסכי הטלוויזיה. במקביל הוא משחק ב"מועדון הקופים הירוקים" שעוסקת לכאורה באיידס. "הכותרות האלה עושות למחזות עוול. אתה חושב על הצגת שואה או על הצגת איידס, ומדמיין לעצמך ישר מחנה ריכוז או הוספיס של חולי איידס. זה גורם מרתיע וזה חבל, כי בשנייה שמגיעה הבדיחה הראשונה וברגע שהאור נדלק על הבמה אני יודע שהקהל עובר את המחסום הזה. אותו מחנה ריכוז או אותו הוספיס הוא רק תירוץ של המחזאי לעסוק בבני אדם. הסיטואציה בה הם נמצאים היא סיטואציה אופטימלית לתיאטרון טוב מכיוון שהיא נורא דרמטית. לגיבורים של קלאנזי אין לאן לברוח, הם דחוסים בתוכה ובכל זאת הם מצליחים להראות צבעוניות וחיים".

האמנות תציל ממוות

על ההפקה הנוכחית בה משתתף גם השחקן קובי ליבנה בתפקיד הקאפו, הם עבדו חודשיים. "העבודה היתה צפופה, ורמי הוא שחקן מאד מנוסה ואדם נהדר. זו היתה חוויה אבל גם קושי גדול, אנחנו באים משתי דיסציפלינות מאד שונות. הוא בא מהרפרטואר על כל פחדיו ואני מגיע ממקום אחר לגמרי על כל פחדי. היינו צריכים למצוא דרך שתגשר ביננו. לכל אחד מאתנו יש טמפרמנט משחקי אחר שקצת מזכיר את ההבדלים בין הדמויות במחזה. הוא שהוי ואטי, איש של תהליכים, ואני צריך לקפוץ למים עכשיו. המקצבים שלנו אחרים. כמו במחזה חוש ההומור הוא האסטרטגיה של האנס לשרוד, ובנימין בוחר לצמצם את הנוכחות שלו. אצלי זו אופוזיציה שרוצה לומר אותי לא ישתיקו, אני דיווה והתפקיד שלי הוא להכניס למקום העלוב הזה רוח, צבע והומור. ההומור הוא כלי מרכזי במחזה בסופו של דבר זה מגיע לקהל".
כשהוא נשאל אם "שעונים" עוסק בחברות הוא עונה: "זה מחזה גם על חברות בתנאים של כורח. שני אנשים קלועים בסיטואציה שמחייבת אותם להתגבר על חשדנות ודעות קדומות. יש ביניהם סחר מכר, כל דבר הופך להיות עבורם מטבע עובר לסוחר - בנימין סוחר בידע שלו לתקן שעונים ובכך מציל את חיי שתלויים בזה. הוא מלמד אותי את רזי המקצוע לאט לאט. אני סוחט אינפורמציה על המשפחה שלו בעזרת זיונים עם הקאפו. כל אחד מאתנו מחזיק את השני בביצים. יש כאן ללא ספק ביזנס לכל דבר. מצד שני מה ששובר את הקרח זו החיבה של שנינו לאופרה. התרבות היא הגשר שמאפשר קיום וירטואלי בתוך התופת. התרבות והרוח האנושית מתגברים וישתיקו בסופו של דבר את כוחות השאול. זה מחזה שמתכתב אם הזמן – זמן שאול. תיאטרון, בסופו של דבר, עוצר את הזמן".

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שעונים. תיאטרון עוצר את הזמן
לאתר ההטבות
מומלצים