חליל הקסם ועוף הפלא

לפני כמה שנים היתה מתיחות מסוימת בין ישראל ואוסטריה על רקע עברו הנאצי של קורט וולדהיים. התוצאה היתה שלפסטיבל ישראל של אותה שנה הגיעו בית האופרה של וינה, בית האופרה השני של וינה (גם האופרה הממלכתית וגם האופרה העממית) וכמה ימים אחר כך גם התאטרון הלאומי. הגיעו מאות אנשים. הייתי מלווה של חלקם מטעם הפסטיבל הייתי צריך לדאוג שלא ילכו לאיבוד, שיופיעו בזמן להסעות שלהם, שלא יחטפו הרעלת קיבה ושלא יישרפו בשמש הירושלמית היוקדת.

לצורך מופע אחד של חליל הקסם, בלי כל התפאורה והתלבושות של האופרה, הגיעו כמאתיים נגנים, זמרים, מנהלנים ופועלי במה. להצגות של שלושת שחקני התאטרון הגיעו כמה מאות אחרים שכללו גם... טבחים. למה טבחים? זה התחיל בפיאסקו של אנשי האופרה שסמכו על המקומיים:

"סליחה?" שאלתי בתדהמה את המלווה האוסטרי של הוינאים, "הוא רוצה מה?"

"עוף בגריל. עם פפריקה. לא גדול מדי, לא קטן מדי, לא שמנוני ושיהיה חם. הכל, מוכן בדיוק למערכה השניה!" חזר על עצמו הר פ'.

וזאת יש לדעת: האוסטרים הם יותר יקים מהגרמנים. אצלם הכל מתקתק כמו שעון שוויצרי והכל צריך להיות ב-ד-י-ו-ק. "הוא" היה הבמאי של חליל הקסם. העוף היה בשביל סצנה מסוימת שבה פמינו (או שמא פפגנו) קורע לו שוק עסיסית של עוף, מנפנף ומנופף בה למול הקהל וממשיך לשיר.

"אין לכם משהו מפלסטיק?", שאל המלווה האזיאטי. "הלוא הסולן בין כה וכה לא אוכל מזה! אתה לא מצפה שהוא ישיר בפה מלא, נכון?"

"נכון מאוט. זה באמת לא יהיה מנומס כלפי הקולורטורה" הסכים בפה מלא חומוס הר פ'. "אבל הסצנה צריכה להראות אמיתית לקהל. הסולן חייב להרגיש עוף, אז צריך עוף. והעוף צריך להיות חם!"

מה שנכון, נכון. עוף קר בגריל אף אחד לא אוהב. אז סיכמתי עם הסופר באגרון שבדיוק בשמונה ושלושים יגיע השליח לקחת את העוף בגריל. אלא מה? שהשליח הוא גם אזיאט ויש לו ענייינים משלו וכמובן שהוא לא הופיע בזמן. אז השארתי את הר פ' מודאג ליד דלת הבמה, עליתי על האוטו, טסתי לאגרון והבאתי את העוף בדיוק בזמן לעלות לבמה:

"אה, סוף סוף. הציפור. תודה לאל הטוב" חייך האדון פ' ומסר את השקית למנהל הבמה שפתח את השקית בחשדנות ראויה: "המף" הוא ריחרח, והחיוך נעלם: "זה לא משהו, אה?"

הסוף היה שהעוף עלה על צלחת, הזמר לא נגע בו (למה שילכלך את הידיים?) ואני נשארתי עם העוף השני שהשליח בינתיים הביא.

אנשי התאטרון שהגיעו כמה ימים מאוחר יותר כבר ידעו מה מחכה להם. הם נחתו כאן עם שני טבחים שבישלו ארוחה של עשר מנות על כירה חשמלית יחידה שהוצבה על כיסא עץ רעוע במסדרונות אחורי הקלעים של תאטרון ירושלים. במקום להזמין קייטרינג להצגה שסבבה סביב ארוחת ערב חגיגית, הם העדיפו לא לקחת סיכונים. השחקנים של "רינר, דיטר, פוס" אכלו ונהנו מארוחת ערב וינאית על הבמה ואני קיבלתי מתכון ל- grunne bohnen.

שעועית ירוקה בנוסח פשוט ולגמרי אישי

חומרים:

½ קילו שעועית ירוקה, מנוקה וחתוכה לחתיכות באורך שלושה סנטימטר לערך

3-4 כפות חומץ הדרים פשוט

2 כפות סוכר

מעט קמח (עדיף שטיבל 2, הקשה, ללחם)

הכנה:

1. חולטים מעט את השעועית, מסננים את המים ומחזירים אותה לסיר. מוסיפים שתי כפות סוכר וכמה כפות של חומץ ומבשלים עד להתרככות.

2. לפני סוף הבישול מערבבים פנימה שתי כפות קמח, טועמים ומתקנים התיבול. מגישים חם.

עוף בגריל כמו של הסופר

חומרים:

עוף שלם, רצוי טרי, וחשוב: בטמפרטורת החדר

כפית תערובת תבלינים לעוף או פפריקה חריפה מעורבת במלח

2 כפות פפריקה מתוקה

שום כתוש לפי הטעם

עוד מלח – אם אוהבים

מרגרינה למריחת העוף – בערך 50 גרם. אפשר גם חמאה או שמן זית (הטעם ישתנה כמובן)

הכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס.

2. ממיסים את המרגרינה ומוסיפים אליה את התבלינים, מורחים את העוף בתערובת שנוצרה.

3. מניחים על רשת בתנור, מתחת מניחים תבנית עם פרוסות של תפוחי אדמה או פסטה מבושלת מעט יותר מהרגיל (לא חובה כמובן). צולים בתנור – חזה העוף כלפי מטה – סך הכל כשעה. אחרי 45 דקות הופכים, מרטיבים ברוטב וצולים עוד 15 דקות. אם רוצים עור פריך אפשר לקרב את העוף לגוף החימום העליון של התנור.