אלפא 147GTA - פלייסטיישן
"אני לא רואה אף מכונית שמסוגלת להתחרות באלפא הזו כרגע...", כך אומר לנו האיש האחראי על פיתוח אלפא 147 GTA. חולם בהקיץ, או ריאליסט?
ושוב אני צונח למושבי הספורט של ה-147, אחרי שעות ארוכות של פרידה לא רצויה. ולפתע פתאום אני מתרשם מחדש, סופג עמוק יותר את התחושות שעוטפות אותי. בדקות הראשונות נדמה לפתע כאילו אני חלק ממשחק פלייסטיישן. מתמודד עם פס קול ותמונה שמישהו מריץ עבורי במהירות כפולה. בתים, פניות, שוליים ומכוניות אחרות על הכביש קרבות אלי במהירות אדירה. וממש כמו במשחק הוידאו, המהירות הזו מושגת בקלילות כמעט-מפחידה, אבל נשלטת ללא קושי בעזרת הגה, דוושות ושלדה סלחנים.
וכשאני בכל זאת נסחף, נכנס לצרות קלות, מהבהבת עבורי נורית צהבהבה, המסמנת סיום מלאכותי לפרק המשחק הרגעי. בקרת היציבות הבלתי-ניתנת לניתוק מתערבת, ומונעת צרות גדולות יותר. ועם כל-כך הרבה כוח, יש לה חיים קשים, לנורה הזו.
"למה אנחנו צריכים להתעסק עם חלקי אלומיניום כמו דלתות או מכסה מנוע, ולהרוויח לא יותר מ-30-40 ק"ג?", מסביר לי אנטוני שריף, אחרי שאני חוזר מגיחה ראשונה ב-GTA. "הרבה יותר קל, זול ואפקטיבי להגדיל קצת את המנוע". ושריף יודע על מה הוא מדבר. אחרי הכל, זה האיש שעמד בראש צוות הפיתוח של ה-GTA.
אבל זה משכנע רק חלקית, ולכן אני מזכיר לו - כאילו שצריך - את פירוש האות "A", המתייחסת במקור למשקל קל במיוחד. למה לא טרחו באלפא על דיאטה ל-GTA? "ובכן, במכונית המקורית כל המרכב היה מאלומיניום. הורדנו פגושים, הורדנו חומרי בידוד. אבל היום אתה לא יכול לייצר משהו כזה ולמכור אותו לקהל, שלא להזכיר בעיות תקינה. באותם ימים לא היו שום תקנות בטיחות, ומצד שני אף לקוח היום לא יסכים לקבל חוסר עידון כמו פעם. לכן אין לנו בעיה עם זה שה-147 שוקלת כמעט כמו 156".
אין זמן לבזבז
אין טעם לפרט יתר על המידה על תא הנוסעים וסביבת הנהג ב-GTA הזו, בעיקר כי מלבד עור ומעט קוסמטיקה, הכל מאוד מוכר מגרסאות מהודרות של 147. אז כן, על בורר ההילוכים ניתן למצוא גם את הספרה "6", ובמד המהירות ניתן לזהות את הספרות "300". אבל הרבה יותר מעניין אותי כרגע להתעמק ביכולת הדינמית של המכונית היפה הזו.
ואני עדיין לא יודע מה היא יותר, היכולת זאת אומרת - מפתיעה או גבוהה. ציפיתי לקומפקטית עצבנית, ובמקום זאת קיבלתי מכונית בוגרת, כמו אצן מנוסה המניח את רגליו בדיוק במקום הנכון והמתוכנן מראש. ואתם לא צריכים אותי כדי לדעת שהמכונית הזו מאוד מהירה. אתם גם יכולים לנחש שקולות המנוע, הגם שאינם חזקים, הם בחזקת הסימפוניה האיטלקית לסל"דיסימו. עד כדי כך שבאחת המנהרות אני עוצר, פותח חלון ומקפיא את עצמי כמעט למוות, רק כדי לקבל עוד מנה גדושה ובלתי מצונזרת של רעש מפלט מהזן המשובח ביותר.
ובכל זאת. הקלילות בה צוברת המכונית הזו מהירות וחוצה בחמישי את גבול ה-200, מרשימה כמו האופן הכמעט נונשלנטי בו היא מעבירה את הסוסים לכביש. אז נכון, לחיצה נמרצת מדי על המצערת תגלה כי צמיגים שעברו התעללות לא-קלה, ידאגו לעיתים ללוחמת הגה מיותרת. כך גם היללות הבוקעות מהם, שבאות לידי ביטוי באותה מערכת בקרת אחיזה. אבל חוץ מזה, הכל מתבצע לפי הספר.
מד טמפרטורה חיצונית שמתעקש לסמן מעלת צלזיוס אחת בלבד, ואיתותי אזהרה מכיוון המחשב על אפשרות לקרח על הכביש, אינם בדיוק סביבה אידיאלית לבחינת מכונית כה חזקה עם הנעה קדמית בלבד. אבל אלפא מעניקה לנהג תחושת ביטחון נדירה. היא סלחנית, צפויה ושומרת עליך מכל משמר.
לעיתים נראה כי היא אפילו רגועה מדי. פיליפ קרייטר, אחד האחראים באלפא על תחום ההתנהגות, מודה כי זו בדיוק הייתה הכוונה. "למרות שהן מאוד דומות, ניסינו ליצור מכונית סלחנית וחברותית יותר מה-156GTA. בעיקר בעזרת כיול מתלים שונה. ולכן אנו כבר יודעים כי במקרה של ה-147, לא רק נהגי מירוץ יוכלו לנצל את הפוטנציאל שלה. וזו לא מכונית ספורט קיצונית, פשוט מכיוון שזו לא ה-147 הספורטיבית ביותר שתהיה…" מן הסתם, הוא מתייחס לגרסת ההנעה הכפולה שתוצג בעתיד, שתהיה חזקה ופרועה עוד יותר. אמן.
אל תטעו. גם כך לא ממש משעמם כאן. עם הגה מהיר מאד, הגם שהוא קל מדי לטעמי, המכונית הזו פונה בנחישות מרשימה, והאחיזה הגבוהה של הגומי השמנמן מתחת - 225/45 על חישוקי "17, מבהירה כי אפשר לשמור על מהירות גבוהה גם בתוך הסיבוב. הצמיגים הרחבים נוטים אמנם לעקוב פה ושם אחרי שיבושים, אבל הרבה פחות ממה שניתן היה לצפות. כך שגם על כביש לא מושלם, כמו אלה המפארים את מחוז פיאמונטה באיטליה, תחושת הביטחון אינה נפגמת.
כך גם במהירות גבוהה כפי שדיווחתי, בעיקר עם יציבות כיוונית גבוהה למדי, אפילו בעת שמד המהירות חצה מזמן את קו ה-200. למעשה, רק הבלמים שלא חזרו לעצמם לאחר הביקור במסלול, היוו לאורך כל הנסיעה נקודת תורפה מטרידה. ואם כבר להיות פדנטים, קוטר הסיבוב הוא לא פחות משערורייתי למכונית המיועדת ליומיום, כזה המפריע בביצוע פניית פרסה בכל מצב, ואפילו מטריד בתמרונים במגרש החנייה.
מחזירים ציוד
כפי שכבר הבנתם, לא היה לי משעמם באיטליה. ורגע לפני שמחזירים את המפתח, חייבים להתייחס לשאלת המחיר, או יותר נכון ל-250,000 השאלות שהוא מעלה. ואכן כן, תג המחיר הזה בהחלט שערורייתי. הוא מספיק למשל לסובארו אימפרזה STI עם קיט של פרודרייב ושני סטים של צמיגים טובים - מכונית עם הרבה יותר כוח, פוטנציאל ביצועים, ולא פחות פוזה.
אבל לא חייבים לקלקל לכן את מצב הרוח, נכון? או בניסוח של אנטוני שריף, "אני לא רואה אף מכונית שמסוגלת להתחרות באלפא הזו כרגע, בטח לא פולקסווגן גולף R32. הרי פיתחנו את ה-147GTA על בסיס ה-156. ואם אתה זוכר היטב, אמת המידה שלנו שם הייתה ב.מ.וו M3, לא פחות…". לומר לכם את האמת? אנשי אלפא כאן כל-כך מרוצים מעצמם, שלא מצאתי סיבה מיוחדת לשאול אותו אם הוא מתכוון לכך ברצינות, או סתם משתעשע.
ולמה באמת אפשר להשוות אותה? הרי ה-GTA הזו אינה עצבנית במיוחד, למרות הכוח העצום בחרטום. היא בעצם מכונית שמייצגת היטב זן קומפקטיות חדש, המשלב עידון, הידור, יופי ואפילו נוחות, עם יכולת לחצות ארצות בקצב של מטוס קל. היא מתמסרת לנהג, גורמת לו לחוש שהוא מבצע את המלאכה טוב יותר מבעבר. מלבד זאת, יכולת צבירת המהירות הליניארית שלה פשוט ממכרת. לפחות כרגע, ולפני שנהגנו בגולף האמורה, זו ללא ספק הקומפקטית המהנה ביותר בה נהגנו בשנים האחרונות.
