"תודה לאל שבשמיים שלא דרדר אותי לעניין הזה, להיות פוליטיקאי"

נחשול: האם הכינוי 'מר טלוויזיה' הולם אותך? אם לא, האם לדעתך צריכים להפחית ממשכורתך, ומהו הכינוי הראוי לך?

"אני לא נתתי לעצמי את הכינוי הזה ולא שום כינוי אחר. משכורתי היא ענייני הפרטי, ובאשר לכינוי ההולם אותי אני משאיר את הדברים לציבור".

קרן6: האם אתה כבר מזהה מרחוק פוליטיקאי שמשקר? מה אתה עושה בימים אלה?

"וכי יש פוליטיקאי שלא משקר? סתם...מה שמעצבן בראיונות עם פוליטיקאים מסוימים, זה שהם לא אומרים לך את האמת, אלא את מה שהיו רוצים שתחשוב עליהם, או תאמין עליהם. חלק מהם מדבר בסיסמאות, ואלה המשעממים ביותר. המיעוט מדבר בכנות ומתוך גילוי לב, שאגב, לא תמיד יותר קלים לעיכול מאשר אלה עם הפסאדה. בכל מקרה, הפוליטיקאים לא בהכרח שונים מרוב האנשים שיש לך איתם משא ומתן, וכולנו בסופו של היום אומרים לזולתנו רק חלק מהאמת - אם כי הייתי רוצה שיפסיקו לדבר אלינו בסיסמאות ויאמרו לנו את האמת בפנים. ביחס לשאלה השנייה, בימים אלה אני עסוק בהגשת 'מבט' חמש פעמים בשבוע, וביתר הזמן אני עוסק בכתיבה".

חל: איך תגיב כאשר תוצאת המדגם תהיה כ-40 מנדטים לליכוד? האם תחוויר?

"כשהתרחש המהפך הראשון ב-1977 יצאתי מהאולפן ופגשתי שני אנשים. האחד אמר לי 'מה שמחת?' והשני אמר לי 'למה נפלו פנייך?'. מאז שהתחלתי בטלוויזיה, כל העולם יודע מהן ההשקפות הפוליטיות שלי. כל אחד יודע, אבל אף אחד לא קולע. אשר לשאלתך, כלל לא אתפלא אם הליכוד יקבל 40 מנדטים, ומפניי תוכלי ללמוד רק דבר אחד - איך עוברים את השידור הזה בשלום".

אורי: עם כל הכבוד לשם הגדול כבר מזמן לא ניתן להבין מה אומר יבין. הוא בולע חצאי מילים, טועה בלי סוף ואף פעם לא שוכח להכניס הערה עוקצנית. יש לי הרושם שהוא כלל לא מבין מה הוא מקריא, סומך על כך שהצופים התעדכנו קודם לכן במהדורה המוקדמת.

"אני מודה לך על המחמאות. אם אתה לא מבין את הקריינות שלי, אני יכול להתנחם ב-15 אחוזי רייטינג קבועים שיש ל'מבט' בהגשתי, ואם אתה לא יכול להבין את הקריינות שלי, איך אתה מבין את העקיצות שלי שנאמרות בד"כ באנדר-טון?

חוץ מזה, תהיה בריא".

o-mer: האם הערוץ שלך עומד בסטנדרטים של 2003?

"תלוי במה מסתכלים: לכולם גלוי וידוע המשבר שבו נמצא הערוץ, ואין צורך להכביר עליו מילים. אשר לתכנים: אני חושב שבתחום החדשות והאקטואליה, אנחנו בהחלט עומדים בסטנדרט של תחנה מקצועית, ומבחינת האמינות של הדיווחים שלנו, למרות כל הביקורת, הערוץ הראשון הוא עדיין מקור המידע האמין ביותר שיש לנו. הייתי כמובן רוצה שהמשבר שבו נמצא ערוץ 1 יגיע לסיומו, והייתי כמובן רוצה שנושאים כמו טכנולוגיה חדישה, תנאי עבודה, כ"א וכו', ישופרו. אבל כאשר אתה בוחן את 'מבט' ומשווה אותו למהדורות אחרות בארץ ובעולם, אני בהחלט חושב שאין לנו במה להתבייש ויש גם רגעים, והם לא מעטים, שאני גאה במה שאנחנו שמים על המסך".

o-mer: האם אתה חושב שזה באמת חשוב מי האדם שמביא לנו את החדשות או שזה עיסוק זניח והעיקר החדשות?

"עצם העובדה שהעלית את השאלה, מוכיח כי מי שמגיש לך את החדשות מטריד אותך לא מעט, שהרי אחרת לא היית שואל אם 'גדי ינצח את יעקב או יונית את מיקי'. היות ואני מיודד עם לפחות שניים/שתיים מן הנ"ל, אני מנוע מלהתייחס לנבואה שביקשת ממני. אשר לשאלה העקרונית, מסתבר שיש חשיבות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו חושבים גם לשאלה מיהו המגיש: מגיש החדשות הוא בעצם 'מתווך' בין האירועים, שהם לא פעם קשים ומחרידים ובין הציבור שבבית. יש חשיבות לצורת ההגשה שמשפיעה על הדרך שבה הצופה בבית מקבל את האירועים היומיומיים. אפשר להרחיב בעניין אבל המצע קצר. לגדי, יעקב, מיקי ויונית - אני מאחל כל טוב".

חטוב: איזה טיפים אתה יכול לתת ליונית לוי, שמתחילה היום להגיש את חדשות ערוץ 2, לצדו של גדי סוקניק?

"ליונית לוי יש שני דברים שיעזרו לה. קודם כל, הרושם שהיא עושה עליי (אני לא מכיר אותה בכלל) הוא של עיתונאית רצינית, שזה תנאי יסודי ובלתי מתפשר להצליח בתפקיד שאינו אלא התפקיד של הכתב באולפן. גדי סוקניק הוא חבר וכתב שאני מעריך מאוד, עושה עבודה מצוינת ואני בטוח שישרה מכשרונו ומיכולותיו על המגישה החדשה שתכונותיה הבולטות לעין יהיו גם לעזר, כמו יכולתה העיתונאית. אני מאחל לשניהם הצלחה, אבל חברים, אל תשתוללו (בעניין הרייטינג כמובן)".

היי: מה דעתך על העברית בפי המגישים והכתבים החדשים?

"זקוקה לשיפור. מצד אחד אני מתפעל מיכולת הביטוי של חלק גדול מהכתבים - שעולה על זו שלנו בשטף הדיבור, באלתור, בגוון הקול ובעוד תכונות שהמשותף שלהן הוא זריזות, צבע ובלתי אמצעיות, דוגריות. מצד שני, לצערי הרב חלק מן המבצעים, כתבים, שחקנים, זמרים, כאילו רואים לעצמם הישג בכך שלא יבינו אותם, שיבלעו מילים ואותיות. אני חושב שכאן יש מקום לתיקון שקוראים לו, פשוט מאוד, דיקצייה והיגוי".

ראובן: איך השתנו הסיקור והגשת החדשות במהלך השנים?

"בקצב החיים שלנו שהשתנה, ולאו דווקא לטובה: יותר מהר, יותר צהוב, יותר קיצבי, פחות מעמיק, חסר סבלנות. במילים פשוטות - יותר רייטינגי. אנחנו בערוץ הראשון, מנסים להלחם בזרם הזה במידה מסוימת, אבל חייבים כמובן לרוץ עם הזמן. אז הגברנו את הקצב והכתבות שלנו דינאמיות יותר, אבל עדיין תמצא בערוץ הראשון את הניסיון להעניק לחדשות איזה צביון של רצינות. הכוח הייחודי שלנו הוא שאנחנו רוצים רייטינג, אבל חיינו אינם תלויים בו ואנחנו לא עובדים למענו. זאת תמצית הרעיון של שידור ציבורי וממלכתי, מיסודו של ה-bbc שהערוץ הראשון הוקם בתבניתו: טלוויזיה של העם למען העם. אין ספק שאיננו עומדים בכל הקריטריונים הנדרשים, אבל השאיפה מקננת בתוך כל אחד מאתנו, שגם כאשר הוא חושב על הרייטינג, הוא לא חי למענו, אלא למען השידור נטו".

יניב: האם אתה מודע ללחצים פוליטיים ברשות השידור?

"לא. מה פתאום? לחצים פוליטיים ברשות השידור? אין דבר כזה".

o-mer: אתה מחובר ליס או לכבלים? מה התכניות האהובות עליך?

"אני אוהב לראות כדורגל, את שי ודרור, תוכניות פוליטיות, סדרות טובות וסרטים טובים. זה פחות או יותר המנה שלי לשנה שלמה, היות וכשאני מגיע הביתה, בעשר וחצי בערב, מה אני כבר יכול להספיק לראות, עד שעיניי נעצמות וחולמות על טלוויזיה טובה יותר".

יאיר: האם אינך חושב שנס ליחו של הביטוי "מהפך"? הרי מהפכים כבר נהיו דברים שגורים בארצנו, בדיוק כמו הביטוי "עליית מדרגה " שקבעו פרשנים צבאיים למיניהם. אולי הגיע הזמן לביטוי אחר?

"וואלה, אתה צודק. ועוד איך! אני מסכים איתך לגמרי, אבל שים לב ש'מהפך' עלה דרגה, וכבר הפך לסדרת טלוויזיה. המילה הזאת, שיצאה מפי לראשונה ב-1977, נועדה לרכך את עוצמת המהלומה של המהפיכה שניחתה עלינו עם הניצחון הראשון של הליכוד - ניצחון שאיש לא היה ממש מוכן לו. המילה הזאת הייתה במקומה. אין כאן קביעה פוליטית מצדי בשום פנים ואופן - אני פשוט מדבר על הציפיות שהיו גם במערך וגם בליכוד. בשתי המפלגות איש לא חשב שיתרחש מן מהפך כזה. היום קשה להבין את הראש של כל הציבור באותה שנה, שהתרגל לשלטונה של מפא"י ואחר כך המערך, כאילו הם דברים מובנים מאליהם שלעולם לא ישתנו, והנה לפתע, ניצחון של מנחם בגין, ואתה מחפש את המילה המתאימה ולא רוצה להשתמש במילה מהפיכה. מכאן, כאשר חיפשתי בראשי באותן שניות את המילה המתאימה, עלתה המילה 'מהפך', המרככת מעט את מה שקרה. ומה שקרה היה חייב לקרות במדינה דמוקרטית וטוב שקרה. אשר לשאלתך, אכן הגיע הזמן למצוא ביטוי חדש, אבל מי הגבר או הגברת שיקומו וימצאו לנו ביטוי הולם למה שמתרחש היום במקומותינו. נדמה לי שמישהו הציע את הביטוי 'שקשוקה', אבל זה לא מספיק אלגנטי בשביל הערוץ הראשון וגם לא מתאים כדי לתאר את מה שקורה במחוזותינו".

דניאל: האם השפעתך כפוליטיקאי לא תהיה גדולה יותר?

"אגלה לך סוד: לא פעם ולא פעמיים קיבלתי הצעות מפתות להיכנס לפוליטיקה ופעם אפילו חשבתי על כך יותר מיממה. ההצעות היו מאוד מפתות, אבל כשאני בוחן את עצמי מול הראי, אני מגיע מהר למסקנה הבאה: קודם כל, תודה לאל שבשמיים שלא דרדר אותי לעניין הזה, להיות פוליטיקאי. נקודה שנייה, אני חושב שהייתי יכול להיות פוליטיקאי מן הגרועים שבכולם, אבל את הדברים האלה אני אומר בהתחשב בימים שאחרי הפריימריס ומה שראינו שמתרחש בהן. אחרי מה שאמרתי, אני חושב בכל זאת כי אילו היו בידיי פתרון או פתרונות, דרך או דרכים להוציא את העגלה שלנו, את המדינה שלנו מהבוץ ואילו חשבתי שאני יכול לעזור ולעשות מעשה, הייתי קופץ למים. כרגע, אני חושב שבמקום שבו אני נמצא, אני מביא הכי הרבה תועלת".

נטלי: האם לפי דעתך יכולתיו הטלוויזיוניות של מועמד פוליטי הן אלה שגורמות לנהירה אדירה של מצביעים?

"בניגוד למה שחשבנו כל השנים, כוחה של הופעה בטלוויזיה מוגבל ולעיתים אף פועל במהופך. קנדי ניצח את ניקסון הודות להופעה טובה יותר בטלוויזיה, אבל זה היה בשנות ה-60 של המאה שעברה. בינתיים, עברה הטלוויזיה מהפיכה שלמה והפכה למוצר כל כך מוכר אצל כולנו, שאנחנו כבר לא כל כך מתרשמים מהופעת בן אדם על המסך. גם אצלנו בבחירות האחרונות, ואפילו עכשיו, מסתבר שמי שמופיע מצוין בטלוויזיה, הוא לאו דווקא המנצח בבחירות, ומי שמגמגם בטלוויזיה או מופיע הרבה פחות טוב - מנצח. הציבור, אני חושב, למד להסתכל ב'עיניי רנטגן' כאשר מופיע על המסך פוליטיקאי זה או אחר. הוא יודע לקרוא בין השורות, או לענייננו, לקרוא לפוליטיקאי בין העיניים. כך שלא כל מה שטוב על המסך הוא בהכרח טוב בקלפי".

ניאנדרטל: רציתי להודות לך על "ציטי ציטי בנג בנג" אותו קריינת. האם חשבת לחזור לתחום הזה?

"תודה לך על המחמאות. לא, אין בכוונתי לחזור לתחום החביב הזה, שאני זוכר אותו בגעגועים, אבל התאים לגיל הרבה יותר צעיר, כאשר הוצאתי קרוב לעשרים תקליטים שאותם אפשר לרכוש בחברת NMC. איך הפרסומת?"

חתיך: עד מתי תמשיך להגיש מבט? האם אתה רואה עצמך מועמד למשרה ניהולית ברשות השידור?

"תודה לך, אבל לא תודה. הייתי כבר מנהל הטלוויזיה בשנים 1986-1990, והייתי מנהל החדשות של הערוץ הראשון בשנים 1977-1980. אין לי כוונה להיכנס לכאב ראש הזה שוב, אבל אני מודה לך על הרעיון".

יעל: את מי אתה חולם לראיין?

"את סאדאם חוסיין, חי באולפן".