נינה ריצ'י: לא נשאר במשפחה

חברת האופנה נינה ריצ'י, שם נרדף ליוקרה, סגנון וניחוחות בושם, נוסדה בשנת 1932 על ידי רוברט ריצ'י, בנה של האופנאית הידועה. תחת חסותו הפך כשרון התפירה והעיצוב של נינה ריצ'י, נערה איטלקיה ממעמד הפועלים, לאימפריה משגשגת של אופנה, בשמים וקוסמטיקה.
בית האופנה של נינה ריצ'י החל לפרוח במחצית הראשונה של המאה ה-20, בתקופה בה היו בתי אופנה אחדים לאגדה. כיום, כשאופנה עילית כבר נחשבת אנכרוניסטית, נותר קסם תהילת העבר בתחום הבשמים והקוסמטיקה. שמות כמו נינה ריצ'י, שאנל, דיור, ג'יבנשי ואיב סן לורן עדיין עושים קופות. אלא שכעת, שלושה דורות לאחר שהחלה ריצ'י הצעירה לעצב שמלות לשמנה והסלתא של פאריס בתחילת המאה, הסתיימה האידיליה המשפחתית במכירת החברה לענק בשמים ספרדי.

דור ראשון: מוכרת הכובעים

נינה ריצ'י נולדה בשנת 1883 כמריה ניילי בטורינו, איטליה. היא היתה בתו של יצרן נעליים שנדד עם אשתו וחמשת ילדיו למונקו, עיר הנופש של בעלי הממון בחוף התכלת הצרפתי, בתקווה להתפרנס טוב יותר. ניילי האב נפטר כשמריה היתה בת 12, והילדה הצטרפה כעובדת זוטרה לבית האופנה של האיטלקי אנדרה פרוג'יה בעיר ניס.
הכשרון המיוחד של מריה היה ליצור כובעים משאריות בדים של הסטודיו בו עבדה, ולשנותם כל פעם לפי רעיון חדש. בגיל 14 הצפינו בני משפחת ניילי והצטרפו לאחות הבכורה בפאריס, שהתפרנסה בעיר האופנה ממכירת גרביים, כפפות וכובעים. מריה בת ה-14 התקבלה לעבודה כתופרת בבית מלאכה בשם בלוך & בקרי. בבתי המלאכה לאופנה עילית, כ-70 שנה לפני שתעשיית האופנה המוכנה כבשה את העולם, עבדו אז בשיטה היררכית, נצלנית ומפרכת. עובדת מתחילה עסקה בקיפול בדים, גיהוץ, תפירת כפתורים, ניקיון ושליחויות, ורק לאחר מכן המשיכה לתפקיד עוזרת לגזרן או תופרת. השכר היה נמוך מאוד והעבודה ארוכת שעות.
מריה נהנתה במיוחד מהשליחויות: כך יכולה היתה להביט בחלונות הראווה של חנויות הכל-בו, הבגדים והאביזרים, ולצפות בנשים העשירות יורדות ממרכבות מפוארות. היא אגרה במוחה כל פרט מהמראות האלגנטיים של התקופה, ובמקביל הלכה שיעורי ערב כדי להרחיב את השכלתה. מריה עבדה ולמדה מסביב לשעון, גם שנים אחר-כך, כשכבר עלתה על גל ההצלחה.
המעבידים גילו במהירות את כשרונה המיוחד כגזרנית ובגיל 18 הגיעה למעמד עובדת בכירה בחברה, ומונתה כמנהלת אחת מחנויות החברה - בגדי אבל בהזמנה בתוך 24 שעות. בגיל 16, כאשר נסעה בחשמלית באזור המדליין, הכירה גבר איטלקי צעיר מפירנצה, לואיג'י ריצ'י, בן 23, שהתאהב בה ונישא לה - למרות התנגדות משפחתו.
ריצ'י היה בן למשפחה איטלקית עשירה של יצרני תכשיטים, שלא השלימה עם נישואיו לנערה עובדת ממעמד נמוך. הוא הודח מעסקי התכשיטים של המשפחה. ארבע שנים לאחר הולדת בנם, רוברט ריצ'י, נפטר האב. מריה, אם חד-הורית, פרנסה את עצמה ואת הבן. היא שינתה את שמה לנינה ריצ'י ובשנת 1920 החלה לעבוד בבית האופנה ראפאן, שם הפכה לשותפה.
ראפאן היה אז אחד מ-80 בתי האופנה העילית הרשומים כחוק בפאריס. גדולי האופנאים ההיסטוריים של פאריס בשנים הללו היו לנוין פאקן, פוארה ו-ויונה. בבתי אופנה אלה נוצרו חוקי עבודה למען המועסקים ונקבעו הנוהלים לגבי תצוגות אופנה דו שנתיות קבועות, שהפכו למסורת.
בבית ראפאן ניהלה נינה מחלקה עצמאית וצברה מוניטין ולקוחות מפאריס ומחוצה לה, שהזמינו עבור חנויות בפרובינציה הצרפתית שמלות, חליפות, כובעים ואביזרים שעיצבה. באמצעות בעלה השני, גסטון מורל, היא התוודעה לעולם האריסטוקרטיה ובעלי הממון שבילו בדוביל ובפאריס, בזירות מרוצי הסוסים, כמו גם בבכורות של הצגות תיאטרון ונשפי החברה הגבוהה. פניה היפות, דמותה המיניאטורית המושלמת, שיערה הבלונדי וכובעיה המרהיבים, הפכו את ריצ'י לדמות פריסאית נערצת, והצלחתה העצימה את שאיפותיה להיות מפורסמת לשנים ארוכות.

דור שני: הבן נוטל את המושכות

רוברט ריצ'י ייסד את בית האופנה של אימו ברו דה קפוסין בשנת 1932, כשהיה בן 30. מיטב התופרות, הכובעניות ואמני ההנעלה - כ-50 במספר - נימנו על עובדי הבית, שנוהל בידי הבן. בפתיחה נערכה תצוגת אופנה מפוארת בנוכחות נציגי העיתונות והקליינטורה העשירה והאופנתית. בנות וכלות מבית הברונים רוטשילד, הרוזנת דה ריב ורוז קנדי, האם של משפחת קנדי, נכחו באירוע.
בין השנים 1938-1932 הכפיל בית האופנה את מספר העובדים והקליינטים שלו. בית האופנה שילם משכורות נמוכות לכל העובדים, והמוכרות הרוויחו על בסיס של 12% מכל מכירה. למרות קמצנותה של המייסדת, תיפקד הצוות כמשפחה והעובדים נשארו בבית האופנה עשרות שנים.
בשנות ה-30 התמחה בית ריצ'י במראה גברי-נשי של חליפות מבדי צמר גבריים (פסים ומשבצות) מקטורנים ומתניות עם חולצות ועניבות גבריות, פלוס מגבעות בסגנון גברי. זאת בצד שמלות הערב הרקומות -הספציאליטה של הבית. רוברט ריצ'י ייסד בשנות ה-30 גם סוכנות פרסום בשם פרופובליסיטה. הוא נישא לריימונד שייקביץ, קרובת משפחה של פייר מנדס פראנס, לימים ראש ממשלת צרפת, סוציאליסט ויהודי. נולדו להם שלושה ילדים, שיהיו הדור השלישי לעסקי ריצ'י.
בית האופנה של נינה ורוברט ריצ'י, שהיו שותפים שווים בו, ניפתח מחדש בשנת 1945 בתום מלחמת העולם השנייה, ברחוב קפוסין מס 20. במרוצת המלחמה, כאשר הכל שבתו ממלאכתם, תמכה משפחת ריצ'י בחלק מעובדיה. פתיחתו מחדש של בית האופנה התאפיינה במחסור במשאבים כלכליים וביקוש אחר מוצרי מותרות: עורות, בדי פאר ואבנים יקרות.
רוברט שיכנע את אימו להעסיק מעצבים צעירים עם תחילתו של עידן חדש בעולם שאחרי המלחמה, והיא מינתה את ז'אן פרנסואה קארה למעצב הבית, שזכה לתהילה אצל המבקרים והקניינים האמריקנים.
עידן חדש נפתח עבור בית נינה ריצ'י, בעת שכתבי העיתונים WWD, הארפרס באזאר, ווג וקוסמופוליטן אצו בקיץ 1959 אל הטלפרינטרים בפאריס, כדי להעביר ידיעות על תצוגת האופנה של נינה ריצ'י: "יופי פריסאי שאין לו מתחרה", הם כתבו.
קנייני חנויות הכלבו החשובות, סאקס פיפט אבניו ונימן מרקוס הזמינו עבור החנויות בארהב מיצירות ריצ'י, ובנו את המוניטין הבינלאומי של הבית.

ברוח הזמן

הבן רוברט ריצ'י למד, מניסיונן של חברות אחרות, כי הכסף הגדול נמצא בתעשיית הבשמים - הנבנית על מוניטין של מעצבי עילית נודעים. השילוב בין אלגנטיות וזוהר צרפתי, לבין הידע של תעשיית הבשמים העתיקה בעיר גראס שבדרום צרפת, הפכו את המדינה לעריסת הריח היוקרתי בבקבוקים. U TEMPSD L'AIR (רוח הזמן), COUER JOIE (לב מאושר), ו- FILLE D'EVE (בת חווה) היו שלושת הבשמים הראשונים של החברה, כאשר הידוע מכולם עד היום הוא L'AIR DU TEMPS משנת 1948.
רנה ומרק לאליק היו שני אמני זכוכית, שפיסלו כלים וחפצי נוי למלונות האירופיים וספינות הפאר בתחילת המאה. בשנת 1925 הם החלו לעצב את בקבוקי הבושם של החברות היוקרתיות של התקופה, ובהמשך גויסו לטובת תעשיית הבשמים של ריצ'י. הבקבוק הראשון שעיצבו לבושם - L'AIR DU TEMPS שתי יונים פורשות כנפיים עשויות זכוכית עמומה - נחשב לאחת מיצירות הזכוכית המפורסמות בתחום. הבושם יצא לשוק בשנת 1948 ומככב ברשימת עשרת הגדולים הקלאסיים והנמכרים ביותר של המאה העשרים.
ברשימה מככבים מיצוקו של גרלן (1912-1987) שאנל 5 (1919 עד היום) ארפז' של לנוין (1927-1993) שאלימר של גרלן (1925 עד היום), ל'איר דה טם של נינה ריצ'י (1948 עד היום), פם של רושאס (1944 עד היום), ג'וי של ז'אן פאטו (1930 עד היום), או ד'הרמס (1951 עד 2001), דיוריסימו (1956-1998) ואופיום (1997-2001).
לאחר שנים של הצלחה נפתח בשנת 1972, בפרבר העיר פאריס, באורי, המפעל הגדול לבשמים וקוסמטיקה של נינה ריצ'י, בנוי בסגנון מודרני ומוקף גנים ומדשאות. במפעל הושקעו 30 מיליון פרנק צרפתי.

דור שלישי: שינויי בעלות

בשנות ה-70, ולאחר מות המייסדת, כיהן בבית נינה ריצ'י המעצב ג'רארד פיפארד. כשפיפארד מעצב ורוברו ריצ'י מנהל, הגדילו השניים וביססו את עסקי החברה. מניותיה התחלקו בין ריצ'י, שלושת ילדיו, חתנו ג'יל פוקס ממשפחת יצרני הבשמים מגראס, שהתחתן עם מארי פרנסואז נכדתה של נינה ריצ'י, ושותף נוסף, האדריכל ולדימיר קוזמיר, בעל 6% ממניות החברה.
בשנת 1988 מכר ריצ'י 30% ממניות החברה לחברת התרופות סנופי, חברה-בת של אלף-אקיטן, חברת הנפט הגדולה בצרפת. ריצ'י מינה את בתו מארי פרנסואז כיורשת הבית, וביקש ממנה לשמור את שארית 70% מניות החברה בבעלות המשפחה.
לאחר פטירתו של רוברט ריצ'י מינתה פרנסואז את עצמה ואת בעלה ג'יל פוקס לשני היורים של החברה. פוקס היה דמות ידועה בפאריס. קניין יצירות אמנות עבור המוזיאון לאמנות מודרנית בפאריס ומשתתף בחבר הנאמנים במוזיאונים שונים בצרפת, ידידם האישי של הציירים שנאבל, בולטנסקי ובאסקייה.
פוקס, הדור השלישי, הצליח לערער את מצבה הפיננסי של החברה מפוארת שקיבל בירושה בשל ניהול כושל. בשנת 1997 קנה בית האופנה, הקוסמטיקה והבשמים הספרדי פוז' (UIGP) את בית נינה ריצ'י. באותו עשור קנתה חברת פוז' הספרדית גם את בית האופנה והבשמים פאקו רבן, וכן את בית קרולינה הררה. כמו כן רכשה פוז' את חברת האיפור והקוסמטיקה PAYOT, חברה צרפתית ותיקה.
מחזור המכירות של פוז' ל-2002 הוא 945 מיליון אירו. החברה רכשה בימים אלה את חברת האופנה הצרפתית COMME DES GARCONS. יחד עם המפעל של נינה ריצ'י ליד פאריס יש לפוז' 10 מפעלים לבשמים וקוסמטיקה.

עוד כמה דברים

* הסטטיסטיקה קובעת, כי חברות בבעלות משפחתיות שורדות בחוג המשפחה עד הדור השלישי. כך קרה גם בחברת נינה ריצ'י. יוצאי הדופן: חברת גרלן שנמכרה אחרי חמישה דורות, לוי'ס, שמכהנת כחברה משפחתית זה 8 דורות, מילה, חברה בבעלות משפחתית זה הדור השלישי, רוטשילד, חברה משפחתית זה 9 דורות, ומישלן, חברה משפחתית בת 4 דורות.
* כבעל חברת פרסום, טבע רוברט ריצ'י את הסיסמה: שרת את הנשים במקום להשתמש בהן.
* בשנות הששים, כאשר כל העולם היה היפי והתלבש בג'ינס, היתה הגברת הראשונה של ארה"ב, ז'קלין קנדי, לקוחת בית האופנה של נינה ריצ'י. האופנאי הנוסף הנערץ על הגברת היה הוברט דה ג'יבנשי.
* בשנת 1979 נפתחה בפאריס, ועדיין עומדת על תילה, חנות הבשמים והקוסמטיקה המהודרת של נינה ריצ'י בשדרות מונטיין, שם נמצאים חנויות ובתי-האופנה הנחשבים בצרפת: לואי ויטון, דיור, ולנטינו, אונגרו ועוד.
* בשנת 1987 יצא לשוק הבושם נינה עם בקבוק שעוצב על-ידי הדור השני לבית לאליק, מארי קלוד לאליק, מעצבת הזכוכית.
* בשנת 1991 עיצב ג'רארד פיפארד את תלבושות הבלט הרוסי בולשוי, לבלט סינדרלה במוסקבה.