לא מגיע לו / על רונאלדו ותואר "כדורגלן השנה"

רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה, שחגג בספטמבר יום הולדת 26, כבר קטף את תואר "כדור הזהב" (תואר שחקן השנה של המגזין "פראנס פוטבול")I בשנת 1997. מה קרה אחר כך, כולם יודעים: המונדיאל ב-1998 הגיע, ועימו סיפור ההתמוטטות המסתורי ערב הגמר מול צרפת. בעונה שלאחר מכן החל רונאלדו לסבול מהפציעה הקשה שלו, וב-1999-2000 הוא כבר היה מת מהלך, מבחינת כדורגל לפחות. באותה עונה הוא הופיע לשמונה משחקים בלבד במדי אינטר, קבוצתו דאז, ובעונה שלאחר מכן הוא הושבת לחלוטין.

בדיוק לפני שנה, במהלך עונת 2001-2002, החל רונאלדו בקאמבק מהוסס, אבל למרות ההתרגשות סביבו בתקשורת, הוא עדיין לא התקרב לתפוקה שנתן כריסטיאן ויירי, ששיחק לצידו בחוד.

הסיבה היחידה שבגללה רונאלדו זכה ב-171 נקודות במשאל העיתונאים של "פראנס פוטבול" הייתה המונדיאל בקוריאה ויפן, שאותו, כזכור, סיים עם תואר מלך השערים ומדליה של אלוף העולם. הרגע שבו הניף את גביע העולם סגר בצורה מרגשת את המעגל שנפתח באותו גמר אומלל ב-1998. רונאלדו, ששוב היה על גג העולם, מיהר לנצל את הרגע וערק מאינטר מילאנו, ששמרה לו אמונים במשך כל תקופת ההחלמה הממושכת שלו, לטובת גלריית הכוכבים של ריאל מדריד, ולמרות שעדיין לא הרשים במדיה, בחרו בו גם נציגי העיתונות וגם פיפ"א כ"שחקן השנה".

מבחינת תארים והערכה מקצועית, היו שחקנים איכותיים יותר מרונאלדו השנה. הראשון ביניהם הוא, ללא ספק, רוברטו קרלוס. קיים היום קונצנזוס נדיר לגבי העובדה שמדובר במגן הטוב בעולם. השנה הציג קרלוס יכולת גבוהה במיוחד, שהפכה אותו גם לאלוף העולם (עם נבחרת ברזיל) וגם לאלוף אירופה (במדי ריאל מדריד). אבל רוברטו קרלוס, עם כל הבעיטות החופשיות והתרומה ההתקפית שלו, הוא עדיין מגן, ולכן במשאלים מהסוג הזה תמיד יסבול מנחיתות.

גם אם הקריטריון החשוב ל"שחקן העונה" הוא ההשפעה של אותו כדורגלן על קבוצתו, אפשר למצוא מועמדים ראויים מרונאלדו. מיכאל באלאק, שלקח את באייר לברקוזן לגמר ליגת האלופות ואת גרמניה לגמר המונדיאל, הוא הבולט שבהם. באלאק, קשר מחונן, היה זה שהפך את שתי הקבוצות הלא אטרקטיביות האלה למועמדות לשני התארים הגדולים של העונה. אבל באלאק הוא דמות אפורה למדי, והעובדה שבסופו של דבר הוא לא זכה באף תואר (שלא באשמתו, כמובן), גרמה לכך שבמשאל של "פראנס פוטבול" הוא הגיע בכלל חמישי.

יש עוד הרבה דוגמאות לשחקנים שהציגו יכולת גבוהה יותר מרונאלדו העונה: אם מדובר בהצטיינות ברגע שיא, השער המרהיב של זידאן בגמר ליגת האלופות עולה על כל מה שרונאלדו עשה; אם אנחנו מחפשים בכוח חלוץ, אפשר לומר שתיירי הנרי וראול נתנו עונות גדולות יותר מהכוכב הברזילאי. אלא שהמפתח לזכייה הכפולה של רונאלדו בתואר "שחקן השנה" מצויה במקום אחר, ויכול למעשה לסמל את השינוי בדרך שבה אנו תופסים ספורט.

בשנים האחרונות הולכת ונעלמת היומרה לניתוח "מדעי" או סטטיסטי של המתרחש על הדשא וכמו בענפים אחרים, מחליף אותה המרדף אחרי הסיפור שמחוץ למגרש. בתחום הזה, למי שמציג סיפור אנושי של קאמבק מרתק, יהיה תמיד יתרון על שחקן אפור מנבחרת לא אטרקטיבית. באותו אופן, שחקן שניצח במונדיאל או זכה באליפות יזכה ליותר הערכה ממי שקטף את המקום השני, וחלוץ או קשר תוקף – סמלי הניצחון – יועדפו תמיד על מגן, שוער או קשר דפנסיבי (השאלה מי מנצח בתחרות בין מגן עם סיפור אנושי מרתק לחלוץ עם אישיות אפורה נשארת פתוחה).

התרגלנו לחפש גיבורים, ולא לראות אף אחד חוץ מהם, ואין ספק שרונאלדו היה הגיבור הדרמטי של הקיץ. רק שאם זה המפתח להצלחה, אולי עדיף לשנות את שם הפרס ל"כוכב השנה", שללא ספק יהלום יפה יותר את הבחירה של אירופה ל-2002.