אקסטרה לארג'
שכל הציניקנים יעקמו את האף, נועה מנהיים התענגה על "היד הרביעית" של ג'ון אירווינג
אני יודעת שיש אנשים שנמאס להם מג'ון אירווינג, שטוענים שהוא גמר את הסוס שלו, שהוא לא מעניין, היסטרי ולא רלוונטי. אבל לי, באופן אישי, לא אכפת. אני מוכנה להתמסר שוב ושוב לאנשים שמצליחים לעשות לי מה שאירווינג מעולם לא נכשל בו, אפילו בספריו הפחות טובים - לגעת, להצחיק ולעורר חרדות רדומות וכמיהות לא מבוטאות.
יותר מכל, אירווינג יודע לספר סיפורים. כאלה שמפתיעים בנפתולי עלילות עד העמוד האחרון, שמשאירים את הקורא (במקרה הזה אותי) ערים בלילה רק כדי להניח את הספר באנחת סיפוק. אז כן, בספר הזה יש מין, יש מוות, יש כאב, התרסקויות מסוקים, אובדן, אהבה, אריות ונמרים, אבל, אוי לי, אין דובים, שהפכו לסמלו המסחרי. לא נורא. הוא עדיין אירווינג והוא נפלא.
גיבור "היד הרביעית" הוא פטריק וולנפורד, שדרן חדשות ברשת שמתמחה בסיקור אסונות ביזאריים במיוחד, שזוכה לשניות התהילה שלו כשהוא נופל קורבן לאסון ביזארי במיוחד בעת שהוא מסקר קרקס שוליים הודי. אריה מורעב וכעוס נוגס בו וקוטע את כף ידו. מנקודת המוצא המצמררת הזו מתחיל קרנבל מטורף למדי של דמויות שוליים אירווינגיות לחלוטין, כמו כירורג מטורף עם הפרעת אכילה וכלבה חובבת גללים, עוזרת בית מאוהבת ואשה אחת שמייעדת את כף ידו השמאלית של בעלה (בעודו בחיים) לשדרן החדשות הקיטע, שבתורו מתאהב בה נואשות וגואל בכך את נשמתו. בין לבין משובצים (כמו שאירווינג אוהב) אירועים אמיתיים, כמו התרסקות מסוקו של ג'ון-ג'ון קנדי, שכאילו אומרים: חשבתם שאני רוקם עלילות מופרכות, הא? מתי ראיתם חדשות לאחרונה?
אף אחד מעולם לא האשים את אירווינג באנדרסטייטמנט. הוא לא מתבייש לספר סיפורים, אין לו בעיה להתמכר לעלילות והוא משעבד את עצמו במסירות מעוררת הערצה לחיים הקיצוניים שחיות הדמויות שלו, והאומץ הזה הוא שהופך את אירווינג לאחד מגדולי מספרי הסיפורים היום, כזה שהולך תמיד עד הסוף ואפילו צעד אחד מעבר לו. אירווינג לא מתעניין בהתרחשויות מינוריות ומוגבלות, אצלו הכל חייב להיות תמיד גדול מהחיים, כי הלוא החיים עצמם הם דבר גדול, ולמרות שדברים איומים ונוראים יכולים לקרות במהלכם וברוב המקרים אף קורים, הרי שראוי לחיות אותם עד תום, אפילו כדי לראות מה עוד יכול לקרות בהם.
כמו אצל דיקנס, אחד ממקורות ההשראה הגדולים של אירווינג, גם "היד הרביעית" רצוף צירופי מקרים מערפלי חושים, דמויות משנה שגונבות את ההצגה ונכונות להתחייב לקיטש ולמוות. האהבה תמיד מטלטלת, מהפנטת, בלתי מובנת וכל יכולה, הגורל תמיד מפותל, הטוב הוא טוב והרע, רע. כמו שצריך להיות. כמו שהם רק בספרים.
"היד הרביעית", ג'ון אירווינג. הוצאת זמורה ביתן ומודן, מאנגלית: אירית מילר, 294 עמ'
