שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הענבים של "ביבי"

    מה הקשר בין מאיר דיזנגוף, דוד בן גוריון, משפחת מדיצ'י, ג'ק ניקולסון וטירת יין מפוארת על ראש גבעה מעל פירנצה?

    יש יין טוסקני אחד, נפלא, הזוכה לשבחים רבים ולהצלחה באיטליה ובארה"ב. הוא נעשה ביקב טירה על ראש הגבעה המשקיפה על העיר פירנצה – והוא בא לעולם בין השאר בזכותו של דוד בן גוריון, ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל. נשמע מבטיח בתור פתיח?
    וזה סיפור המעשה: בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה היתה כאן חברת ספנות פרטית מצליחה שהקים מאיר דיזנגוף, בין השאר גם ראש העיר הראשון של תל אביב. היה לו שותף בעסק, היינץ גרץ, שמאוחר יותר הפך לבעל החברה. את התחרות שלו בחברה הלאומית "צים" לא אהב בן גוריון ותחרות 'מלוכלכת' רוויה בלחצים כבדים הביאה בסופו של דבר את היינץ למכור את הכל, לקחת את הכסף וללכת הביתה. באותו זמן למד בנו גדעון באקדמיה לפיסול בפירנצה, וביקור של ההורים אצלו הסתיים בכך שהכסף הפנוי הושקע ברכישת טירה מדהימה, מימי הביניים, בשולי העיירה פייזולה, שהיתה שייכת לפני מאות שנים לענף של משפחת מדיצ'י, שליטי טוסקנה. משפחת גרץ התיישבה במקום.
    מים רבים זרמו בנהר הארנו החוצה את פירנצה, גדעון גרץ הפך לאמן ידוע ובעל יוקרה בינלאומית, אשר פסליו מוצגים במדינות רבות, ואחד מבניו דן, בן 35, החליט לפני כמה שנים לשקם את כרמי הטירה שלהם, להקים יקב ולעשות יין. אם תשאלו בפייזולה על דן, איש לא יידע על מה אתם מדברים – הכל מכירים רק את כינויו "ביבי" – ולמען הצדק ההיסטורי ראוי לציין שהוא ניתן לו הרבה לפני שפוליטיקאי מקומי צץ בסביבה.

    הפנסיונרים של "ביבי"

    "ביבי" גרץ קיבץ כמה פנסיונרים שעבדו בעבר בכרמי הסביבה, כאלה שהיו עמוסי ניסיון וידע, ושילב אותם אצלו ביקב. בכרמים אשר מסביב הטירה, ממש בסמוך לחומת האבן העתיקה שלה, משתרעים הגפנים: זן הסנג'בזה המקומי ( כ 70%), והשאר קניולו, מלבזייה, טרביאנו וקולורינו. הפילוסופיה הפרטית שלו אומרת: טכנולוגיה מתקדמת בעשיית יין היא דבר חשוב, אבל למסורות העתיקות יש את הטעם שלהן. הסוד הגדול הוא בטיפוח הגפנים, בעשיית כל מה שאפשר על מנת להגיע אל הענבים המעולים ביותר. "אני משאיר קילו, קילו וחצי ענבים על כל גפן, שזה מעט מאוד. כל ענף קשור לחוד לתומכות, על מנת לאפשר לו חשיפה מקסימלית לשמש. אסור שאשכול אחד יטיל צל על אשכול אחר. הענבים הם בתי החרושת הקטנים לסוכר ולטעמי היין", אומר גרץ. אחר כך, הוא מתסיס אותם היישר בחביות עץ, מיישן אותם שם, מערבב, ונעזר גם ביועץ מפורסם בתחום, אלברטו אנטוניוני, מי שהיה יינן אצל אנטינורי, אחד מחשובי היקבים באיטליה. "הוא עושה את זה להנאתו, זה סוג של אתגר".
    יום אחד נערכה בטירה (שאחד מאגפיה מושכר לעתים לאירועים חגיגיים) מסיבת נישואין מפוארת של זוג אמריקני מתוקשר מאוד, מעולם הקולנוע. בין האורחים, מג'ק ניקולסון ועד שפילברג, היתה גם קניינית של רשת חנויות יין בארה"ב. בעקבות הריח, היא הגיעה אל היקב, אל החביות של "ביבי", וביקשה לטעום. בתוך רגעים ספורים היא סיכמה על רכישת כל מה שאפשר היה להניח עליו את היד.
    עכשיו, וזאת הרי סגירת מעגל מרגשת, מגיע היין של "ביבי" גם לישראל. שלום מחרובסקי (יבואן יין ומבעלי "מול ים") אשר שמע את הסיפור, הגיע לטירה, טעם, התאהב גם הוא והחליט לשנע אותו לכיוון חופי תל אביב.
    בינתיים הגיע לכאן ה"טסטמטה 2000", יין מדהים אשר בטעימה מחבית גרם למדור דפיקות לב נלהבות וסחרחורת נעימה. נדמה היה, שכל רוחות הרפאים של הטירה ב-600 שנות קיומה סייעו בעשיית היין (הוא נמכר כאן ב-300 שקלים לבקבוק, לא יקר אם לוקחים בחשבון שהאמריקנים משלמים עבורו יותר מ-70 דולר).

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    כרמים בטוסקנה. בתי חרושת לטעמים
    מומלצים