על סקרים, סוקרים, ותוצאות אמת

לאחרונה גיליתי באחד העיתונים נתון מעניין: 40 אחוזים מתושבי ישראל מחוברים לאינטרנט. מכיוון שמדובר בעיתון מכובד, ומכיוון שהסקר נערך על-ידי מכון סקרים רציני, כמעט והשתכנעתי. אבל בסופו של דבר, החלטתי שאני מאמין יותר לנתון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לפיו מחוברים לאינטרנט בישראל רק 22.5 אחוזים מבתי האב.
מעניין לשאול האם במכון הסקרים ובעיתון ידעו שהנתון בעייתי. אם כן, אפשר לשאול מדוע פרסמו אותו, או לפחות מדוע לא הסתייגו ממנו. ישנה כמובן אפשרות שכדאי להביא בחשבון, והיא שבאמת ארבעים אחוזים מתושבי ישראל מחוברים לאינטרנט. קשה להאמין לזה, במיוחד אם בודקים את התחזיות האופטימיות ביותר שפורסמו אצלנו לאחרונה, ומגלים שגם לפיהן נגיע לאחוזים כאלה רק בשנת 2005. אפשרות נוספת: חלק גדול מהנסקרים שאמרו שהם מחוברים לאינטרנט, הם אנשים שיש להם גישה לאינטרנט במקום העבודה, הלימודים, המתנ"ס השכונתי וכדומה - אבל לא בבית. יכול להיות, למרות שפחות סביר.
אם הנתון שגוי, השאלה המתבקשת היא איך זה קרה, ויש שלוש אפשרויות: או שמכון הסקרים שגה בחישובים שלו, או שהוא לא הצליח לבנות אוכלוסיית מדגם אמינה, או שהסוקרים/הנסקרים שיקרו. כל האפשרויות הללו מעוררות תחושה לא נוחה, במיוחד כשחושבים על זה שהבחירות לכנסת מתקרבות, ולכולנו כבר נמאס מ"מהפכים" ומהפתעות של הרגע האחרון. מכל מקום, בהנחה שהבעיה לא קשורה לא למדגם ולא למקצועיות של הסוקרים, אני מניח שהיא קשורה לנכונות של הנסקרים לענות תשובות נכונות.
התופעה הזו אינה חדשה. בכל מערכות הבחירות האחרונות נכשלו כמעט כל מכוני הסקרים בחיזוי דפוסי ההצבעה של מגזרי המיעוטים - ערבים, דרוזים, תושבי עיירות הפיתוח, חרדים. ידוע שחלק מהנסקרים ענו לסוקרים תשובות כוזבות כדי לשבש את תוצאות הסקרים במכוון. אולי משום שנמאס להם מהנדנודים בטלפון, אולי משום שקישרו בין מכון הסקרים לבין מחנה פוליטי זה או אחר, או זיהו אותו עם "המימסד".

מתביישים לומר את האמת

ישנם נשאלים שעונים תשובות כוזבות שלא מתוך כוונת זדון דווקא. מומחים שניתחו את התופעה, מספקים הסברים שונים. הם טוענים, למשל, שחלק מהנשאלים חוששים להסגיר את דעותיהם האמיתיות, או מתביישים בהן. כאשר הם חושדים שהסקר הוזמן על-ידי מפלגה מסויימת יש סיכוי גדול יותר שיגידו שהם מתכוונים להצביע עבורה, משום שאנשים נוטים להגיד מה שמצפים מהם.
מצד שני, הם הרי נשאלים שאלות שחלקן אישיות מאד - מה הפלא שלפעמים הם מתביישים קצת להודות באמת. אם לשפוט לפי הסקרים (לפחות סקרים שנערכו עד לחודשים האחרונים ממש), בישראל אין עניים - כמעט כל הנשאלים משיבים שהם בעלי הכנסה "בינונית" או "ממוצעת". אף אחד לא אוהב להודות שהוא עני. גם בסקרים אחרים, דעות הנשאלים עשויות להשתנות לפי הלך הרוחות הפוליטי, ליישר קו עם השיח התרבותי, ורק כשמגיעים לתכל'ס מתברר שהם לא בדיוק חושבים, רוצים או עושים מה שאמרו לסוקר.
איך שלא מנתחים את זה, יוצא שהכל מתחיל ונגמר בהבדלים שבין הסוקר לנסקר - או לפחות מה שכל אחד מהם חושב שהשני מייצג. כשישראל הראשונה סוקרת את ישראל השנייה, מתקבלות תוצאות שגויות. זה עניין סטטיסטי פשוט: אם לסוקר יש סיכוי טוב יותר להיות אשכנזי, חילוני, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, מאשר לנסקר; ואם לנסקר יש סיכוי טוב יותר להיות מזרחי, חרדי, ממעמד סוציו-אקונומי נמוך - אז לש"ס יש סיכוי טוב יותר לקבל 17 מנדטים ולא 11 כפי שניבאו הסקרים.
זה קרה בעבר, ועשוי לקרות גם בבחירות הקרובות. הסיכוי שזה יקרה קטן יותר, משום שמכוני הסקרים למדו לזהות גם את ה"שקרנים", לשאול קצת שאלות "מסביב", ולנתח טוב יותר את הנתונים שהתקבלו. לא בטוח שהם יודעים לעשות זאת באותה מידה של יעילות כשהסקר איננו קשור לפוליטיקה אלא לאינטרנט. כשאין קולות צפים ו"עוד לא החלטתי", אלא "כן" או "לא", שמגלם בתוכו כמעט את כל התיוגים הדמוגרפיים, הכלכליים והתרבותיים שאפשר להדביק לך.
נניח, למשל, שהסוקר מחובר לאינטרנט והנסקר לא. נניח שהנסקר משתייך למעמד סוציו-אקונומי נמוך, קשה יום או מובטל, ואינו יכול להרשות לעצמו להתחבר לאינטרנט - האם לא ייתכן, פשוט, שהוא יתבייש להודות בזה וישקר? הוא דווקא היה רוצה להתחבר לאינטרנט. גם הילדים כבר מנדנדים שהם רוצים. ולא, לא צריך להסביר לו ש"מחשבים זה העתיד". מה שעוצר אותו זה לא הבורות, ה"מנטליות" או זה שהוא "אוהב להרגיש מקופח". פשוט אין לו את הכסף.