הקבוצה הכי לא איטלקית באיטליה

פאביו קאפלו הוא אולי לא האיש שחתום על מילאן הגדולה של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, אך השנים בהן הדריך המאמן המבריק את הקבוצה, היו השנים בה שוחק הכדורגל ההתקפי והמרהיב ביותר שנראה בסאן סירו אי פעם. גמר ליגת האלופות, בו הביסה מילאן את ברצלונה 0:4, היה אחת מתצוגות התכלית המרהיבות ביותר שראו חובבי הכדורגל באירופה בעשרים השנים האחרונות. לפרק לגורמים קבוצת פאר כמו ברצלונה, ועוד בכזה מעמד, דורש הרבה יותר מיכולת, ולמילאן של קאפלו היה את זה.

הקבוצות של קאפלו התבססו מאז ומעולם על כדורגל התקפי ואטרקטיבי, הנוגד לחלוטין את התפיסה האיטלקית, של כדורגל הגנתי וטקטי. מילאן של קאפלו תמיד חיפשה להבקיע ושחקני הרכש, כמו גם הזרים שהובאו לקבוצה, היו תמיד שחקנים שבשבילם מגיעים הצופים למגרשים.

הבנאי קפאלו

בניגוד למילאן, בה קיבל קאפלו שלד כמעט מושלם, כשלרשותו עומדים ואן באסטן, חוליט, רייקארד, סימאונה ובובאן בשיאם, ברומא הוא קיבל קבוצה הרוסה ומפורקת לחלוטין. היו שם כשרונות, אך משחקנים שגדלו בקבוצה שהתרגלה בשני העשורים האחרונים להיות במרכז הטבלה, אי אפשר היה לצפות שדווקא הם יהפכו את הקבוצה בין לילה לאחת מאריות הליגה.

כדי להבין את הבעייתיות ברומא, צריך להסתכל על הרקורד של המועדון. רומא מחשיבה את עצמה למועדון פאר, ממש כמו שתי המילאנזיות ויובה, אך בכל ההיסטוריה שלה, שנפרסת על 73 שנים, זכתה רומא רק בשני תארי אליפות. המקרה העצוב יכול להזכיר אולי את מכבי תל אביב של סוף שנות ה-90', מועדון שמחשיב את עצמו לאימפריה, ללא שום ביסוס.

קאפלו, בדרכו, התחיל לאט ובזהירות. הוא שיפץ את חלקי הקבוצה ביסודיות, תוך שהוא מקדם את הצעירים המוכשרים ומצרף רק שחקני רכש שמתאימים לסגנון אותו הוא התווה לקבוצה. בעונה הראשונה היה הסגל עדיין חלש מדי, השחקנים עוד לא הפנימו את הסגנון והקבוצה סבלה מחוסר יציבות וסיימה רק במקום השישי. עם זאת, הרווחים של קאפלו היו מיידים. פרנצ'סקו טוטי הפך לסופר-סטאר ולשחקן קבוע בהרכב הסקוודרה אזורה, וינצ'נזו מונטלה ומארקו דל-וקיו הפכו גם הם לשחקני נבחרת, וחשוב מכל - ההגנה הפכה ממסננת מחוררת, לאחת משלוש הטובות בליגה.

שלב הגימור

כבר בתחילת הקיץ נתנה רומא את הצהרת הכוונות שלה לעונה הנוכחית. הנשיא פרנצ'סקו סנסי פתח את פנקס הצ'קים, ושחקני רכש החלו להגיע לאולימפיקו בהמוניהם. החתמתו של כוכב העל והסמל של פיורנטינה בשנים האחרונות, החלוץ הארגנטינאי גבריאל בטיסטוטה, שידרה לכל היריבות ובמיוחד ליריבה העירונית והאלופה הנוכחית, לאציו, שרומא השנה תירה לכל הכיוונים. בנוסף השלים קאפלו את בניית המערך האחורי של הקבוצה, שבניגוד לשאר קבוצות הליגה הראשונה לא כולל ולו שחקן איטלקי אחד. וינסנט קנדלה הצרפתי וקאפו ואלדאיר הברזילאים נשארו, ואליהם הצטרפו ז'אגו הברזילאי, ו-וולטר סמואל הארגנטינאי הבינלאומי הצעיר, שנקנה מבוקה ג'וניורס תמורת 12 מיליון דולר.

גם בחוליית הקישור לא הלך קאפלו עם המסורת האיטלקית של הבאת שחקנים זרים. הקישור של רומא מורכב משחקנים איטלקיים ברובו. דה-פרנצ'סקו, תומאסי וטוטי מרכיבים קישור דינאמי ואטרקטיבי, שמיישם בהצלחה רבה את שיטת הלחץ האיזורי, אותה הפכה מילאן לאמנות בתחילת שנות ה-90.

עם כל הכבוד לקישור, להגנה ואפילו לשוער המצויין אנטוניולי, היהלום בכתר של קאפלו היא חוליית ההתקפה. בטיסטוטה, מונטלה ודל ואקיו, בתוספת טוטי שמצטרף מאחור, מרכיבים חוד מחץ שגם ההגנות הידועות לשמצה של הליגה האיטלקית מתקשות להתמודד עמו. בחמשת המחזורים הראשונים, כבשה רומא 13 שערים (ממוצע של 2.6 שערים למשחק), כשבטיסטוטה עם שישה שערים וטוטי עם שלושה מובילים אותה.

ההצלחה בספק, ההנאה מובטחת

הליגה האיטלקית היא הקשה מכולן, ולא בטוח שהאטרקטיביות והסגנון ההתקפי יבטיחו לרומא משהו. אבל כל מי שאוהב כדורגל מסוגנן, שלא נגמר ב-0:1, צריך לרצות את הצלחתם של מילאן וקאפלו העונה.

דבר אחד בטוח. כש-FOX SPORT (ערוץ טלויזיה ב"יס") ישדר את משחקיה של רומא העונה, מי שישב מול הטלוויזיה יהנה.