ביקורת סרט: "שובי אלי" - חוויה קינקית

אין דבר מומלץ יותר מסרט מחורבן בהצגה יומית. עבור רובנו, המנהלים חיים מהוגנים עד יאוש, מדובר בחוויה שהיא על גבול הקינקי. באופן אישי, אני ממליצה להגיע במונית. אחרי הכל, לא תרצו שמישהו שאתם מכירים יזהה את רכבכם בקרבת הקולנוע ויחבר אחד ועוד אחד.

את שלב הקופות יש לצלוח בזריזות ומבלי להישיר מבט לעיני הקופאית. אחר כך מתעכבים לרגע ליד מכונת הפופקורן, ואז חומקים לתוך האולם החשוך, כמו גבר בגיל העמידה המתגנב למאורת פיפ שואו זולה, בחיפוש אחר פורקן אמוציונלי מהיר בעשרים ושבע שקל.

על פניו, "שובי אלי" הוא הפרטנר המושלם לבילוי מפוקפק מהסוג הזה. מוכרחים להודות, מדובר בתסריט מפגר לגמרי. דיויד דוכובני בדמות אדריכל אלמן, הנופל באהבת אמת למלצרית רחבת לסת, רק כדי לגלות שמאחורי חזה השטוח פועם לבה המושתל של אשתו האהובה, שנפחה זה לא מכבר את נשמתה בתאונת דרכים מצערת. הרי לכם דרמה.

אשתו המתה של דוכובני, המככבת בעשר הדקות הראשונות של הסרט, הותירה בי רושם בלתי רגיל. כל חייה הקצרים הוקדשו למטרה אחת צנועה: גיוס כספים להקמת בית גידול מרווח לגורילות בגן החיות של שיקאגו, ובראשם הגורילה סידני.

בעלה, בוב רולנד, מתקשה להתאושש ממהלומת מותה הפתאומי. גם צופים חסרי רגישות יוכלו להבחין בזה, שכן דירתו היאפית הופכת בהדרגה חסרת סדר ומטונפת, עם ערימות של כלים מלוכלכים ושאריות של טייק-אווי מגעיל בכיור, שזה מה שקורה לבחורים שחיים בגפם כשהם במצב נפשי לא משהו.

בין לבין הוא קופץ לאכול ספגטי עם כדורי בשר, במסעדה איטלקית קטנה, ומתאהב שם במלצרית מושתלת לב, מיני דרייבר, ששיבוצה לתפקיד הוא מופת של ליהוק, שכן לאחר שנואשתם לגמרי מהעלילה תוכלו למצוא מפלט בניסיון הסיזיפי להכריע האם היא יפה או מכוערת.

הגורילה סידני היא הראשונה לגלות שמשהו בסיפור הזה לא בסדר. המלצרית קשת תפיסה מעט יותר. לאחר התחבטות ארוכה ומייסרת, היא מחליטה לבשר גם לאהובה על הצטרפות המקרים המצערת. "בוב", היא מישירה אליו מבט פתאומי, "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אבל נראה לי שבטעות השתילו לי את הלב של אשתך."

דוכובני לוקח את זה די קשה ובצדק. אמנם, אחרי חמש עונות של תיקים באפילה ניתן היה לצפות שיהיה מורגל בעלילות מופרכות מהסוג הזה, ובכל זאת. כל כך נמוך אפילו הוא לא שיער שהוא יגיע.

על הכל הייתי סולחת, אילו רק היו מצליחים להרים בסרט הנורא הזה נשיקת סיום ראויה לשמה. אני סאקרית של נשיקות סיום. רק תנו לי איזה שני מכוערים שמצמידים שפתיים עם כינורות ברקע, ואני הופכת לאגם של רגשות מודחקים על רצפת האולם. נשיקת הפיוס של דוכובני ודרייבר לא תביא אתכם לשום מקום. מדובר בנשיקה מהסוג שגורם לכם להעיף את הדייט שלכם מכל המדרגות: יבשה ובלי לשון. מה שכן, אחרי שנים של הערצה אמביוולנטית, הצלחתי סוף סוף לשים את האצבע על הבעיה האישיותית של דוכובני: יש לו סקס-אפיל תלוי חוצנים.