מזכיר נשכחות / על סדריק סבאלוס

לא אני, וספק אם מישהו בכלל, יודע באיזה כושר מגיע סדריק סבאלוס לישראל. אנחנו נוטים לזכור שחקנים ידועים במיטבם, ובמיטבו סבאלוס היה אתלט מעולה, חזק ומהיר וקופצני ברמה העליונה. אלא שמיטבו היה לפני כמה וכמה שנים, ואף אחד לא ראה אותו משחק כדורסל תחרותי של ממש כבר מזמן. העונה האחרונה שלו באנ.בי.איי היתה לפני שנתיים, והוא חילק בה ארבעים משחקים לא מרשימים בין מיאמי לדטרויט.

יותר מזה: אפילו לשחקן במיטב שנותיו וכושרו יש תקופת הסתגלות מהאנ.בי.איי לאירופה. דומיניק וילקינס הגדול אכל לא מעט קש לפני שהוביל את פנתינאיקוס לאליפות אירופה, ולא בגלל גילו המתקדם: שנה אחר כך הוא חזר לאנ.בי.איי ועדיין היה שווה מספר דו-ספרתי של נקודות למשחק. זה פשוט משחק אחר, שצריך להסתגל אליו. לשחקן שמשחקו מבוסס על תכונות אתלטיות ויכולת התגברות באחד על אחד כמו סבאלוס המעבר יכול להיות קשה במיוחד.

אבל הגעתו של סבאלוס, יצליח או לא יצליח, מחזירה אותנו לעידן שנדמה היה שלא ישוב: העידן שבו הגיעו לישראל זרים עם שם גדול, בארה"ב או באירופה. אני לא מדבר רק על ותיקי אנ.בי.איי כמו מיצ'ל ושורט, אלא אפילו על תחרות בשוק האירופי. פעם היו קבוצות מהדרג השני בישראל מביאות שחקנים מאיטליה, ספרד וליגות מובילות אחרות. בלי קשר לתרומתם הסופית של קווין מגי וסטיב ברט, קבוצה בסדר הגודל של ראשון לציון לא יכולה לקנות היום אפילו את הפוסטר שלהם. כנ"ל לגבי תואמיהם של דיויד הנדרסון, דיויד ת'רדקיל, יוג'ין בנקס, פול תומפסון, מייק אנסלי ושאר זרים שהסתובבו כאן בראשית שנות התשעים, בקבוצות שאינן מכבי ת"א. היום הקבוצות האלה מביאות בקושי זרים ששיחקו בפיליפינים.

סבאלוס הוא זר ששמו בלבד ימשוך קהל למגרש, לפחות כל עוד לא יקלע 0 מ-14 מהשדה, כמו תום צ'יימברס בשעתו. אם נשארו ברגליים שלו מספיק קפיצים, הוא יספק רגע אטקרטיבי אחד לפחות בערב. והוא מזכיר לנו שפעם, בימים הטובים שלפני התפוצצות הבועה, יכול היה אוהד של כמעט כל קבוצה לחלום שגם על המגרש שלו ישחק מישהו שפעם חיכך מרפקים עם מייקל ג'ורדן.